טור ברקת/תרלז
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תרל"ז - דין סוכה שאולה וגזולה - ובו ג' סעיפים
- (א) מי שלא עשה סוכה בין בשוגג בין במזיד - עושה סוכה בחולו של מועד, אפילו בסוף יום שביעי. וכן יכול לצאת מסוכה זו ולישב באחרת.
- (ב) יוצאין בסוכה שאולה וכן יוצאין בשל שותפות.
- (ג) סוכה גזולה כשרה. כיצד? אם תקף על חבירו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה - יצא; שאין הקרקע נגזלת. ואם גזל עצים ועשה מהם סוכה - אף על פי שלא חיברן ולא שינה בהם כלום - יצא; תקנת חכמים שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד. אבל אם גזל סוכה העשויה בראש הספינה או בראש העגלה וישב בה - לא יצא.
טור ברקת[עריכה]
פירוש ראשון[עריכה]
הנה כדרך שלענין התשובה יש לה זמנים הרבה כנ"ל - כמו כן לענין של מעשה המצוה יש לה תשלומין. דאע"ג כי גדולה מצוה בשעתה - מכל מקום גם "מי שלא עשה סוכה", ולא דעת ולא תבונה להועיל לנשמתו, כך היה לו. "בין בשוגג בין במזיד" כי שאפ' בעקביו ולא זכר כי המועד הוא רמז לומר ראה כי בית מועד לכל חי, ולכן צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, כי כן יצא מדירת קבע שבבית ושכן חררים במדבר תחת חרול יסופח. והוא לא זכר מאחת מאלה -- עדיין יש לו תקנה. "עושה סוכה בחולו של מועד" - אשר הותר בו דבר האבד כך יעשה לעצמו סוכה להצילו מרעתו ביום אף ה'.
"ואפילו ביום שביעי" שהוא הרמז לימי שנותינו בהם שבעים שנה. ואפילו עשה תשובה בסוף ימיו, היינו "סוף יום שביעי" שנאמר "תשב אנוש עד דכה" - עד דכדוכה של נפש. כי עדיין מקבל אותה הקב"ה. "וכן יכול לצאת מסוכה לסוכה", כלומר לא מבעיא כי האדם על ידי הלימוד ומעשה התשובה שמתקן מעשיו הוא עושה לו שם סוכה להגין על נשמתו, כי בצל שדי יתלונן לעתיד. ולא די מעלה זו כי לא תזכרנה כל מעשיו הרעים ביום שובו מרשעו, כאשר הוא שב מאהבה - זדונות נעשות כזכיות ובהם בונה הסוכה לשכון בטוב(?) לעולם הבא.
ונוסף עוד כי נמצא באדם יכולת על ידי מעשיו לעשות סוכה אחרת, דהיינו להרויח אותו חלק של חבירו כמו שאמרו חז"ל כל אדם יש לו שני חלקים, חלק אחד בגן עדן וחלק בגהינם. זכה אדם - נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן. וזהו הוא הנקרא "סוכה שאולה" לפי כי סוף שאינ' שלו רק חבירו היתה וזה זכה בה על ידי מעשיו הטובים. ולכן יאמר כי גם בעולם הזה בגשמי יכול לצאת מסוכה זו שהיא שלו שעשה לשם סוכה ממעשיו הטובים, ולישב באחרת שהרויח אותו חלק חבירו כאמור.
ומה גם ירצה מ"ש "וכן יכול לצאת מסוכה זו לישב באחרת" והכל משלו. ואין זו סוכה שאולה. והענין כי הנה כבר נתבאר בהלכות פסח ענין ריבוי הבתים הנמצאים לאדם. כי מוכרח הוא להיות לאדם בכל עולם 'בית', דהיינו בגן עדן הארץ כמבואר בענין ההיכלות דבראשית. וכן הוא בגן עדן העליון. ומאחר כי האדם כולל נפש רוח וכו', וכל חלק מאלו הוא מעולם אחד - לכן כאשר חוזר לשם מוכרח הוא להיות לו שם בית כי זה הוא חזקת הבתים והקרקעות שיש לו לאדם. וכאשר הגיע לעונת הפעוטות מקחו מקח בקרקעות וכו'.
וכן הענין בסוכה - כי צריך כל איש הישראלי להיות לו כמה סוכות כפי הבחינות אשר הוא כולל. והדבר מובן ואין להאריך. ובכן הוא "יוצא מסוכה זו" התחתונה שבגן עדן הארץ "ויושב בסוכה האחרת" על ידי אותה בת קול שקורא מלמעלה כדאיתא פרשת ויקהל בפסוק "וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה" - כי בת קול קורא לכל אחד ומזמין אותו לעלות למעלה. והיינו כי "יוצא מסוכה זו ויושב באחרת".
"וכן יוצאין בסוכה שאולה" - היינו הדין שנתבאר שם בדין המשכיר בית לחבירו, דהיינו כי כאשר יש לאדם בתים מרווחים וכוין פתיחן ליה לחזות בנועם ה', וכמו שאמרו חז"ל "עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק י"ש עולמות" - היתכן כי בכל אלו העולמות אין בהם בתים? ולכן כאשר יש צדיק זוכה על ידי מעשים טובים הוא יושב בבית ההוא בדין שכירות לזמן ידוע ואחר כך הולך משם למקום אחר. וכן הענין בסוכה שאולה. שהאדם על ידי מעשיו נכנס באותה סוכה שאינה שלו לפרקים, ויצדק נמי באותו החלק שיש לכל איש הישראלי בגן עדן כנ"ל, כי כל זמן אשר עדיין לא הפסיד הרשע אותו החלק הוא נקרא לצדיק "סוכה שאולה". וכמו שאמרו חז"ל "במות אדם רשע תאבד תקוה" - כל זמן שהוא בחיים איפשר יעשה תשובה וזוכה לאותו החלק שלו. ולכן כל זמן שהרשע מאריך ימים - אותו החלק שלו נקרא לזה הצדיק "סוכה בהשאלה". ועם כל זה "יוצא בה ידי חובתו", ונרצה לו לכפר עליו.
"וכן יוצאין בשל שותפות" - להיות כי כל איש מישראל צריך לעשות קברניט לעשות מצוה כמו שאמרו חז"ל. ובכן ימצא כי המצוה היא נעשית בשותפות. וכדרך זה ימצא כי גם ענין הסוכה שהיא נעשית על ידי מעשה המצות יהיה בשותפות. ובזה "יוצא ידי חובתו" כי כמו ששנינו "עבירה מכבה מצוה", כך הוא נהפך כי מצוה מכבה עבירה כמו שאמרו חז"ל "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה - אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות". ובכן "יוצא ידי חובתו" של העון הנקרא 'חובה'. ואע"ג שהסוכה של שותפות מעשה של המצוה, מכל מקום מצלה כאמור.
"סוכה גזולה כשרה", ופירש הענין כיצד ימצא: "אם תקף על חבירו" - איש הישראלי שתקף על חבירו על ידי תורה ומצוה, ולכן לחולשת חבירו והתרשלות שלו בענין הלימוד והלמידה - ולכן "הוציא אותו" מהסוכה שלו ונתיישב בה דהא לולי שזכה במעשיו לא נתגבר עליו. ולכן "כשרה" להטיב לו, "לפי שאין הקרקע נגזלת" כי הקב"ה ידו פשוטה לקבל שבים.
"ואם גזל עצים ועשה מהם סוכה וכו'" - איתא בזוהר פרשת צו דף כ"ז (ח"ג כז, א) "אש אוכלת לחין ויבשין - אינון פשטי דאורייתא דאינון כעצים יבשים. ורזי אורייתא אינון כעצים לחים וכו'". ואמרו חז"ל "היכי דמי גזלן בפני עשרה", כי הנה דבר הנקח בעל כרחו בפני עשרה נקרא גזלן, וכדאיתא פרשת בראשית דף ו' (ח"א ו, א) "ויגזול את החנית מיד המצרי - דמההיא שעתא אתמנע מניה ולא הוה בידיה".
ולכן יאמר "אם גזל עצים" של תורה ומצות כגון מה שאמרו חז"ל "לא יבוזו לגנב" - לגונב תורה למה - "למלאות נפשו" כי ירעב. וזה גזל עצים אלו "ועשה מהם סוכה אע"פ שלא חיברן" עם תורה שלו או מצוה לפי שלא היה לו יותר. "ולא שינה בהם כלום" - כלומר לא חידש בהם כלום. "יצא ידי חובתו" - כי האדם על ידי מעשה הרע נכנס תחת רשות הקליפה ונאסר במאסר העון. ועל ידי מעשה הטוב יוצא לחירות כדאיתא בזוהר בפסוק "לאמר לאסירים צאו". וכך אמרו חז"ל האדם יש לו שני אדונים. עשה רצון יוצרו - מכעיס את יצרו וכו'. מת - יצא לחירות שנאמר "ועבד חפשי מאדוניו". והיינו מ"ש "יוצא".
ולכן יאמר "תקנת חכמים שאין לבעל העצים אלא דמי עצים" - כלומר בעל השמועה אלא שכר התורה אבל אותו שגזל ולמד אותה - תחשב לו.
עוד ירצה מ"ש פרק בית שמאי דיבמות "כל האומר אין לו אלא תורה", ופריק "פשיטא? מהו דתימא דאיהו אזיל וגמיר לאתריס ואזיל אינהו ועבוד וכו' אפילו הכי אין לו אלא תורה". ולכן יאמר "הגוזל עצים", היינו תורה על דרך מה שאמרו חז"ל "בוקע עצים יסכן בם" זה בעל תלמוד שהתורה 'גזולה' היא אצלו שהרי יש מי שאומר אפילו תורה אין לו. "ועשה בהם סוכה אע"פ שלא חיברן" עם תורה אחרת, שלמד אחר שאמר כך אין לי אלא תורה, "ולא שינה בהם כלום" מענין מעשה, "יצא" משעבוד היצר כאמור ועבד חפשי מאדוניו. "תקנת חכמים שאין לבעל העצים", אותו שאמר אין לו אלא תורה ולימד תורה לזולת אין לו אלא "דמי עצים", היינו שכר הלימוד בלבד. ואין לו שכר מן המצות שעשה התלמיד שלמד ממנו.
"אבל אם גזל סוכה העשויה בראש הספינה וכו'" - היינו שאינו מאמין בענין זה. כך אמרו חז"ל בפסוק "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה", משל למדינה הבנויה על גבי הספינות, כל זמן שהם קשורות זו בזו המדינה בנויה. נתפרדו הספינות - טבעה המדינה. ואדם זה לא האמין כי הסוכה עליונה היא בנויה בראש הספינה בקשר אמיץ; כי על ידי מעשה תחתונים בונה בשמים מעלותיו. ונמצא אותה סוכה גזולה היא אצלו. או גזל סוכה "העשויה בראש העגלה", היינו סוד הגלגול שהאדם מתגלגל ובא כמה פעמים שנאמר "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר". והוא ית' ראש העולם בהשגחתו מגלגל הנשמות לטובתם. והאדם הזה גזל סוכה זו כי מצוה להאמין בזה לפי כי לולי אמונה זו לא יש תשוב לענין צדיק ורע לו וימצא כאילו הוא עול בחוקו יתברך. אמנם אמונת הגלגול ימצא כי "משפטי ה' אמת" - השני משפטים אשר עשה באדם זה, "צדקו יחדיו" כאשר תחבר הדין ראשון עם השני צדקו. כי צדיק זה - 'רע לו' מסיבת רשעו הקודם. ולפי כי זה אינו מאמין בעיקרים הללו - לא יצא מדי דופיו ממה שחטא.
פירוש שני לצד עליון[עריכה]
נדרשתי עוד לפרש דינים הללו על פי הדרך ראשון כי המעשה של איש הישראלי גורם קיום עולם התחתון ופנה למעל לתיקון רוחני. ולכן כך היה אומר:
"מי שלא עשה" ותיקן "סוכה" העליונה, סוכת דוד. כי כן הוא חובה עלינו לעשות המצוה כתקנה, שלימה בכל פנותיה כאשר צוני ה' אלהי. ואדם זה לא דעת ולא תבונה לתקן מדה זו בזמן המועד כי כן הוא חובה עלינו מאחר שהיא סוכת דוד הנופלת והיא אומרת לישראל בניה "סמכוני באשישות" כדאיתא בזוהר. מי הוא זה ערב אל לבו לעשות הדבר "בשוגג" מכל שכן "במזיד". ולא זכר שהקב"ה מיום שברא העולם עשה לו סוכה בירושלים והוא מתפלל ואומר "יהי רצון שאראה בבנין ביתי", כי זה הוא סוכה שבעל הסוכה זו, סוכת דוד הנופלת, לא עשה לתקן סוכה זו להקים אותה מן הגלות בכמה קיצים שעברו בעונותינו עידן ועידנין ופלג עידן. ולכן "עושה בחולו של מועד" כי הנה איתא בתיקונים "אם יגאלך טוב" (הוא הצדיק) "יגאל", ואם לא יחפוץ לגאלך "וגאלתיך אנכי" דיציאת מצרים - היא אמו. ועוד אמרו חז"ל {{צ|אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב שנאמר "וירא כי אין איש וכו' ותושע לו ימינו".
ולכן "עושה אדם סוכה בחול המועד" כי כן יעשה ויתקן הקב"ה סוכה זו בדור שכולו חייב והוא דרך חול.
"ואפילו בסוף יום שביעי" יעשה אותה דאמר רב קטינא "שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב" ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. ואמרו חז"ל באותם אלף שנים שעתיד הקב"ה לחדש עולמו צדיקים מה הם עושים? הקב"ה עושה להם כנפים והם טסים על פני המים שנאמר "על כן לא נירא בהמיר ארץ וכו'" (תהלים מו, ג). ולכן להעיר על דבר זה יעשה סוכה אפילו בסוף יום שביעי.
וכן "יכול האדם לצאת מסוכה זו וליישב באחרת" לפי כי כן למעלה יש שני סוכות כאשר נתבאר למעלה בדין של "סוכה על גבי סוכה". והאדם עליון יוצא מסוכה תחתונה ועולה ויושב בסוכה העליונה כדאיתא פרשת ויצא "ותצא לאה לקראתו - אימא אמרה לברא קדישא, אלי תבא - לאעלא לך תחות גדפאי ולרוואה לך בתפנוקין עילאין וכו'".
ועוד ירצה כי כן נאמר ביעקב "ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל". נמצא שפיר קאמר "ויכול לצאת מסוכה זו ולישב באחרת".
"ויוצאין בסוכה שאולה" - כי כן הסוכה העליונה היא אצל תפארת ישראל בהשאלה לו, ואינה שלו רק שהוא עולה לשם כדי לעורר את האהבה. "ויוצא בה ידי חובתו" שהרי הוא ישן שם.
"וכן יוצאין בסוכה של שותפות". והענין מ"ש בתיקונים "כי עוף השמים דא מט"ט, יוליך את הקול וכו'", שהרי על ידו מתייחדין צדיק וצדק בשית יומין דחול. נמצא כי סוכת דוד זו היא של שותפות ויוצאין בה כאמור.
ועוד ירצה במאמרו "סוכה של שותפות" עם מ"ש בזוהר "צדיקים ירשו ארץ - צדיק עייל צדיק נפיק". והם בסוד יוסף ובנימן. כי סוכת דוד ביניהם בתורת שותפות ויוצאים בה.
ועוד נמי ימצא ענין 'שותפות' בסוד מרדכי ויוסף. והיינו הטעם כי אסתר היתה אשתו כמו שאמרו חז"ל "ותהי לו לבת - אל תקרי לבת אלא לבית", היא אשתו. ואלה הם השני שותפים תמיד בסוכת דוד. ויוצאים בה כאמור. ויש שותפים עוד - ואין להאריך בזה.
"סוכה גזולה כשרה" - כך אמרו חז"ל "קסרין וירושלים - אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן או נבנו שתיהן, אל תאמן. אלא אם נבנית זו חרבה זו שנאמר אמלאה החרבה". והנה מלבד כי מזמן הבריאה נגזר על מדה זו "לכי ומעטי את עצמך", לכן נוסף בניין בצד הרשעה -- עוד בזמן החרבן כאשר השליך משמים מדה זו הנקראת 'ארץ' תפארת ישראל - לכן נבנית יותר. נמצא כי סוכה זו "גזולה היא" ביד סטרא אחרא הנקרא 'גזלן' כדאיתא בזוהר פרשת משפטים דף קי"ח (ח"ב קיח, א) וזה לשונו: "אל אחר מזיק גזלן וכו' וכמה גזלות משפחא בישא דאתמר בה גזלת העני בבתיכם. כמה ברכאן גזלת לשכינתא וכו'". שלכן נקרא "סוכת דוד הנופלת" שהיא גזולה ביד סטרא אחרא אל אחר כאמור.
והנה להיות כי סוכה זו חוזרת ונבנית למעלה במקומה היא נקראת "סוכה גזולה" להיות ברשות אל אחר סטרא אחרא, וחוזרת אל הקדושה. והנה קים לן כי הגונב מן הגנב פטור אבל אסור. אמנם סוכה זו מעיקרא היא של הקדושה והיא גזולה מסטרא אחרא. אמנם כאשר חוזרת לסטרא דקדושה נקראת 'גזולה' מפני כי אי ןזה דבר עומד בניין זה של סוכה זו לפי שחוזרת ונופלת. לכן אע"ג כי היא הסוכה שעשה הקב"ה מיום שנברא העולם שנאמר "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" - לפי שנפלה בסטרא אחרא - לכן עתה היא נקראת "סוכה גזולה".
ועוד טעם אחר יש בדבר כי לכן נקרא "סוכה גזולה" מפני כי זה נעשה בהצנע לכת כדאיתא פרשת תרומה "כד אתת היא ועולמתהא לא אתת אלא כמאן דמזדמנת למחמי ביקרא דמלכא והכי מכריזין צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה. וסטרא אחרא לא ניחא ליה ואתפרש מתמן. כדין מעלין אותה לחופה וכו'". נמצא כי בדרך 'גזלה' נעשה הענין זה. ולכן יאמר "סוכה גזולה כשרה".
"כיצד? אם תקף על חבירו והוציאו מסוכתו וישב בה" - הנה שייך לבנות שם לסטרא אחרא חבירו להיות כי גם זה לעומת זה עשה ה'. נקרא 'חבר רע' שנאמר "הלא אח עשו ליעקב". ועתה תקף סטרא דקדושה על חבר רע זה, "והוציאו מסוכתו" כי מפני אשר סוכת דוד שם נופלת אצלו נקרא עתה סוכתו. וכאשר הוציאו ממנה ונדחה למטה כנזכר במאמר "וכדין לא ניחא ליה למחמי ואתפרש ואזיל ליה" וגזלה. "וישב בה" - שבת אחים גם יחד, "יצא" - לפי "כי אין הקרקע נגזלת" והרי קים לן אסתר קרקע עולם היתה ולכן לא יכול לגזול אותה אחשורוש ממרדכי כדאיתא פרשת תצא דסתי' לה מאחשורוש ולכן ישבו בה יחדיו כאמור.
ואם נאמר כי מ"ש "סוכה גזולה כיצד? שתקף על חבירו" הוא בסוד מה שאמר הכתוב "כי ישבו אחיו יחדיו", הם יוסף ובנימן, "ומת אחד מהם" - הוא יוסף שנאמר "ואחיו מת" בזמן הגלות. "יבמה יבא עליה" - בנימן בסוד אות ו' שבתוך אות ה'. וכן נמי יאמר כי סוכת דוד שהיתה "גזולה כשרה". "כיצד? אם תקף" יוסף בסוד "ואת בריתי אקים", תקף "על חבירו" בנימן, עליו ממש. "והוציאו" לבנימן "מסוכתו" שהוא יושב בתוכה, "וגזלה וישב בה" בתוכה "כשרה" סוכה זו, אשה כשרה היא. "ויצא ידי חובתו" כי לכן לא יצדק בו מה שאמר הכתוב "הנה מלכך יבא לך עני ורוכב על חמור". "לפי שאין קרקע נגזלת" למה היא כשרה? לפי שאותה נקודה פנימית היא הנקרא 'קרקע' - זו אינה נגזלת לעד לעולם בל ימשול זר במעין חתום.
"ואם גזל עצים ועשה מהם סוכה" - הוא מ"ש בזוהר פרשת תרומה דף קכ"ז (ח"ב קכז, א) וזה לשונו: "פתח ר' שמעון ואמר אפריון עשה לו המלך שלמה וכו' אפריון - דא היכלא דלתתא דאיהו כגוונא דהיכלא עילאה. וקוב"ה קרא ליה גנתא דעדן וכו'. מעצי הלבנון - אינון אילנין נטיען דעקר לן קוב"ה ושתיל לון באתר אחרא. ואלין אקרון ארזי לבנון כמה דאת אמר ארזי לבנון אשר נטע. ולא אתבני האי אפריון ולא אשתכלל אלא בהו מעצי הלבנון - אלין שית יומין דבראשית. כל יומא ויומא מסדר בהאי אפריון סדורא דאתחזי ליה וכו'".
הנה מבואר מזה המאמר כי הבנין של היכלא תתאה היא סוכת דוד הוא מעצי הלבנון. והנה עצים אלו בזמן החרבן לקח אותם סטרא אחרא שלכן נאמר "תחת העצים אביא כסף" (ישעיהו, ס), דהיינו לפי כי עצים הללו הם בחינת דין שלכן נאמר "ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו". ועץ מר היה. ולכן נאמר "אביא כסף" שהוא בחינת חסד.
ולפי שהם גזולים יאמר "הגוזל עצים", ר"ל חוזר וגזל אותה מסטרא אחרא, "ועשה מהם סוכה" - זו סוכת דוד. "אע"פ שלא חיברן" לגמרי שהרי תיקון זה הוא לזמן מה, "ולא שינה בהם כלום" לפי כי לפעמים ימצא שינוי לטובה בעצים הללו ענין חדש ועתה לא כן הוא. אף על פי כן "יצא - תקנת חכמים היא שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד" לפי כי סוכת דוד זו כל הבנין והתיקון שלה הוא על ידי חכמים שהם נקראים 'בונים' כמ"ש "אל תקרי בניך אלא בוניך". ולכן תקנת חכמים היא "שאין לבעל העצים", הוא המלך שלמה כנזכר במאמר שהוא הבונה מדה זו משלו מעצי הלבנון. אמנם גם שכבר נתן אותם לכלתו, עלמא תתאה, "אין לבעל העצים אלו אלא דמי עצים בלבד" - הוא סוד אור חוזר מלמטה למעלה.
"אבל אם גזל סוכה העשויה בראש הספינה או בראש העגלה וישב בה לא יצא" - הענין הוא כי הנה הספינה הוא כאשר מדה זו היא יורדת בעולמות למטה כמ"ש "שלשה המה נפלאו ממני וכו' דרך אניה בלב ים" - היא מדה זו סוכת דוד כאשר יורדת למטה בלב ים שהוא למטה י', סוף סופא דכל דרגין. ולכן אם הצדיק העליון גזל סוכה זו שהיא "בראש הספינה וישב בה לא יצא ידי חובתו".
וכן נמי "אם גזל סוכה שהיא בראש העגלה", שהוא בעולם הגלגלים, "לא יצא" לפי שהנה סוכת דוד אע"ג שהיא יורדת למטה בעולמות, חוזרת לעלות למעלה ונבנית כמתחילה. ואז אותם המדות שלה שירדו בעולמות חוזרים ועולים ומתחבר עמהם הצדיק אחד באחד יגשו, איש ברעהו ידובקו. אמר כאשר עדיין המדות שלה הם למטה בעולמות כאשר הצדיק יורד לשם וגוזל אותה סוכה וישב בה - אינו יוצא ידי חובתו לפי כי נאמר בצדיק "הנה מלכך יבא לך עני ורוכב על חמור". וכאשר מעלה החלקים של אשת חיל למעלה ונבנית הסוכה וישב בתוכה - אז אינה מתרצה הצדקת עד שאומר "אנכי אשלח גדי עזים" - "אתרך לאמהו ולברא" כדאיתא פרשת אמור. אמנם כאשר סוכה זו "בראש הספינה או העגלה וישב בה" הצדיק, "אינו יוצא ידי חובתו" לקיים מצות עונה שהרי מתאחז בו בחינת הקליפה והוא רוכב על חמור ועל עיר כדבר האמור.