ביאור:מ"ג ויקרא כא כד
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:[עריכה]
וידבר משה. המצוה הזאת: אל אהרן וגו' ואל כל בני ישראל. להזהיר ב"ד על הכהנים (ת"כ):
וטעם ואל כל בני ישראל. שלא יזבח להם שלמים בעלי מום לולי הקבלה ובעבור שהזכיר כי בעל מום יאכל קדש הזהיר שיהיה האוכל טהור:
[מובא בפירושו לפסוק י"ז] ואמר בסוף הפרשה (פסוק כד) וידבר משה אל אהרן ואל בניו, שרצה משה להזהיר גם את בניו שיקחו מפיו תורה, ואמר כן לבני ישראל, להזהיר ב"ד של ישראל על כך:
[מובא בפירושו לפסוק א', כמהשך לפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מדוע כתוב שוב" וכו'] ואולי שתיבת אליהם חוזרת לישראל המצטוים בכל המצוה, ותמצא שאמר בסוף ענין זה (פסוק כד) וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל הרי שהציווי נאמר מה' גם לישראל, וזה יצדיק לך פירושנו שהאזהרה בא כאן גם לישראל שלא יטמאו הכהנים.
[מובא בפירושו לפרק כ"ג פסוק מ"ד] וטעם וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. כי הפרשיות של מעלה אזהרות באהרן ובניו, ומשה ידבר בהן אל אהרן ואל בניו, ופעמים יזכיר אחריהם גם בני ישראל, כמו שאמר בסוף פרשת מומין (לעיל כא כד) וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל, כי אע"פ שלא נצטוה אלא, דבר אל אהרן איש מזרעך (שם פסוק יז), רצה להזהיר ב"ד של ישראל על כך: ואולי הטעם, מפני שאדם מכסה על מומיו, ואין הכהן חפץ בו להפסל מן העבודה כי בושת היא וכלימה לו, ועל כן יזהיר ב"ד בענין זה.