ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חגיגה/פרק שני

פרק שני – אין דורשין[עריכה]

ירושלמי חגיגה , פרק ב, הלכה א[עריכה]

מתני’: ^ב_אאין דורשין בעריות בשלשה. ולא במעשה בראשית בשנים. ^ב_בולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. וכל המסתכל בארבעה דברים, רתוי לו כאילו לא בא לעולם. מה למעלן ומה למטן, מה לפנים ומה לאחור. כל שלא חס על כבוד קונו, רתוי לו כאילו לא בא לעולם:

גמ’: תנן, אין דורשין בעריות בשלשה. אמר רבי אבא רבי אבא ° בשם רב יהודה רב יהודה °, ד°רבי עקיבא רבי עקיבא היא דדריש אזהרה לבא על הזכר מניין דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה. עד כדון לשוכב, לנשכב מניין? ואת זכר לא תשכב משכבי אשה קרי ביה לא תישכב. נותר הפסוק איש איש אל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה ללמד, איש איש תרי שאר בשרו חד, ואמר רחמנא לא תקרבו הני תלתא אותם שלושה לגלות ערוה. מכאן שאין דורשין בעריות בשלושה. ברם כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל דתני אזהרות לשוכב ולנשכב מאיש איש ולא מתשכב תישכב, אין איסור לדרוש בעריות אפילו יותר משלושה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד ב] היכי עבדינן לעובדה הלכה למעשה? מן דרבי אמי רבי אמי ° יתיב מתני איש איש אזהרה לשוכב אזהרה לנשכב, הדא אמרה הלכה כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל: תנן, ולא במעשה בראשית בשנים: אמר רבי אבא רבי אבא ° בשם רב יהודה רב יהודה °, ד°רבי עקיבא רבי עקיבא היא. ברם כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל דורשין. היכי עבדינן _{לעובדה הלכה למעשה}? מן מה דרבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי ° יתיב דרש, בתחילה היה העולם מים במים, הדא אמרה הלכה כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל שדורשים במעשה בראשית ברבים. דרש רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי ° בתחילה היה העולם מים במים, מה טעמא? דכתיב (בראשית בראשית א ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים. חזר ועשאו שלג דכתיב (תהלים קמ"ז, י"ז) משליך קרחו כפיתים. חזר ועשאו ארץ דכתיב (איוב ל"ז, ו') כי לשלג יאמר הוי ארץ. והארץ עומדת על מים דכתיב (תהלים קל"ו, ו') לרוקע הארץ על המים. והמים עומדים על הרים דכתיב (תהלים ק"ד, ו') על הרים יעמדו מים. וההרים עומדין על רוח שנאמר (עמוס ד', י"ג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח. והרוח תלויה בסערה שנאמר (תהלים קמ"ח, ח') רוח סערה עושה דברו. וסערה, עשאה הקדוש ברוך הוא כמין קמיע ותלויה בזרועו שנאמר (דברים וזאת הברכה לג כז) ומתחת זרועות עולם, כי הנה יוצר הרים וגו' זה אחד מששה מקריות שהיה °רבי רבי יהודה הנשיא קורא אותן ובוכה (צפניה ב', ג') בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה’. אמר כולי האי ואולי ? (עמוס ה', ט"ו) שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה’ אלקי צבקות שארית יוסף. אמר כולי האי ואולי ? (איכה ג', כ"ט) יתן בעפר פיהו אולי יש תקווה. אמר כולי האי ואולי ? (קהלת י"ב, י"ד) כי את כל מעשה האלקים יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע. אמר עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו ? (שמואל א כח טו) ויאמר שמואל שמואל (אמורא)° אל שאול למה הרגזתני וגו' אמר לו, לא היה לך להרגיז את בוראך אלא בי שעשיתני עבודה זרה שלך? אין את יודע כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד. ולא עוד אלא שהייתי סבור שהוא יום הדין ונתייראתי. והרי דברים קל וחומר. מה אם שמואל שמואל (אמורא)° רבן של נביאים, שכתוב בו (שמואל א ג כ) וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמאל לנביא לה’, נתיירא מיום הדין. אנו על אחת כמה וכמה. והדין (עמוס ד', י"ג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח מגיד לאדם מה שיחו עשה שחר עיפה ודורך על במותי ארץ ה’ אלקי צבקות שמו. ^ב_גאפי' דברים שאין בהן חט, נכתבין לאדם על פינקסו ומי מגיד לאדם? הבל היוצא מפיו. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי יעבץ רבי יעבץ °, מאי עשה שחר עיפה? שחר אילין ציפאריי זה הבקר, ועיפה אלו תוהו חושך ואפילה. אמר רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי ° בשם °רבי יוסי בי רבי יודה רבי יוסי בר יהודה, אדריינוס שאל לעקילס הגר, קושטין אתון אמרין דהין עלמא קיים על רוחא האם זה אמת מה שאתם אומרים שהעולם עומד על הרוח? אמר לו אין. אמר לו מן הן את מודה מוכיח לי? אמר לו, אייתי לי הוגנין תביא ליגמלים. אייתי ליה הוגנין הביא לו גמלים. אטעונינון טעוניהון הטעין אותם משא, אקימון וארבעון הקים וריבץ אותם, נסתון וחנקון לקח וחנק אותם. אמר לו, הא לך אקימו תקים אותם. אמר לו, מן דחנקתון אחרי שחנקתה אותם? אמר לו כלום חסרתנון, לא רוחא היא דנפקא מינהון? ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. עוד היא כ°רבי עקיבא רבי עקיבא? דברי הכל היא. כדי שיהא אדם יודע לחוס על כבוד קונו. לא כן אמר רב רב (אמורא)° אין אדם רשאי לומר דבר כנגד רבו, אלא אם כן ראה או שימש. אז איך יתכן שיבין מדעתו אם אף פעם לא שמע ? כיצד הוא עושה? בתחילה רבו פותח לו ראשי פסוקים

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ב_א מיי' פ"ד מהל' יסודי התורה הלכה י', מיי' פכ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה י"ז:

2 ב_ב מיי' פכ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה י"א, מיי' פ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה י"ב:
[ע"ב]

3 ב_ג מיי' פ"ה מהל' דעות הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' ר"מ סעיף ט', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ה סעיף ב':

-----------------------------------דף ט[עריכה]

ירושלמי מאיר חגיגה ט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד א] ומסכים _{ורואה אם הוא מבין מעצמו או לא.} אמר רבי חייה רבי חייא רבה ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °. תלמיד וותיק היה לו ל°רבי רבי יהודה הנשיא ודרש פרק אחד במעשה המרכבה ולא הסכימה דעתו של °רבי רבי יהודה הנשיא, ולקה בשחין. התורה הזו _{מעשה מרכבה}דומה לשני שבילים, אחד של אור, ואחד של שלג. היטה בזה מת באור. היטה בזו מת בשלג. מה יעשה? יהלך באמצע. מעשה ב°רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי שהיה מהלך על הדרך רוכב על החמור, ו°רבי אלעזר בן ערך רבי אלעזר בן ערך מהלך אחריו. אמר לו רבי , השניני פרק אחד במעשה המרכבה. אמר לו, ולא כך שנו חכמים, ולא במרכבה אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו? אמר לו, רבי, תרשיני לומר דבר לפניך אני. אמר לו אמור, כיון שפתח °רבי אלעזר בן ערך רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה, ירד לו °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי מן החמור. אמר, אינו בדין שאהא שומע כבוד קוני, ואני רכוב על החמור. הלכו וישבו להן תחת אילן אחד, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם. והיו מלאכי השרת מקפצין לפניהן כבני חופה שמיחין לפני חתן. נענה מלאך אחד מתוך האש ואמר, כדבריך °רבי אלעזר בן ערך רבי אלעזר בן ערך כן הוא מעשה המרכבה. מיד פתחו כל האילנות פיהן ואמרו שירה שנאמר (תהלים צ"ו, י"ב) אז ירננו כל עצי יער. כיון שגמר °רבי אלעזר בן ערך רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה, עמד °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו ואמר. ברוך ה' אלהי אברהם יצחק ויעקב שנתן לאברהם אבינו בן חכם יודע לדרוש בכבוד אבינו שבשמים. יש לך נאה לדרוש ואינו נאה מקיים. נאה מקיים ואינו נאה דורש. °אלעזר בן ערך אלעזר בן ערך נאה דורש ונאה מקיים. אשריך אברהם אבינו, שיצא מחלציך °רבי אלעזר בן ערך רבי אלעזר בן ערך. וכיון ששמעו °רבי יוסף הכהן רבי יוסף הכהן ו°רבי שמעון בן נתנאל רבי שמעון בן נתנאל, אף הם פתחו במעשה המרכבה. אמרו, יום א' בתקופת תמוז היה, ורעשה הארץ ונראתה הקשת בענן. ויצאה בת קול ואמרה להן, הרי המקום פנוי לכם. והטריקלין מוצע לכם. אתם ותלמידיכם מזומנין לכת שלישית. ואתיא כמאן דאמר (תהלים ט"ז, י"א) שובע שמחות את פניך. שבע כיתות של צדיקים לעתיד לבוא. שוב מעשה ב°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה שהיה מהלך בדרך, ו°בן זומא שמעון בן זומא בא כנגדו. שאל בשלומו ולא השיבו. אמר לו, מאיין ולאיין °בן זומא שמעון בן זומא? אמר