ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נזיר/פרק רביעי

ירושלמי נזיר, פרק ד, הלכה א

מתני': ^ד_אמי שאמר הריני נזיר. ושמע חבירו ואמר ואני _{ושמע חבירו} ואמר ואני _{ושמע חבירו ואמר} ואני. כולן נזירין. ^ד_בהותר הראשון הותרו כולן. הותר האחרון, האחרון מותר וכולן אסורין. הריני נזיר. ושמע חבירו ואמר פי כפיו ושערי כשערו, ^ד_גהרי זה נזיר. ^ד_דהריני נזיר. ושמעה אשתו ואמרה ואני. מיפר את שלה ושלו קיים. הריני נזירה. ושמע בעלה ואמר ואני. אינו יכול להפר:

גמ’: כן היא מתניתא  _{כך כוונת המשנה}. ואני ואני _{אם ווים}. מאן תנא ווים? °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. ברם כ°רבי מאיר רבי מאיר, אפילו אם אמרו אני אני בלא ווין תולין בדעת ראשון. מתניתא שהיו כולהם בתוך

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד ב] כדי דיבורו של ראשון. והא תני, ^ד_ההותר האמצעי, ממנו ולמטן מותר ממנו ולמעלן אסור. ואי אמרת שכולם תולין בראשון, למה ממנו ולמעלה הותרו? רק אמצעי היה צריך להיות מותר שהרי כולם תלו בראשון. מתניתא באין כולהם בתוך כדי דיבורו של ראשון, אלא ^ד_וזה בתוך כדי דיבורו של זה, וזה בתוך כדי דיבורו של זה. כמה הוא כדי דיבורו? אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו. אמר אבא בר בר חנה אבא בר בר חנה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ^ד_זכדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד. ויאמר לו, שלום עליך רבי. אחד שאמר הריני נזיר מאה יום. ושמע חבירו ואמר ואני מאה יום. וחזר הראשון ואמר ואני. נעשה הראשון שהיה עיקר טפילה לשני. ואם הותר שני הותר ראשון. אחד שאמר הריני נזיר. ואמר חברו ואני בתוך דיבורו של ראשון. ושמע חבירו ואמר ואני בתוך כדי דיבורו של ראשון. הותר הראשון הותר השני ושלישי. הותר השני לא הותר השלישי ששניהם נתפסו בראשון. אחד שאמר הריני נזיר שתים. ושמעו שנים ואמרו ואנו. נזירין ביחד שתים כל אחד נזירות אחת, או כל אחד ואחד נזיר שתים? הוא הותר הותרו הן. הותרו הן לא הותר הוא. שנים שאמרו הרי אנו נזירין. ושמע אחד ואמר ואני. תחת שניהן נזר וחייב שני נזירויות, או תחת כל אחד ואחד נזיר ואינו נזיר אלא אחת? הותרו הן הותר הוא. הותר הוא לא הותרו הן. תנן, ^ד_חפי כפיו ושערי כשערו. דווקא במפרש שאמר פי כפיו מן היין, ראשי כראשו מן התגלחת, ידי כידו מן הטומאה, רגלי כרגלו מן הטומאה, אבל אם לא פרש אינו כלום. ^ד_טראשי נזיר, כבידי נזירה, נזיר. שהתפיס בדבר שהנשמה תלויה בו. הילוכי נזיר, דיבורי נזיר, ^ד_ילא אמר כלום. למה שהתפיס בדבר שאין בו ממש. מנין שאינו נזיר עד שיתפיס בדבר שהנשמה תלויה בו? דכתיב כי יפליא לנדור נדר. וכתיב בערכין כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'. נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר . מה נדר שנאמר להלן דבר שהנשמה תלויה בו שהרי כתוב נפשות אף נדר שנאמר כאן, דבר שהנשמה תלויה בו. תנן הריני נזיר. ושמעה אשתו ואמרה ואני וכ”ו. הותר הוא, היא הותרה. הותרה היא, הוא לא הותר. תנן, הריני נזירה. ושמע בעלה ואמר ואני. ההן ואני. מה את עבד לה כאמן וקיים לך, או כאומר לה יפה עשית? דאי עבד ליה כאמן וקיים לך, שוב אינו יכול להפר. ואם את עביד לה כאומר לה יפה עשית, פלגתה דרבי חייה רובה רבי חייא רבה° ורבי הושעיה רובה רבי הושעיה רובה° דתני, האשה שנזרה בנזיר ושמע בעלה ואמר לה, מה ראית שתזורי? מדוע עשית שנזרת? ולא הייתי רוצה שתזורי. אין כאן נדר אין כאן שבועה. לא אמר כלום^ד_יא _{שהבעל מפר ואינו מתיר}. אבל אם אמר, יפה עשית שנזרת. וכך הייתי רוצה שתזורי. ואילו לא נזרת הייתי מזירך. בהא פליגי, תני רבי חייה רבי חייא רבה°, כולהם לשון קיום ואינו יכול להפר. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, כולהם אינם לשון קיום ויכול להפר. עד שיאמר באמן וקיים ליך. שעוד אינו יכול להפר

ירושלמי נזיר, פרק ד, הלכה ב

מתני': הריני נזיר ואת _{בתנאי שגם את}? ואמרה אמן. ^ד_יבמיפר את שלה ושלו בטל. הריני נזירה ואתה? שמע בעלה ואמר ואני. ^ד_יגאינו יכול להפר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ד_א מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה ד':

2 ד_ב מיי' פ"ד מהל' נדרים הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ט סעיף ג', סמ"ג לאוין רמב :

3 ד_ג מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה ד':

4 ד_ד מיי' פי"ג מהל' נדרים הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף נ"ג, סמ"ג לאוין רמב :

[ע"ב]

-----------------------------------דף יז

ירושלמי מאיר נזיר יז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד א] גמ’: תנן, הריני נזיר ואת _{בתנאי שגם את}. ואמרה אמן. הותרה היא הותר הוא. הותר הוא לא הותרה היא. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מפני שהוא כתולה נדרו בה ואומר על מנת שגם את. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ^ד_ידהבעל שאמר אין כאן נדר, אין כאן שבועה. לא אמר כלום. זקן שאמר מופר ליך, בטל ליך. לא אמר כלום. אלא זה כהילכתו וזה כהילכתו. הבעל אומר, מופר ליך בטל ליך. וזקן אומר, אין כאן נדר, אין כאן שבועה

ירושלמי נזיר, פרק ד, הלכה ג

מתני': ^ד_טוהאשה שנדרה בנזיר, והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים. הרי זו סופגת את הארבעים. ^ד_טזהיפר לה בעלה והיא לא ידעה שהיפר לה בעלה, והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים. אינה סופגת את הארבעים. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אם אינה סופגת את הארבעים, תספוג מכות מרדות:

גמ’: מה בין מלקות למכת מרדות? מלקות תורה ארבעים חסר אחת ^ד_יזואומדין אותו. אם יש בו כח לקבל, מלקין אותו. ואם לאו, אין מלקין אותו. ^ד_יחמכת מרדות חובטין אותו עד שיקבל או עד שתצא נפשו _{דווקא שיקבל עליו להבא שלא יעשה. אבל על מה שכבר עבר, רק שלוש עשרה מכות}. כתיב (במדבר מטות ל ט) וה' יסלח לה. מגיד שטעונה סליחה. כשהיה רבי יעקב רבי יעקב° מגיע לפסוק זה היה אומר, ומה מי שנתכוון שיעלה בידו בשר חזיר. ועלה בידו בשר כשירה, צריך כפרה. המתכוין שיעלה בידו בשר חזיר, ועלה בידו בשר חזיר. על אחת כמה וכמה. תני, ^ד_יטהאשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה ואני. ושמע בעלה של ראשונה ואמר מותר ליך. הראשונה מותרת והשנייה אסורה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אם אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה, אף השנייה מותרת. תמן, תנינן היו חמשה תובעים אותו תן לנו פיקדון שיש לנו בידך. _{והוא עונה להם} שבועה שאין לכם בידי, אינו חייב אלא אחת. ואם אמר שבועה שאין בידי לא לך ולא לך, חייב על כל אחת ואחת. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, עד שיאמר שבועה באחרונה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, עד שיאמר שבועה על כל אחת ואחת. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° לדברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ששבועה הולכת רק למה שצמוד אליה, אמר שבועה שאין לי חטים ושעורים וכוסמין אין השבועה אלא על החיטים. נמצא שאם באמת אין בידו חטים, פטור על השאר _{אף אם שיקר על השאר ויש לו}. אמר רבי אבא רבי אבא°. אוף °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא מודה בה, שלא אמר אלא שאם שיקר בכולם חייב על כולם. אבל כאן שעל הראשונה אמר אמת, פטור על השאר. ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אם נמצא ששיקר ויש בידו חטין ובשאר אמר אמת שאין לו שעורין וכוסמין. מהו שתחול שבועה על שאר המינין, וכיוון שבאחד מהם אמר אמת, לא יהיה חייב על אף אחת? חברייא אמרין, לא חלה וחייב על הראשונה. רבי זעירא רבי זעירא° אמר חלה ופטור אף על הראשונה. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° מתניתא מסייע לחברייא דתנן, האשה שנדרה בנזיר. ושמעה חבירתה ואמרה ואני. ושמע בעל הראשונה והיפר לה. הראשונה מותרת והשנייה אסורה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אם אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה, אף השנייה מותרת. מפני שאמרה להיות כמותה וכיוצא בה. הא אם לא אמרה להיות כמותה וכיוצא בה, הראשונה מותרת והשנייה אסורה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד ב] מה אם תמן שאין שם עיקר נזירות שכבר היפר הבעל לראשונה, את אומר חלה. כאן שיש כאן עיקר שבועה _{דאף אם נשבע אמת יש כאן שבועה שאינה בטלה}, לא כל שכן? אם כן מהו דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° לדברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אם נמצא שבאמת אין בידו חיטין, _למה פטור על השאר? הרי השבועה הראשונה קיימת גם אם אמר אמת ואין לו חיטים, ולמה השבועה לא חלה על השאר ? במתפיש. שאומר שעורין יהו כחיטין. כוסמין יהו כחיטין. פשיטא דא מילתא שאם היפר לה בעלה של ראשונה אחר שעברה על נדרה, לוקה שהבעל מפר מכאן ולהבא. שנייה מהו שתלקה אם עברה אחר שהפר הבעל לראשונה? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, מאחר שזו לוקה אף זו לוקה. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° ולא °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא ולמה ששניה תלקה? כיוון שהשניה אמרה הרני כמותה תיעשה שנייה כאומרת הריני נזירה עשרים יום _{היינו עד שבעלה של ראשונה יפר}, והדין שהיא נזירה שלושים יום ולכן לוקה. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, שניה אינה לוקה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ^ד_כפוטר שלא נתנדב כדרך המתנדבין. אף כאן אם נזרה פחות משלושים יום אינה נזירה כלל

ירושלמי נזיר, פרק ד, הלכה ד

מתני': ^ד_כאהאשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה, ואחר כך היפר לה בעלה. אם שלו היתה בהמה, תצא ותרעה בעדר. ואם משלה היתה בהמה. החטאת תמות. ועולה תיקרב עולה. ושלמים יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד _{כמו שלמי נזיר} ואינן טעונין לחם. ^ד_כבהיו לה מעות סתומים, יפלו לנדבה. ^ד_כגמעות מפורשים. דמי חטאת ילכו לים המלח, ^ד_כדלא נהנין ולא מועלין. ^ד_כהדמי עולה, יביאו עולה ומועלין בהן. ^ד_כודמי שלמים, יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם:

גמ’: תנן, אם שלו היתה בהמה, תצא ותרעה בעדר . הא אם לא הפר לה בעלה ליקדש קדשה. והא אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו? ^ד_כזאלא בשנתן לה אחר מתנה ואמר לה, על מנת שלא יהא לבעליך רשות בהן. אם כך שלה הן? _{ולא במקרה כזה דברה המשנה שהרי נאמר אם שלו היתה בהמה הדין שונה}, אמר רבי מתנייה רבי מתניה°, במשליטה על נכסיו שתעשה בהם כרצונה. במקרה כזה אם בא ומיחה, לא קדשה. ואם לא מיחה קדשה. תמן במי שנדר בנזיר והפריש חטאת לנזרו ואחר כך התיר לו חכם את נדרו את מוצא אומר ^ד_כחתרעה בעדר. והכא בהפר לה הבעל את אמר אכן שהחטאת תמות?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

