שולחן ערוך יורה דעה רכט ג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רכט · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
נדר מאחד ואמר על אחר יהא כפלוני כולם אסורים אפי' עד מאה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון הוא מותר וכולם אסורין הותר האמצעי כל שקודם לו אסורין הוא וכל שלאחריו מותרים וכן מי שנדר ושמע חבירו ואמר תוך כדי דיבור ואני ושמע שלישי ואמר ואני ונשאל הראשון על נדרו והותר הותרו כולם נשאל האחרון והותר האחרון מותר וכולם אסורים נשאל השני והותר השני והאחרון מותרים והראשון אסור וה"ה לנודר מבשר והתפיס פת בבשר והתפיס דבש בפת אסר עליו ככר ב' פעמים או שנשבע עליו ב' פעמים אף על פי שנשאל עליו והתירו לו אסור עד שישאל עליו ויתירו לו פעם שנית:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(יא) כולם אסורים כו'. אפילו כשאומר כן אחר כמה ימים על אדם אחר יהא כפלוני וכן בנדר מבשר והתפיס פת בבשר אבל כשחבירו אמר ואני הוא דבעינן שיאמר כל אחד בתוך כ"ד של חבירו ואז אפילו ק' אסורים כולם כשכל אחד אמר תוך כ"ד של חבירו אע"פ שהוא לאחר כ"ד של הראשון מפני שכל אחד נתפס בחבירו כדלעיל סימן ר"ד:
(יב) וכן מי שנדר כו'. כתוב בב"ה בשם רבינו ירוחם אשה שנדרה והתפיס בה אחר שאמר ואני כמותך והפר לה בעל או אב היא מותרת והמתפיס אסור עכ"ל ולא ידענא למה כתבו בשם רבינו ירוחם הרי ש"ס ערוך הוא ומוסכם מכל הפוסקים כדלקמן סימן רל"ד סעיף נ"א ע"ש:
(יג) אע"פ שנשאל עליו כו'. פירוש שאין כוונתו רק לשאול על הראשונה אבל אם נשאל על כולם בבת אחת סגי בהיתר אחד כדלעיל סימן רכ"ח סמ"ו:
(יד) אסור עד שישאל כו'. דאע"ג דאין שבועה חלה על שבועה כדלקמן סי' רל"ט סי"ג מ"מ כשהותרה הראשונה חלה השניה למפרע:
ט"ז - טורי זהב
שקודם לו אסורין. בטור יש כאן ט"ס וצ"ל ולמטה אסורין ולמעלה מותרין:
ושמע שלישי ואמר ואני. ה"ה בזה עד מאה כמו ברישא דכל אחד מתפיס בחבריה הכי מסקינן בגמ':
והתפיס דבש בפת כו'. כלומר אם הותר האחרון הוא מותר וכולם אסורים ואם האמצעי כו':
עד שישאל עליו כו'. בטור סימן רל"ח בסופו כתוב בלשון זה שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכל ככר זה אין השניה חלה ואם נשאל על הראשונה חלה השניה עכ"ל מדכתב שלא חלה השניה משמע שאין בידו להתיר השניה קודם היתר הראשונה כיון שעדיין לא חלה ודומה למ"ש סי' רכ"ח סעי' י"ז אין מתירין הנדר עד שיחול כו' וכן משמע מדברי הרא"ש בפ' שני דנדרים דף י"ח וז"ל אלמא כל כמה דלא נשאל על הראשונ' ליתא לשני' כו' עכ"ל וכיון דליתא היאך יכול להתירה אלא דמדברי רמב"ם סוף פרק ו' דהלכות שבועות לא משמע כן שכתב שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום ונשאל על הראשונה חייב משום שניה וכן נשאל על השניה חייב משום שלישית נשאל על השלישית בלבד חייב משום ראשונה ושניה נשאל על השניה חייב משום ראשונה אם כן למה אמרו אין השבועה חלה על השבועה שאם לא נשאל ואכלה אין חייב אלא אחת עכ"ל משמע שיכול להתיר השנייה או השלישית אפי' קודם שהתיר הראשונה וא"כ צריך