לו מסתכל הייתי במעשה בראשית, ואין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא פותח טפח. נאמר כאן ריחוף דכתיב ורוח אלקים מרחפת על פני המים, ונאמר להלן (דברים האזינו לב יא) כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף. מה ריחוף שנאמר להלן, נוגע ואינו נוגע. אף ריחוף שנאמר כאן, נוגע ואינו נוגע. אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה לתלמידיו, הרי °בן זומא שמעון בן זומא מבחוץ _{הסתלק מהעולם שמהרהר בדברים כאלו.}ולא היו ימים קלים עד שנפטר °בן זומא שמעון בן זומא. אמר רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי ° בשם °רבי יוסי בי רבי יודה רבי יוסי בר יהודה. שלשה הרצו תורתן לפני רבן. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה לפני °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי. °רבי עקיבא רבי עקיבא לפני °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. °חנניה בן חכיניי חנניה בן חכיניי לפני °רבי עקיבא רבי עקיבא. מיכן והילך, אין דעתן נקייה _{שאפילו התלמידים שלהם כבר לא ידעו לדרוש במעשה מרכבה.}ארבעה נכנסו לפרדס. אחד הציץ ומת. אחד הציץ ונפגע. אחד הציץ וקיצץ בנטיעות. אחד נכנס בשלום ויצא בשלום. °בן עזאי שמעון בן עזאי הציץ ונפגע. עליו הכתוב אומר (משלי כ"ה, ט"ז) דבש מצאת, אכול דייך פן תשבענו והקאתו. °בן זומא שמעון בן זומא הציץ ומת. עליו הכתוב אומר (תהלים קט"ז, ט"ו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. אחר הציץ וקיצץ בנטיעות. מני אחר? °אלישע בן אבויה אלישע בן אבויה, שהיה הורג רבי תורה. אמרין, כל תלמיד דהוה חמי ליה משובח באוריתא, הוה קטיל ליה. ולא עוד אלא דהוה עליל לבית וועדא נכנס לבית המדרש, והוה חמי טלייא קומי ספרא והיה רואה תינוקות אצל המלמד, והוה אמר. מה אילין יתבין עבדין הכא מה אלו עושים כאן? אומנותיה דהן בנאי. אומנותיה דהן נגר. אומנותיה דהן צייד. אומנותיה דהן חייט. וכיון דהוון שמעין כן, הוון שבקין ליה ואזלין לון היו עוזבים והולכים להם. עליו הכתוב אומר (קהלת ה', ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו'. שחיבל מעשה ידיו של אותו האיש. אוף בשעת עקתא השמד הוון מטענין לון מטילין בשבת _{שהרומאים חיבו את ישראל לחלל שבת ולסחוב משאות בשבת,} והוון מתכוונין מיטעון תרי חד מטול ונושאים שנים משא אחד, משום שנים שעשו מלאכה אחת. אמר אטעוננון יחידאין _{שגילה לגוים שהיהודים לא באמת מחללים שבת ואמר להם שיצוו עליהם לסחוב כל אחד לבד.}אזלין ואטעונינון יחידיין. והוון מתכוונין מיפרוק בכרמלית שלא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. אמר אטעונינון צלוחיין כלי זכוכית שאי אפשר להניחם בדרך שאם יניחום על הארץ ישברו. אזלין ואטעונינון צלוחיין כלי זכוכית. °רבי עקיבא רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. עליו הכתוב אומר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד ב] (שיר השירים א', ד') משכני אחריך נרוצה וגו'. °רבי מאיר רבי מאיר הוה יתיב דרש בבית מדרשא דטיבריה. עבר °אלישע אלישע רביה רכיב על סוסייא ביום שובתא. אתון ואמרין ליה באו ואמרו לו, הא רבך לבר בחוץ. פסק ליה מן דרשה ונפק לגביה ויצא אליו. אמר לו, מה הויתה דרש יומא דין? אמר לו נאמר (איוב מ"ב, י"ב) וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו וגו'. אמר לו ומה פתחת ביה? אמר לו (איוב מ"ב, י') ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה. שכפל לו את כל ממונו. אמר, ווי דמובדין ולא משכחין. עקיבה רבך לא הוה דרש כן אלא (איוב מ"ב, י"ב) וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו, בזכות מצות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו. אמר לו ומה הויתה דריש תובן עוד? אמר לו נאמר (קהלת ז', ח') טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר לו ומה פתחת ביה? אמר לו, לאדם שהוליד בנים בנערותו ומתו, והוליד בזקנותו נתקיימו. הוי טוב אחרית דבר מראשיתו. לאדם שעשה סחורה בילדותו והפסיד, ובזקנותו ונשתכר, הוי טוב אחרית דבר מראשיתו. לאדם שלמד תורה בנערותו ושכחה, ובזקנותו וקיימה, הוי טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר, ווי דמובדין ולא משכחין. °עקיבה רבי עקיבא רבך לא הוה דרש כן, אלא טוב אחרית דבר מראשיתו, בזמן שהוא טוב מראשיתו. ובי היה המעשה. אבויה אבא, מגדולי ירושלם היה. ביום שבא למוהליני, קרא לכל גדולי ירושלם והושיבן בבית אחד, ול°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ול°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה בבית אחד, מן דאכלון ושתון, שרון מטפחין ומרקדין. אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ל°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, עד דאינון עסיקין בדידהון, נעסוק אנן בדידן. וישבו ונתעסקו בדברי תורה, מן התורה לנביאים, ומן הנביאים לכתובים. וירדה אש מן השמים והקיפה אותם. אמר להן אבויה, רבותיי מה באתם לשרוף את ביתי עלי? אמרו לו, חס ושלום. אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה, מן התורה לנביאים, ומן הנביאים לכתובים. והיו הדברים שמיחים כנתינתן מסיני, והיתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני. ועיקר נתינתן מסיני לא ניתנו אלא באש דכתיב (דברים ואתחנן ד יא) וההר בוער באש עד לב השמים. אמר להן אבויה אבא. רבותיי, אם כך היא כוחה של תורה, אם נתקיים לי בן הזה, לתורה אני מפרישו. ולפי שלא היתה כוונתו לשם שמים, לפיכך לא נתקיימה באותו האיש. אמר לו, ומה הייתה דורש תובן עוד? אמר לו כתיב (איוב כ"ח, י"ז) לא יערכנה זהב וזכוכית. אמר לו, ומה פתחת ביה? אמר לו, דברי תורה קשין לקנות ככלי זהב, ונוחין לאבד ככלי זכוכית. ומה כלי זהב וכלי זכוכית אם נשתברו יכול הוא לחזור ולעשותן כלים כמו שהיו. אף תלמיד חכם ששכח תלמודו, יכול הוא לחזור וללמדו כתחילה. אמר לו דייך מאיר, עד כאן תחום שבת. אמר לו מן הן את ידע? אמר לו, מן טלפי דסוסיי דהוינא מני שהייתי מונה והולך אלפיים אמה. אמר לו, וכל הדא חכמתא אית ביך, ולית את חזר בך כל החכמה הזו בך ואינך חוזר בך? אמר לו, לית אנא יכיל. אמר לו, למה? אמר לו, שפעם אחת הייתי עובר לפני בית קודש הקדשים רכוב על סוסי ביום הכיפורים שחל להיות בשבת. ושמעתי בת קול יצאה מבית קודש הקדשים ואומרת, שובו בנים, חוץ מ°אלישע בן אבויה אלישע בן אבויה שידע כחי ומרד בי. וכל דא מן הן אתת ליה וכל זה ממה בא לו? אלא פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר, וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבנים וירד משם בשלום. למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל, ונטל את הבנים ושילח את האם וירד משם והכישו נחש ומת. אמר, כתיב (דברים כי תצא כב ז) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים. איכן היא טובתו של זה? איכן היא אריכות ימיו של זה? ולא היה יודע שדרשה °רבי יעקב רבי יעקב (תנא) לפנים ממנו קדם לו, למען ייטב לך, לעולם הבא שכולו טוב. והארכת ימים, לעתיד שכולו ארוך. ויש אומר, על ידי שראה לשונו של °רבי יהודה הנחתום רבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם. אמר, זו תורה וזו שכרה? זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקנן? זה הוא הלשון שהיה יגע בתורה כל ימיו? זו תורה וזו שכרה? דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים. ויש אומרים, אמו כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת על בתי עובדי כוכבים ומזלות, והריחה מאותו המין, והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה. לאחר ימים חלה אלישע. אתון ואמרון ל°רבי מאיר רבי מאיר, הא רבך באיש חולה. אזל בעי מבקרתיה, ואשכחיה באיש הלך לבקר אותו ומצא שהוא חולה. אמר לו, לית את חזר בך? אמר לו ואין חזרין מתקבלין אם אחזור יקבלוני? אמר לו, ולא כן כתיב (תהלים צ', ג') תשב אנוש עד דכא. עד דיכדוכה של נפש מקבלין. באותה שעה, בכה אלישע ונפטר ומת. והיה °רבי מאיר רבי מאיר שמח בלבו ואומר, דומה שמתוך תשובה נפטר רבי . מן דקברוניה, ירדה האש מן השמים ושרפה את קברו. אתון ואמרין ל°רבי מאיר רבי מאיר, הא קבריה דרבך אייקד נשרף נפק בעי מבקרתיה ואשכחין אייקד הלך לבקר אותו ומצא שהוא נשרף מה עבד, נסב גולתיה ופרסיה עלוי לקח את המעיל שלו ופרש אותו על הקבר. אמר (רות ג יג) ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי וגו' ליני בעולם הזה שדומה ללילה, והיה בבוקר, זה העולם הבא שכולו בוקר. אם יגאלך טוב יגאל, זה הקדוש ברוך הוא שהוא טוב, דכתיב ביה (תהלים קמ"ה, ט') טוב ה' לכל, ורחמיו על כל מעשיו (רות ג יג) ואם לא יחפוץ לגאלך, וגאלתיך אנכי חי ה'. ואיטפיית כבתה האש. אמרון ל°רבי מאיר רבי מאיר, אין אמרין לך בההוא עלמא אם יאמרו לך בעולם האמת, למאן את בעי למקרבה את מי תרצה לקרב אליך ולהציל לאבוך או לרבך? אמר לון, אנא מיקרב לרבי קדמיי, ובתר כן לאבא. אמרון ליה, ושמעין לך _{להציל אדם זר?}אמר לון, ולא כן תנינן, מצילין תיק הספר עם הספר, תיק תפילין עם התפילין. מצילין לאלישע אחר בזכות תורתו. לאחר ימים הלכו בנותיו ליטול צדקה מ°רבי רבי יהודה הנשיא, גזר °רבי רבי יהודה הנשיא ואמר (תהלים ק"ט, י"ב) אל יהי לו מושך חסד, ואל יהי חונן ליתומיו. אמרו לו הבנות, °רבי רבי יהודה הנשיא, אל תבט במעשיו, הבט בתורתו. באותה השעה בכה °רבי רבי יהודה הנשיא, וגזר עליהן שיתפרנסו. אמר, מה אם זה שיגע בתורה שלא לשום שמים, ראו מה העמיד _{שיצאו ממנו °רבי מאיר רבי מאיר ובנים צדיקים.}מי שהוא יגע בתורה לשמה, על אחת כמה וכמה. תנן, וכל המסתכל בארבעה דברים, רתוי לו כאילו לא בא לעולם. מה למעלן ומה למטן, מה לפנים ומה לאחור. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת ° בשם בר סירה כתיב

