משנה אהלות ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


אהלות פרק ז', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק שביעי ("הטומאה בכותל") · >>

פרקי מסכת אהלות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

הטומאה בכותל, ומקומה טפח על טפח על רום טפח, כל העליות שעל גבה, אפילו הן עשר, טמאות.

היתה עליה אחת על גבי שני בתים, היא טמאה, וכל העליות שעל גבה, טהורות.

כותל שנית, טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

נפש אטומה, הנוגע בה מן הצדדין, טהור, מפני שטומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח, הנוגע בה מכל מקום, טמא, מפני שהיא כקבר סתום.

סמך לה סוכות, טמאות.

רבי יהודה מטהר.

משנה ב

כל שיפועי אהלין, כאהלין.

אהל שהוא שופע ויורד, וכלה עד כאצבע, טומאה באהל, כלים שתחת השיפוע טמאים.

טומאה תחת השיפוע, כלים שבאהל טמאין.

טומאה מתוכו, הנוגע בו מתוכו, טמא טומאת שבעה.

ומאחוריו, טמא טומאת ערב.

טומאה מאחוריו, הנוגע בו מאחוריו, טמא טומאת שבעה.

מתוכו, טמא טומאת ערב.

כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו, הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו, טמא טומאת ערב.

מקצתו מרודד על הארץ, טומאה תחתיו או על גביו, טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

אהל שהוא נטוי בעליה, מקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעליה, רבי יוסי אומר, מציל.

רבי שמעון אומר, אינו מציל, עד שיהא נטוי כנטית האהל.

משנה ג

המת בבית ובו פתחים הרבה, כולן טמאין.

נפתח אחד מהן, הוא טמא וכולן טהורין.

חשב להוציאו באחד מהן, או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים, הציל על כל הפתחים.

בית שמאי אומרים, יחשוב עד שלא ימות המת.

ובית הלל אומרים, אף משמת.

היה סתום ונמלך לפתחו, בית שמאי אומרים, כשיפתח ארבעה טפחים.

ובית הלל אומרים, כשיתחיל.

ומודים בפותח בתחלה, שיפתח ארבעה טפחים.

משנה ד

האשה שהיא מקשה לילד והוציאוה מבית לבית, הראשון טמא בספק, והשני בודאי.

אמר רבי יהודה, אימתי, בזמן שהיא ניטלת בגפים.

אבל אם היתה מהלכת, הראשון טהור, שמשנפתח הקבר אין פנאי להלך.

אין לנפלים פתיחת הקבר, עד שיעגילו ראש כפיקה.

משנה ה

יצא הראשון מת והשני חי, טהור.

הראשון חי והשני מת, טמא.

רבי מאיר אומר, בשפיר אחד, טמא.

בשני שפירים, טהור.

משנה ו

האשה שהיא מקשה לילד, מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים, מפני שחייה קודמין לחייו.

יצא רובו, אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש.

משנה אהלות ז ניקוד

נוסח הרמב"ם

(א) הטומאה בכותל, ומקומה טפח על טפח על רום טפח -

כל העליות שעל גבה, אפילו הן עשר - טמאות.
היתה עליה אחת על גבי שני בתים -
היא - טמאה,
וכל העליות שעל גבה - טהורות.
כותל שנותי -
טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
נפש אטומה -
הנוגע בה מן הצדדין - טהור,
מפני שהטומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח -
הנוגע בה מכל מקום - טמא,
מפני שהיא כקבר סתום.
סמך לה סוכות - טמאות.
רבי יהודה - מטהר.


(ב) כל שיפועי אוהלים - כאוהלים.

אוהל שהוא שופע ויורד, וכלה עד כאצבע -
טומאה באוהל -
כלים שתחת השיפוע - טמאין.
טומאה תחת השיפוע -
כלים שבאוהל - טמאין.
הטומאה מתוכו -
הנוגע בו מתוכו - טמא טומאת שבעה.
מאחוריו - טמא טומאת ערב.
טומאה מאחוריו -
הנוגע בו מאחוריו - טמא טומאת שבעה.
מתוכו - טמא טומאת ערב.
כחצי זית מתוכו, וכחצי זית מאחוריו -
הנוגע בו, בין מתוכו ובין מאחוריו - טמא טומאת ערב.
מקצתו מרודד על הארץ -
טומאה תחתיו, או על גביו - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.


[ג] *הערה 1: אוהל שהוא נטוי בעליה,

מקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעליה -
רבי יוסי אומר: מציל.
רבי שמעון אומר: אינו מציל, עד שיהא נטוי כנטיית האוהל.


(ג) [ד] המת בבית -

ובו פתחים הרבה - כולן טמאין.
נפתח אחד מהן -
הוא - טמא,
וכולן - טהורין.
חישב להוציאו באחד מהן,
או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים - הציל על הפתחים.
בית שמאי אומרין: והוא שחישב עד שלא ימות המת.
בית הלל אומרין: אף משמת.
היה סתום, ונמלך לפותחו -
בית שמאי אומרין: כשיפתח ארבעה טפחים.
ובית הלל אומרין: כשיתחיל.
ומודים בפותח כתחילה, כשיפתח ארבעה טפחים.


(ד) [ה] האשה שהיא מקשה לילד,

והוציאוה מבית לבית -
הראשון - טמא בספק,
והשני - בוודאי.
אמר רבי יהודה: אימתי? - בזמן שהיא ניטלת בגפיים,
אבל אם היתה מהלכת - הראשון טהור,
שמשנפתח הקבר, אין פנאי להלך.
אין לנפלים פתיחת קבר - עד שיעגילו ראש כפיקה.


(ה) [ו] יצא הראשון מת, והשני חי - טהור הראשון.

חי, והשני מת - טמא.
רבי מאיר אומר:
בשפיר אחד - טמא,
בשני שפירין - טהור.


(ו) [ז] האשה שהיא מקשה לילד -

מחתכין את הוולד במעיה,
ומוציאין אותו איברים איברים,
מפני שחייה קודמין לחייו.
יצא רובו - אין נוגעין בו,
שאין דוחין נפש מפני נפש.


הערות

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

פירושים