משנה אהלות יא ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יא · משנה ב | >>
אכסדרה שנסדקה, טומאה בצד זה, כלים שבצד השני טהוריםב.
נתן את רגלו או קנה מלמעלןג, עירב את הטומאה.
נתן את הקנה בארץ, אינו מביא את הטומאה, עד שיהיה גבוה מן הארץ פותח טפחד.
נוסח הרמב"ם
אכסדרה שנסדקה -
- טומאה בצד זה -
- כלים שבצד השני - טהורין.
- נתן את רגלו או קנה מלמעלן - עירב את הטומאה.
- נתן את הקנה בארץ -
- אינו מביא את הטומאה - עד שיהא גבוה מן הארץ פותח טפח.
- טומאה בצד זה -
פירוש הרמב"ם
זה הסדק אמנם הוא בגג האכסדרה, והוא "אל-פרנדל", וכבר ידעת צורתה ושהיא לשער הבית, וכאשר נקרע הגג שלה על הארץ כולו הנה היו שני חצאי ימין ושמאל.
וכבר קדם לך בפרק אשר לפני זה עירוב הטומאה מלמעלה אצל הסדיקה, או מלמטה שיהיה נוכחי כאשר היה בדבר אשר יקבילהו הסדק גבוה טפח מהארץ או יותר, כמו שהתבאר בארובה שבתוך הבית:
פירוש רבינו שמשון
שנסדקה. תקרת האכסדרה: כלים שבצד השני טהורין. אין הטומאה עוברת שם לצד השני שאויר הסדק מפסיק:
עירב את הטומאה. כלומר והכל טמא לפי שנסתם האויר בארץ ברצפת האכסדרה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אכסדרה שנסדקה - תקרת האכסדרה שנחלקה לשנים:
כלים שבצד השני טהורים - שאויר הסדק מפסיק, וגורם שאין הטומאה עוברת לצד השני:
עירב את הטומאה - לפי שנסתם האויר:
בארץ - ברצפת האכסדרה כנגד הסדק שבתקרה:
פירוש תוספות יום טוב
אכסדרה שנסדקה כו'. פי' כל אכסדרה היא פרוצה מרוח רביעית וסתומה משלשה רוחות ונסדקה התקרה מהרוח הפרוץ עד הכותל הפנימי מעבר לעבר השני. הכ"מ פי"ו מהט"מ [הלכה ז']. ומהר"ם כתב וז"ל הכא לא פליגי משום דהיא פתוחה מג' צדדין או מב' צדדין ואין דרך טומאה להכניסה. אלא להוציאה דרך פתח הסמוך לה. ע"כ. ועיין [בפי' הר"ב] במשנה י פ"ק דסוכה:
נתן את רגלו כו'. נראה דקאי נמי אבית שנסדק דמאי שנא:
עד שיהיה גבוה מן הארץ טפח. דאי גבוה טפח. אמרי' גוד אסיק הקנה בסדק ועירב הטומאה והכל טמא. אבל השתא דאין גבוהה טפח ה"ל טומאה רצוצה. מהר"ם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ב) (על המשנה) אכסדרה כו'. כל אכסדרה היא פרוצה מרוח רביעית וסתום משלש רוחות, ונסדקה התקרה מהרוח הפרוץ עד הכותל הפנימי. כ"מ. ועתוי"ט:
(ג) (על המשנה) נתן כו'. נראה דקאי נמי אבית, דמאי שנא:
(ד) (על המשנה) טפח. דאי גבוה טפח אמרינן גוד אסיק הקנה בסדק ועירב הטומאה, אבל השתא הויא לה טומאה רצוצה. מהר"ם:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אכסדרה. היא פרוצה מרוח רביעית ומסובבת משלש ונסדקה התקרה מרוח הפרוץ עד הכותל הפנימי הכא מצי למיתני טומאה בצד זה כלים שבצד השני טהורים וברישא לא מצי למתני הכי דהא אם כלים בצד פתח ב"ש מטמאין עד שיהא בסדק ד' טפחים. הרא"ש ז"ל:
עירב את הטומאה. גרסי' בלא וי"ו. וז"ל הר"ש ז"ל עירב את הטומאה כלומר הכל טמא לפי שנסתם האויר ע"כ:
נתן את הקנה בארץ. כנגד הסדק ואפילו כלי גדול אינו מערב את הטומאה עד שיהיה גבוה טפח תחת הסדק כך לשון הרמב"ם ז"ל שם והיינו כופת עבה דתנן בסמוך ולא זו אף זו קתני:
תפארת ישראל
יכין
אכסדרה: עי' לעיל [פ"ו מ"ב] שהוא כעין תקרה הבולטת מאמצע גובה כותלי הבית כלפי הרחוב אלטאן בל"א. וכל הבתים פתוחים לאויר שתחתיו. והוא פרוץ מג' רוחות:
בין שנסדק לארכו או לרחבו והכי דייק דלעיל נקט פנים וחוץ. והכא נקט זה ושני. והא דלא פליגי הכא כבמשנה א'. ה"ט משום דהכא כל חלק פתוח מן הצד. אין מוכרח לומר דסוף טומאה לצאת [ורותוי"ט כאן כתב בשם רכ"מ דאכסדרה סתום מג' רוחות. ותמוה מאד דא"כ מה בין זה לבית שבמשנה א' וגם ארתוי"ט ק' היאך לא העיר עליו בזה]. וה"ה דהוה מצי למנקט בית שנסדקה התקרה מאמצע משקוף הפתח עד כותל הפנימי. דהרי גם בכה"ג יכול להוציא הטומאה מכל חלק דרך חצי הפתח שבראשו אלא שלא רצה תנא להאריך:
נתן את רגלו או קנה מלמעלן: קאי גם על כל הסדקים שנזכרו במשנה א'. ונ"ל דנקט רגלו לרבותא דרישא אף דמק"ט ואינו חוצץ. אפ"ה מערב הטומאה למטה הימנו. ונקט קנה לרבותא. דאף דקנה אמק"ט וחוצץ בפני הטומאה. אפ"ה אינו מערב ב' האוירים שמזה ומזה כשמונח למטה רק כשגבוה מהארץ טפח. ומיירי הכא שהניח אורך הקנה לאורך הסדק ונמצא שב' חלקי התקרה שמזה ומזה להסדק נוגעים אהדדי ברוחב טפח. [אבל אי"ל דמיירי שהניח אורך הקנה לרוחב הסדק ליתא דא"כ מדלא נגעו ב' חלקי התקרה אהדדי רק ע"י רוחב הקנה שאין ברחבה טפח. לא התערבו ע"י נגיעה זו ב' האוירים. דכל טומאה אינה מתפשטת לצדדים דרך מקום שאין בו רוחב טפח. כדקאמרינן בטומאה תחת קורה שאינה רחבה טפח. שאינה מתפשטת ממקומה [פי"ב מ"ו]. ולא עוד אלא אפי' כשהטומאה והטהרה כל א' מהן מונח תחת אהל שהוא טע"ט ורק שב' האהלים נוגעין זב"ז בפחות מטפח אין טומאה מתפשטת מזה לזה. כדחזינן בטבליות שנוגעות זב"ז בקרנותיהן פחות מטפח. אם טומאה תחת א' מהן. תחת האחרות טהור [כפט"ו מ"ב] וכ"כ לעיל [ספ"י] בקדירה דבוקה במשקוף פחות מטפח אין טומאה מתפשטת מתחתיה להבית ולהיפוך. ורק כשא"א להוציא הטומאה רק דרך המקום שהוא פחות מטפח. אז גם במעורבים פחות מטפח סגי [כפי"ד סי' ל"ד] בב' זיזין ועליון עודף על התחתון פחות מטפח. אם טומאה תחת התחתון גם ביניהן טמא. ואילה"ק לזה מדאמרינן כשהטומאה מונחת תחת שפוע אהלים במקום שאין בו פ"ט שמתפשטת הטומאה משם לתחת האהל ולהיפך [כפ"ז מ"ב]. ואמאי והרי אין תחת שפוע האהל טפח. והיאך תתפשט הטומאה מתחתיו להבית. י"ל התם שאני דשפוע אהל כאהל דמי ובטל לגביה. וכמונח הטומאה תוך האהל דמי. דלא גרע מטומאה שמונחת רצוץ בתוך כותל הבית. דאע"ג דהטומאה כולה מובדלת מאויר הבית אפ"ה מדמונחת מחצי עובי הכותל ולפנים נדונית כמונחת תוך הבית [כפ"ו ריש מ"ג]. ומה"ט נמי כשזיז סובב הבית. ויש רוחב טפח תחתיו. ורק שפתוח תחתית הזיז להבית רק ברוחב ג' אצבעות דכשהטומאה בהבית. תחת הזיז טמא. אף שיכול להוציא הטומאה שלא במקום הזיז שע"ג הפתח. עכ"פ כל שתחתית הזיז כחור שבכותל שפתוח לבית דמי דכתוך חלול הבית נחשב וטמא [כפי"ד מ"ד. ועי' פי"ב בועז סי' ז']:
עירב את הטומאה: אפילו כשהטומאה בחוץ וכלים בפנים או כשהטומאה בחלק א' מאכסדרה שנסדק אפ"ה נטמאו כל הכלים:
שארכה מול אורך הסדק שבתקרה:
אינו מביא את הטומאה עד שיהיה גבוה מן הארץ פותח טפח: דביש חלול טפח תחתיה. אפילו נימא גוד אחית שפת הסדק ונידון כאילו התקרה משתפעת ויורדת עד הקנה ונמצא שיש מחיצה בין ב' החלקי' שבין ב' צדדי הסדק עכ"פ הרי יש טפח אויר תחת מחיצה זו ודרך שם מתפשט' הטומאה מחלק לחלק שבצדו. אבל כשאין בין הקנה להקרקע טפח. אמרינן גוד אחית שפת הסדק עד הקנה. ונמצא מחיצ' שלימה בין ב' החלקי' שבבית. [ורתוי"ט כ' בשם מהר"ם דהו"ל טומאה רצוצה. ואני בער ולא אדע מה ענין לטומאה רצוצה לכאן]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת