ביאור:משנה בבא מציעא פרק י
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת בבא מציעא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
שותפות בין התחתונים לעליונים[עריכה]
חטיבה I: של מי האבנים?[עריכה]
|
בעל הבית ובעל העליה אוספים את העצים האבנים והעפר מהמפולת כדי לבנות שוב את הבית והעליה, אבל חלק מהאבנים שבורות ולא ניתן להשתמש בהן. מי שהן שלו יאלץ להביא אבנים שלמות על חשבונו. עצים אבנים ועפר הם מרכיבי הבית, לפי ויקרא יד מה. ניתן לדמות את השאלות ההלכתיות לשאלת חורבן הבית (העליה) וחורבן הארץ: מה ניתן לתקן ואילו אבנים נשברו לגמרי? קריאה כזאת אפשרית גם בהמשך. |
(א) הבית והעליה [של שנים] שנפלו
- שניהם בעל הבית ובעל העליה חולקים שווה בשווה בעצים ובאבנים ובעפר,
- ורואים אילו אבנים הראויות להשתבר לפי צורת המפולת ועצמת השבירה של האבנים, אפשר להעריך אם האבנים השבורות הן מהבית או מהעליה, ובאבנים אלו כל אחד נוטל את שלו, ולא מתחלק שווה בשווה..
- אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו - נוטלן, ועולות לו מן החשבון של חצי מהאבנים:
חטיבה II: אכיפת התיקון על השותף[עריכה]
(ב) הבית והעליה של שנים, נפחתה העליה רצפת הקומה השניה ואין בעל הבית רוצה לתקן,
|
לדעת ר' יוסי משתתפים שניהם בתיקון. |
- הרי בעל העליה יורד ודר למטה, עד שיתקן לו את העליה.
- רבי יוסי אומר: התחתון נותן את התקרה שלו, שהיא רצפת הקומה השניה,, והעליון את המעזיבה הרצפה הבנויה מעל קורות הגג של התחתון.:
|
ת"ק מציע פתרון דומה לזה שבמשנה ב, אבל הפעם בעל הבית צריך לשלם לבעל העליה. ר' יהודה טוען שאחרי שבנה בעל העליה את העליה - המגורים בבית אינם הכרחיים לו, ולכן אינו חייב לשלם דמי שכירות. אבל אם גר שם כשאין לו עליה - צריך לשלם. נראה שהקושיה והפתרון שלו תקפים גם למקרה שבמשנה ב. ברובד הסימבולי: אם ישראל אינם רוצים לחזור לארץ - ישב הקב"ה בארץ בלעדיהם. |
(ג) הבית והעליה של שנים שנפלו, אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות, והוא אינו רוצה לבנות
- הרי בעל העליה בונה את הבית, ודר בתוכו עד שיתן לו את יציאותיו.
- רבי יהודה אומר, אף זה דר בתוך של חברו! - צריך להעלות לו שכר!
- אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה, ומקרה את העליה, ויושב בבית עד שיתן לו את יציאותיו:
(ד) וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע, וגינה אחת על גביו, ונפחת גג בית הבד שהוא בסיס הגינה,
|
גם כאן יחלוק ר' יהודה. |
- הרי בעל הגינה יורד וזורע למטה, עד שיעשה לבית בַּדּוֹ כפין תקרה שיכולה לשאת את הגינה..
חטיבה III: אחריות בעל הכותל שנפל ואחריות השוכר[עריכה]
|
כותל רגיל נחשב בטוח. בית דין מגדירים כותל כרעוע ובכך משנים את דינו. והשוו ב"ק ג, ב: הגדר נחשבת מראש ככותל רעוע. |
הכתל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו - פטור מלשלם.
- נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל, ונפלו
- בתוך הזמן - פטור מתשלומי הנזק, לאחר הזמן - חייב:
|
בעל הכותל אמנם אינו אחראי לנזק, אבל הוא חייב לפנות את האבנים. אם הוא או השוכר משנים ממנהג המדינה - חל עליהם הכלל (לעיל ו, ב) "כל המשנה ידו על התחתונה". והשוו למקרה שנפל הכותל לרה"ר, תוספתא ב"ק ב, ה. |
(ה) מי שהיה כתלו סמוך לגינת חברו ונפל, [ואמר לו בעל הגינה לבעל הכותל הנופל "פנה אבניך"], ואמר לו בעל הכותל "הגיעוך" קח אותן לעצמך
- אין שומעין לו לדברי בעל הכותל, ומחייבים אותו לפנות את אבניו.,
- משקבל עליו בעל הגינה את דברי בעל הכותל. והסכים לקחת את האבנים בעצמו, אמר לו בעל הכותל התחרט ובקש לקחת את אבניו בחזרה "הילך את יציאותיך ואני אטול את שלי" אפילו בעד כסף - אין שומעין לו שוב לא מקבלים את דבריו, ואם בעל הגינה אינו רוצה להחזיר לו את האבנים הוא רשאי.
השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש, ואמר לו "תן לי שכרי", ואמר לו "טול מה שעשית בשכרך את חבילות התבן והקש שהכנת" - אין שומעין לו,
- משקבל עליו, אמר לו "הילך שכרך, ואני אטול את שלי" - אין שומעין לו.
חטיבה IV: אחריות המשתמש ברשות הרבים[עריכה]
|
מותר לאדם להשתמש באופן זמני ברשות הרבים, אבל עליו לצמצם את הפגיעה ברבים, ובכל מקרה לקחת אחריות על נזקים שנגרמים, וראו ב"ק ג, ג. רשב"ג מאפשר שימוש נרחב יותר, עד 30 יום. חובת הפיצוי היא למרות שמותר להשתמש ברשות הרבים, בניגוד למשנה ד - שם חייב על נזקים רק אם פשע. |
המוציא זבל לרשות הרבים - המוציא - מוציא, והמזבל - מזבל מותר להוציא בתנאי שמפנה את הזבל מייד..
- אין שורין טיט ברשות הרבים, ואין לובנים לבנים. כי זו תקלה להרבה זמן.
- אבל גובלין טיט ברשות הרבים לשימוש מיידי, אבל לא לבנים.
- הבונה ברשות הרבים: המביא אבנים - מביא, והבונה - בונה מיד.
- ואם הזיק - משלם מה שהזיק.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלושים יום יכול הבונה להכין את הבניה שלושים יום מראש:
חטיבה V: של מי המדרגה?[עריכה]
(ו) שתי גינות זו על גב זו, והירק בינתיים ירק שגדל בטרסה שבין שתי חלקות,
|
גם כאן ניתן לראות את השאלה כסימבולית: של מי העולם: של העליון או של התחתון? של הקב"ה או של בני אדם? אם הקב"ה ירצה ליטול את עפר האדם, או אם האדם ירצה לחיות רק בעולם הזה - לא יהיה ירק רוחני בין שני העולמות. "רואים" כמו שראינו את האבנים במשנה א: צריך שיקול דעת. |
- רבי מאיר אומר: של עליון. רבי יהודה אומר: של תחתון.
- אמר רבי מאיר: אם ירצה העליון ליקח את עפרו - אין כאן ירק!
- אמר רבי יהודה: אם ירצה התחתון למלאות את גינתו - אין כאן ירק!
- אמר רבי מאיר: מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה - רואין מהיכן ירק זה חי וההשקייה של העליון מאפשרת לו לחיות..
- אמר רבי שמעון: כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול - הרי הוא שלו,
- והשאר - של תחתון:
|
ההמשך של משניות אלו בבבא בתרא. במקור המשנה לא חולקה לשלש בבות. (וראו מאמרו של אלישיב שרלו כולה נזיקין חדא מסכתא היא באתר אקדמיה לפרסומים לימודיים |