14 ד_יד מיי' פי"ג מהל' נדרים הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ל"ז:

15 ד_טו מיי' פי"ב מהל' נדרים הלכה י"ט, סמ"ג לאוין רמב :

16 ד_טז מיי' פי"ב מהל' נדרים הלכה י"ח:

17 ד_יז מיי' פי"ז מהל' סנהדרין הלכה ב', מיי' פי"ז מהל' סנהדרין הלכה ג', סמ"ג עשין קה :

18 ד_יח מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה י"ב:

19 ד_יט מיי' פי"ג מהל' נדרים הלכה ט"ו, טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף נ"א, סמ"ג לאוין רמב :

[ע"ב]

20 ד_כ מיי' פי"ז מהל' מעשה הקרבנות הלכה ט':

21 ד_כא מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה ט':

22 ד_כב מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה י':

23 ד_כג מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה י':

24 ד_כד מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה י', מיי' פ"ד מהל' מעילה הלכה ג':

25 ד_כה מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה י', מיי' פ"ד מהל' מעילה הלכה ג':

26 ד_כו מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה י', מיי' פ"ד מהל' מעילה הלכה ג':

27 ד_כז מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה ט':

28 ד_כח מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה ח':

-----------------------------------דף יח

ירושלמי מאיר נזיר יח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד א] תמן הזקן עוקר את הנדר מעיקרו. ברם הכא הבעל אינו עוקר אלא מיכן ולבא. אם הבעל מפר רק מיכן ולהבא, אם אחר שסיימה את נזירותה הקדישה קרבנות לנזירותה, אף שהבעל יכול להפר את הנזירות מי מיפר את קדושת הקרבנות שעליה? אמר רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°, גזירת הכתוב היא דכתיב (במדבר מטות ל ט) והפר את נדרה אשר עליה. כשמפר את נדרה מופר גם מה שעליה. תנן, ושלמים יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד _{כמו שלמי נזיר} ואינן טעונין לחם. תני, אין טעונין לא לחם ולא זרוע מן האיל. רבי בון בר חייה בריה דרבי שמעון רבי בון בר חייה בריה דרבי שמעון° בעי, שלמים _{של נזיר שמת} הבאין לאחר מיתה, מהו שיטענו לחם? חזר ואמר וכן בחיים אם גילח על החטאת ועולה ואחר זמן הביא את השלמים. לא על הבטלה הן באין? שהרי כבר הותר מנזירותו, ואת אמר טעונין לחם, אף הכא טעונין לחם. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° פשיטה לרבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בשלמים הבאין לאחר הפרה, שאין טעונין לחם. מה בין מיתה מה בין הפרה? מיתה כבר נראו להיטען לחם. הפרה לא נראו להטען לחם. תני, אשם לאחר הפרה, ואין אשם לאחר מיתה. אם נטמאת ומתה, אין אשמה קרב. היפר לה בעלה, אשמה קרב. מתה אין אשמה קרב, ^ד_כטשאין לך אשם קרב לאחר מיתה. היפר לה אשמה קרב, שאין לך אשם בא על הבטלה כזה, שאינו כשאר אשמות הבאים על חטא, אלא הוא חלק ממצות נזירות. תמן תנינן ^ד_למותר נזירים לנזירים. מותר נזיר לנדבה. אמר רב חסדא רב חסדא°, והוא שקרבה חטאתו בסוף, שמה שנשאר נראה כמותר חטאת, ומותר חטאת לנדבה _{עולות לקיץ המזבח}. אבל אם קרבו שלמיו בסוף, מותרו שלמים. דמותר שלמים לשלמים. אמר רבי זעירא רבי זעירא°, אפילו קרבו שלמיו לבסוף. הלכה אחת היא בנזיר, שתהא מותרו נדבה _{עולות לקיץ המזבח}. מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין. מתניתא מסייעא לרבי זעירא רבי זעירא° דתנן, אילו הן מעות סתומין. כל שדמי חטאות מתות מעורבות בהן, ואפילו הפריש דמי חטאות מתות מתוכן ונשארו רק מעות שלמים, מעות סתומין הן ומותרן לנדבה. מתניתא מסייע לרב חסדא רב חסדא° דתנן, אילו לחטאתי והשאר לנזירותי ומת, ^ד_לאמועלין בכולן מפני מעות עולה שבהן, ואינן מועלין במקצתן מפני מעות שלמים שבהן. ולא אמר ואם מת יפלו בנדבה אלא דמי חטאת הולכין לים המלח, והשאר חציים קרבים עולה וחציים שלמים. ואם הלכה אחת היא בנזיר, שתהא מותרו נדבה היה צריך הכל ליקרב נדבה _{עולות לקיץ המזבח}. אמר רב חסדא רב חסדא°, ^ד_לבמותר לחם נזיר ירקב. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° ויאות. להקריבו בפני עצמו אי אתה יכול, שאין לך לחם קרב בפני עצמו. להקריבו עם נזירות אחרת אין את יכול, שאין לך נזירות באה בלא לחם. לפום כן צריך לומר, מותר לחם נזיר ירקב. סברין מימר, הוא מותר לחמו, הוא מותר נסכיו. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, ^ד_לגמותר נסכיו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד ב] קדשי קדשים אינון ויפלו לנדבה _{מותר לחם קדשים קלים הן וירקבו}. על דעתיה דרבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° דאמר שמותר נסכים קדש קדשים ויפלו לנדבה, שמואל שמואל (אמורא)° ורב חסדא רב חסדא° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, שלשתן אמרו דבר אחד, שמותר קדשי קדשים יפלו לנדבה. רב חסדא רב חסדא° ההן דהכא. שמואל שמואל (אמורא)°, דאמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, עד דאנא תמן, שמעית קל רב יהודה רב יהודה° שאל לשמואל שמואל (אמורא)°, ^ד_לדהפריש שקלו ומת? אמר לו, יפלו לנדבה _{שהם קדשי קדשין}. מותר עשירית האיפה שלו _{של כהן גדול}? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר יוליכם לים המלח. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר יפלו בנדבה. תנן, היו לה מעות סתומים, יפלו לנדבה. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב רב (אמורא)°. מעות סתומין, ואין בהמה סתומה. לפי שהבהמות ניכרות, נקבה ראויה לחטאת. כבש זכר לעולה. ואיל לשלמים. אמר רב ששת רב ששת° ותני כן _{אדם שחייב חטאת אינו יוצא בקרבן שהפריש אביו קדם שמת}. יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש. מן הקלה לחמורה, ומן החמורה לקלה, מן הקלה לקלה, ומן החמורה לחמורה, שכן אינו מגלח על בהמת אביו שהפריש לנזירותו. אבל יצא בקרבן אביו, במעות שהפריש מן הקלה לחמורה, ומן החמורה לקלה, ומן הקלה לקלה, ומן החמורה לחמורה, שכן הוא מגלח על מעות שהפריש אביו לנזירותו בזמן שהן סתומין ולא בזמן שהן מפורשין? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד כח לב) קרבנו. ^ד_להבקרבנו הוא יוצא אינו יוצא בקרבנו של אביו. כשהוא אצל המעות הוא מזכיר סתומין. כשהוא אצל בהמה אין הוא מזכיר סתומין. בהמה אין עליה הילכות סתומין בתחילה, ויש עליה הילכות סתומין בסוף. מעות יש עליהן הילכות סתומין בתחילה, ואין עליהן הילכות סתומין בסוף. מעות יש עליהן הלכות סתומין בתחילה דתנינן, היו לו מעות סתומין, יפלו לנדבה. בהמה אין עליה הילכות סתומין בתחלה דתנן, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, הביא שלש בהמות ולא פירש, הנקבה שרק היא ראויה לחטאת, תיקרב חטאת. הראויה שלמים תיקרב שלמים. ומעות אין עליהן הילכות סתומין בסוף _{אם הפריש מהם חטאתו} דתנן, אילו לחטאתי ושאר לשאר נזירותי ומת, מועלין בכולן משום דמי עולה שבהן, ואין מועלין במקצתן משום דמי שלמים שבהן. _{ואינן נופלין לנדבה שהם כמעות מפורשין}. בהמה יש עליה הילכות סתומין בסוף, בשהביא מעות סתומין וחיללן על הבהמה _{שנכנסה הבהמה תחת המעות}. הפריש חמור, כמפריש מעות. _{שודאי עומד למכירה והכסף סתום}. הפריש שור _{שאינו ראוי לקרבנות נזיר} רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° ורבי חייה בר לולייני רבי חייה בר לולייני° תריהון אמרין בשם שמי שמי°. חד אמר, כמפריש מעות. וחד אמר כמפריש בהמה. שאף שאינו ראוי לקרבנות נזיר ראוי לקרבן והרי הוא קדשי מזבח

ירושלמי נזיר, פרק ד, הלכה ה

מתני': נזרק עליה אחד מן הדמים, אינו יכול להפר. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, ^ד_לואפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות _{אף שעדין לא נזרק הדם}, אינו יכול להפר. במה דברים אמורים? בתגלחת הטהרה. אבל

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

29 ד_כט מיי' פ"ד מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"ד:

30 ד_ל מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה א', מיי' פ"ה מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט':

31 ד_לא מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה ו', מיי' פ"ד מהל' מעילה הלכה ג', סמ"ג עשין רי :

32 ד_לב מיי' פ"ה מהל' פסולי המוקדשין הלכה ח':

33 ד_לג מיי' פ"ה מהל' פסולי המוקדשין הלכה ח':

[ע"ב]

34 ד_לד מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה י"ב:

35 ד_לה מיי' פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה ג', מיי' פ"ג מהל' שגגות הלכה ג', מיי' פ"ד מהל' תמורה הלכה י"א:

36 ד_לו מיי' פ"ד מהל' נזירות הלכה י"ז:

-----------------------------------דף יט

ירושלמי מאיר נזיר יט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד א] בתגלחת הטומאה יפר. שהוא יכול לומר, אי איפשי באשה מנוולת _{מעונה שאסורה ביין שהרי מתחילה נזירות מהתחלה}. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, אף בתגלחת הטהרה יפר. שהוא יכול לומר, אי איפשי באשה מגולחת:

גמ’: תנן, °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, אף בתגלחת הטהרה יפר. שהוא יכול לומר, אי איפשי באשה מגולחת: ומיפר לה מפני שערה? הרי הנזירות כבר הסתיימה והתגלחת אינה חלק מהנזירות אלא חובה שחלה עליה אחר הנזירות ואיך הבעל יכול להפר? אמר רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°, גזירת הכתוב היא דכתיב (במדבר מטות ל ט) והפר את נדרה אשר עליה. וכשמפר את נדרה מופר גם מה שעליה. תנן, נזרק עליה אחד מן הדמים, אינו יכול להפר. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא שסובר, שמשנזרק אחד הדמים נסתיימה נזירותו ויכול לשתות יין. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, דברי הכל היא. שלדעת חכמים כשנזרק אחד הדמים הסתיים הנזירות ניתק מלא תעשה לעשה. ובהא פליגי, רבנין אמרין (במדבר נשא ו כ) ואחר ישתה הנזיר יין, אחר כל המעשים הללו. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, ^ד_לזאפילו אחר מעשה יחידי. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°, מתניתא מסייע לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שהמשנה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ולא כחכמים. דתנן, במה דברים אמורים? בתגלחת טהרה. אבל בתגלחת טומאה יפר. שהוא יכול לומר, אי איפשי באשה מנוולת _{מעונה שאסורה ביין שהרי מתחילה נזירות מהתחלה}. הא בתגלחת טהרה אף שהספיקה להביא רק קרבן אחד, אינה מנוולת, שמותרת ביין. מאן אית ליה שאם הביאה קרבן אחד, מותרת ביין לא °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? אמר רבי יוסי בר אבון רבי יוסי ברבי בון°, אוף °רבי רבי יהודה הנשיא דכוותה. ד°רבי רבי יהודה הנשיא אומר, אוף בתגלחת טהרה יפר . שהוא יכול לומר אי איפשי באשה מגולחת. ואם °רבי רבי יהודה הנשיא סובר כחכמים שאסורה ביין עד שתביא את כל הקרבנות, ויימר אי איפשי באשה מנוולת ומגולחת? תנן, °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות _{אף שעדין לא נזרק הדם}, אינו יכול להפר . אמר רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. לא אמר °רבי עקיבה רבי עקיבא שאם נשחטה אינו יכול להפר אף קדם זריקת דמים, אלא בחטאת. ^ד_לחשחטאת פסולה שלא לשמה, אבל בשאר קרבנות יכול להפר, ויזרוק דמם שלא לשמה והם כשרים. מעתה אפילו בחיים _{קדם שחיטה}? שהרי אם הפרישה חטאתה והפר לה בעלה, החטאת תמות. אינה נמסרת לגבוה אלא בשחיטה. וכל זמן שלא נשחטה לא קפדינן אהפסדה. שלא נקרא עליהן שם גבוה קדם שחיטה.

ירושלמי נזיר, פרק ד, הלכה ו

מתני': ^ד_לטהאיש מדיר את בנו בנזיר. ואין האשה מדרת את בנה בנזיר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד ב] כיצד? ^ד_מגילח או שגילחוהו קרובים. מיחה או שמיחוהו קרובים _{בטלה הנזירות}. ^ד_מאהיתה לו בהמה מופרשת. החטאת תמות, והעולה תיקרב עולה, ושלמים יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם. היו לו מעות סתומים. יפלו לנדבה. מעות מפורשים. דמי חטאת ילכו לים המלח, ^ד_מבלא נהנין ולא מועלין. ^ד_מגדמי עולה יבואו עולה ומועלין בהן. דמי שלמים יביא שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם. ^ד_מדהאיש מגלח על נזירות אביו, ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. כיצד? מי שהיה אביו נזיר, והפריש מעות סתומין על נזירותו ומת. ואמר, הריני נזיר על מנת שאגלח על נזירות מעות אבא. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, הרי אלו יפלו לנדבה, אין הוא מגלח על נזירות אביו. ואי זהו שהוא מגלח על נזירות אביו? מי שהיה הוא ואביו נזירים. והפריש אביו מעות סתומין לנזירותו ומת. זהו שהוא מגלח על נזירות אביו:

גמ’: כתיב (ויקרא תזריע יג מד) איש צרוע הוא. אין לי אלא איש. אשה מניין? תלמוד לומר צרוע. מכל מקום, בין איש בין אשה בין קטן. אם כן למה נאמר איש? לענין שלמטן _{לעניין פריע ופרימה שנאמרו אחר כך בפרשה}. ^ד_מהשהאיש פורע ופורם, ואין האשה פורעת ופורמת. תנן, האיש מדיר את בנו בנזיר. ואין האשה מדרת את בנה בנזיר . האיש מגלח על נזירות אביו, ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי מאיר רבי מאיר. כ"ד דברים מקולי °בית שמאי בית שמאי ומחומרי °בית הלל בית הלל, וזה אחד מהן. °בית שמאי בית שמאי אומרים אין האיש מדיר את בנו בנזיר, ו°בית הלל בית הלל אומרים מדיר בנו בנזיר. תני, וניזר _{האב יכול להזירו} מרחם. ועד מתי? אית דבעי מימר, ^ד_מועד שיביא שתי שערות. אית דבעי מימר, עד שיבא לעונת נדרים _{שנה לפני גדלות}. ולא היא אלא הכל מודין שאם יבא לעונת נדרים, שאינו מזירו. והמחלוקת היא רק האם יכול להזיר את בנו קדם שיבא לעונת נדרים בנזירות שתחול אחר שיבא לעונת הנדרים. גילח או שגילחוהו קרובים. מיחה, או שמיחוהו קרובים בכל לשונות כמי שמיחה. ישב לו לפני הספר _{ועוד לא הסתפר}, כמי שלא מיחה עד שיאמר לספר לספרו. תנן, שמיחוהו קרובים. קרוב אחד מהו שימחה? למאן דאמר שאביו מדירו עד שיביא שתי שערות. הגיעה לעונת נדרים והזירו אביו ונזר גם הוא. מהו שתחול עליו נזירותו ונזירות אביו כאחת? מעשה ברבי חנינה בן חנינה רבי חנינה בן חנינה° שהדירו אביו _{. כשהיה קטן}.. והיה °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל בודקו אם הביא שתי שערות. אמר לו, מפני מה אתה בודקיני? אם נזירות אבא עלי, הריני נזיר. ואם לאו, הריני נזיר מכבר. עמד °רבן גמליאל רבן גמליאל ונשקו על ראשו ואמר לו, בטוח אני שאי את יוצא מן הזקנה עד שתורה הוראות בישראל. אמר °רבי אלעזר בר צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק. אני ראיתיו יושב ודורש ביבנה. אמר רבי אחא רב אחא°, רבי אימי רבי אמי° אמר, רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° שאל. זה שהזירו אביו ונטמא, מליקת העוף שלו, מהו שתיאכל? האם הנזירות מדאוריתא ותאכל, או רק מדין חינוך ואסורה. שמליקתה שלא לצורך הופכת אותה לנבלה. עד דאת מקשי לה למליקת העוף, קשיתה לשחיטת העוף _{אפילו אם היה דינה בשחיטה} שהרי גם אם דינה היה בשחיטה, היה אסור לאכלה משום חולין שנשחטו בעזרה. תמן ספק אחד שמא חולין שנשחטו בעזרה אסורים. והכא שני ספיקות. שאף אם תאמר שאין איסור משום חולין שנשחטו בעזרה, שמא מליקה שלא לצורך שויא נבלה. אמר רבי מני רבי מני°. אפילו הכא ספק אחד הוא. כהדא דתני, ^ד_מזהנוחר והמעקר, אין בו משום שחיטת חולין בעזרה, ומליקה נמי כן הוא שרק לגבי שחיטה כשרה קים ספק אולי נאסרה, רבנין דקיסרין אמרי בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°. אפילו ספק אחד אינו. כמאן דאמר אין שחיטת העוף

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

37 ד_לז מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ה':

38 ד_לח מיי' פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה א', מיי' פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה ד':

39 ד_לט מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה י"ג:

[ע"ב]

40 ד_מ מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה ט"ו, מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה י"ב:

41 ד_מא מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה ט"ו, מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה י"ב:

42 ד_מב מיי' פ"ג מהל' מעילה הלכה ד', מיי' פ"ד מהל' מעילה הלכה ג':

43 ד_מג מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה י"ב:

44 ד_מד מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ט"ו:

45 ד_מה מיי' פ"י מהל' טומאת צרעת הלכה ו', מיי' פ"י מהל' טומאת צרעת הלכה ח', סמ"ג עשין רלה :

46 ד_מו מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה ט"ו:

47 ד_מז מיי' פ"ב מהל' שחיטה הלכה ב', סמ"ג עשין סג :

-----------------------------------דף כ

ירושלמי מאיר נזיר כ

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד א] מחוורת מדבר תורה דדרשינן (במדבר בהעלותך יא לב) וישטחו להם שטוח. וישטחו להם שחוט, ואין זה דאוריתא אלא אסמכתא. תנן, האיש מגלח על נזירות אביו. עד כדון ^ד_מחבשוין שהוא ובנו נזרו אחת. הוא נזיר אחת ובנו נזיר שתים, האם יכול לחלק את מעות אביו ולהביא בהם חובות שני נזירויות? הוא נזיר טהור ובנו נזיר טמא. הוא נזיר טמא ובנו נזיר טהור, האם יכול לשנות מכסף שנועד לקרבנות נזירות טהרה לקרבנות נזירות טמאה או להפך? תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר מי שהיה אביו נזיר, והפריש מעות סתומין על נזירותו ומת. ואמר, הריני נזיר על מנת שאגלח על נזירות מעות אבא. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, הרי אלו יפלו לנדבה, ואין הוא מגלח על נזירות אביו. ואי זהו שהוא מגלח על נזירות אביו? מי שהיה הוא ואביו נזירים. והפריש אביו מעות סתומין לנזירותו ומת. זהו שהוא מגלח על נזירות אביו: הוון בעיי מימר. ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי _{תנא קמא} מודי ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא כשהוא ואביו נזירים שמגלח על נזירות אביו. אלא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא הוא דפליג על °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בשלא היה הוא נזיר: אשכחו ברייתא דקאמר לא זה מודה לזה ולא זה לזה. דל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא דוקא כשהיה הוא ואביו נזירים. ול°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דוקא אם היה אביו נזיר לבדו. אבל אם היה הוא ואביו נזירים, מכיון שנתחייב בקרבן בפני עצמו בחיי האב אין הוא מגלח על נזירות אביו:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

48 ד_מח מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה י"ז:

[ע"ב]

הדרן עלך פרק מי שאמר