לומר דלא דמי זה לההיא דסי' רכ"ח סעיף י"ז שזכרתי דהתם לגמרי אין השבועה בעולם עדיין משא"כ בזה שיש לשבועה שניה ושלישית בעולם אלא שלא מצאו מקום לחול עדיין דבר זה המציא מהר"ר לוי חביב בתשובה סי' קל"ט לדברי הרמב"ם ומתוך כך המציא עוד קולא אחרת דהיינו כי היכי דאמרינן סימן רכ"ח סעיף מ"ו דמתירין כמה נדרים לאיש אחד אפי' בהיתר אחד הוא הדין בנשבע על דבר אחד הרבה פעמים סגי בהיתר א' לכולם דלא כמו שאמר הש"ע שם דבזה צריך התרה לכל אחד מטעם דאין השניה חלה קודם היתר הראשונה כמ"ש שם ולע"ד נראה דיפה פסק הש"ע שם חדא שהרי לדברי הרא"ש והטור שזכרנו לא חלה כלל וודאי פליגי על הרמב"ם בזה ואין יכול להתירה קודם שיתיר הראשונה וזה מוכח עוד מדבריהם מדלא חילקו בין לא חלה השבועה זאת לההיא דסימן רכ"ח שזכרנו והיה להם להשמיענו חילוק זה דהוא חידוש גדול אלא ודאי דלא סבירא להו כלל כרמב"ם בזה ותו דאפילו להרמב"ם דמיקל שמועיל היתר השניה קודם הראשונה מ"מ לא נראה דמיקל קולא האחרת של מהר"ר לוי חביב שיוכל להתירם בפעם אחת וטעם נכון יש בדבר דהא דיכול להתירה קודם לראשונה היינו שאין בהתרתו דבר הסותר התרה זאת שהרי אין מתיר אלא שבועה אחת משא"כ כשמתיר בפעם אחת גם הראשונה הרי כשאמר מותר על הראשונה בזה מחזיק השניה שמעתה תהיה חלה והיאך נמשיך דיבורו של חכם שאומר מותר גם על השניה והם סותרים זה את זה דכשזה נופל זה קם ע"כ לא שייך נפילה אחת לתרוייהו וזה דבר שהשכל מחייבו וכל מי שירצה לעקש עליו עליו להביא ראיה ברורה ואין מדברי רמב"ם אלו שום ראיה להו כן נראה לע"ד נכון ואף קולא הראשונה דהיינו להתיר השניה קודם לראשונה נראה דאין לסמוך להקל בשל תורה כיון שהרא"ש והטור משמע דלא סבירא להו כן וכמ"ש ש"ע סי' רכ"ח וראיה עוד מתשובת הרא"ש סוף כלל י"ב מי שאמר בשעת נדרו שלא יוכל שום חכם להתיר זה הנדר גם זה הוא נדר והוה כמו נדר בתוך נדר תחילה יתירו לו אותו שנדר שלא יתיר כו' עכ"ל הרי דדימה נודר שלא יהיה נשאל דהיינו מה שנזכר בסימן זה סעיף ט' למה שנזכר סימן רכ"ח סעיף מ"ו לנדר בתוך נדר והיינו שנדר על דבר אחד ב' פעמים שמוזכר פ"ב דנדרים דף י"ז וכתב על זה דצריך להתיר תחילה שהוא חל עכשיו ומו"ח ז"ל כתב מכח דברי מהר"ר לוי חביב הנ"ל ששגגה יוצאת מלפני ב"י והדברים ברורים כמ"ש ובתשובת מהר"ר לוי חביב שם כתב גם הוא שראה מי שפסק שלא כדבריו אלא שחלק עליו:
באר היטב
(ה) כולם: אפי' אמר כן אחר כמה ימים על אדם אחר יהא כפלוני וכן בנדר מבשר והתפיס פת בבשר אבל כשחבירו אמר ואני בעינן שיאמר כ"א תכ"ד של חבירו כדלעיל סי' ר"ד. ש"ך.
(ו) חבירו: וע"ל סימן רל"ד סכ"א באשה שנדרה והתפיס בה אחר ואח"כ הפר לה הבעל היא מותרת והמתפיס אסור. ש"ך.
(ז) שנשבע: כ' הש"ך אע"ג דאין שבועה חלה על שבועה מ"מ כשהותרה הראשונה חלה השניה למפרע וכ"ז אם אין כוונתו רק לשאול על הראשונה אבל אם נשאל על כולם בב"א סגי בהיתר א' כדלעיל סי' רכ"ח סמ"ו אבל הט"ז כתב שבשבועה א"י להתיר בב"א אפי' להתיר השניה קודם הראשונה אין להקל ע"ש מילתא בטעמא (ובנה"כ השיג עליו ודחה ראיותיו ומ"מ סיים דיש להחמיר ע"ש).