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

-----------------------------------דף י[עריכה]

ירושלמי מאיר חגיגה י

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד א] פליאה ממך מה תדע, עמוקה משאול מה תחקור. במה שהורשיתה התבונן אין לך ענין בנסתרות. רב רב (אמורא)° אמר כתיב (תהלים ל"א, י"ט) תאלמנה שפתי שקר _{למילה תאלמנה שלוש פרושים,}יתחרשן, יתפרכן, ישתתקן. יתחרשן, כמה דאת אמר (שמות שמות ד יא) ויאמר ה' אליו, מי שם פה או מי שם אילם או חרש. יתפרכן _{התפוררו כמו שפורכים חיטים,}כמה דאת אמר (בראשית וישב לז ז) והנה אנחנו מאלמים אלומים. ישתתקן, כשמועו (תהלים ל"א, י"ט) הדוברות על צדיק עתק. הדוברות על צדיקו של עולם, דברים שהעתיק שהסתיר מבריותיו. בגאוה ובוז. זה שהוא מתגאה לומר, אני דורש במעשה בראשית. סבור שהוא כמגאה משבח לקדוש ברוך הוא, ואינו אלא כמבזה. אמר רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא °, ^ב_דהמתכבד בקלון חבירו, אין לו חלק לעולם הבא. המתכבד בכבוד חי העולמים, לא כל שכן? מה כתיב בתריה (תהלים ל"א, כ') מה רב טובך אשר צפנת ליריאך. אל יהי לו חלק ברב טובך. אמר רבי לוי רבי לוי °, כתיב (משלי כ"ה, ב') כבוד אלהים הסתר דבר כבוד מלכים חקור דבר וגו'. כבוד אלהים הסתר דבר, עד שלא נברא העולם, כבוד מלכים חקור דבר, משנברא העולם. אמר רבי לוי רבי לוי °, כתיב (איוב כ', ד') הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ. הזאת ידעת מני עד, שלא תוכל לדעת מה היה קדם הבריאה. אבל את יכול לדעת, מני שים אדם עלי ארץ. אמר רבי יונה רבי יונה ° בשם רבי אבא רבי אבא °, תני, כתיב (דברים ד', ל"ב) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך. יכול קודם למעשה בראשית? תלמוד לומר (דברים ואתחנן ד לב) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ. יכול מששי ואילך? תלמוד לומר ראשונים. אחר שריבה הכתוב מיעט. הרי אנו למידין מששי. מה ששי מיוחד שהוא מששת ימי בראשית, אף את לא תהא מביא לי, אלא את שהוא כיוצא בששי. יכול לידע מה למעלה מן השמים ומה למטה מן התהום? תלמוד לומר (דברים ואתחנן ד לב) ולמקצה השמים ועד קצה השמים. אלא עד שלא נברא העולם, את דורש ולבך מסכים אבל אסור לדרוש ברבים. משנברא העולם, את הולך וקולך הולך מסוף העולם ועד סופו שאתה רשאי לדרוש ברבים. תני בר קפרא בר קפרא °, כתיב ולמן היום, אף עד שלא נברא העולם את דורש אפילו ברבים. אתיא דרבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי ° שדרש שבתחילה היה העולם מים במים, כהדא דבר קפרא בר קפרא ° שדורשים ברבים אף על קדם בריאת העולם. ומה דתני רבי חייה רבי חייא רבה ° _{בתוספתא על הפסוק כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך. יכול קודם למעשה בראשית וכ"ו}כהדא: דרבי אבא רבי אבא ° ורבי יונה רבי יונה ° אמרו בשם רבי לוי רבי לוי °, בבי"ת נברא העולם. מה בי"ת סתום מכל צדדיו ופתוח מצד אחד, כך אין לך רשות לדרוש מה למעלן ומה למטן, מה לפנים ומה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולבא. אומרין לבי"ת, מי בראך? והוא מראה להן בנקודה _התג ואומר, זה שלמעלן, ומה שמו? והוא מראה להן בנקודה שלאחריו שמכוון לכיוון האות אלף ואומר, ה' שמו, אדון שמו. דבר אחר, ולמה בבי"ת? שהוא בלשון ברכה, ולא באל"ף, שהוא לשון ארירה. אמר הקדוש ברוך הוא. איני בורא את עולמי אלא בבי"ת. שלא יהו כל באי העולם אומרין, היאך העולם יכול לעמוד ונברא בלשון ארירה? אלא הריני בורא אותו בבי"ת בלשון ברכה ואולי יעמוד. אמר רבי אבהו רבי אבהו ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °. בשתי אותיות נבראו שתי עולמות העולם הזה והעולם הבא. אחד בה"א, ואחד ביו"ד. מה טעמא? דכתיב (ישעיהו כ"ו, ד') כי ביה ה' צור עולמים. ואין אנו יודעין אי זה מהם נברא בה"א ואי זה מהם נברא ביו"ד. אלא מן מה דכתיב (בראשית בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. בה"א בראם. הוי אומר , העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא נברא ביו"ד. מה ה"א פתוח מלמטן, רמז לכל באי עולם שהן יורדין לשאול _לקבר.מה ה"א יש לו נקודה _תג מלמעלן, משעה שהן יורדין הן עולין _{בתחית המתים.}מה ה"א פתוח מכל צד שלמטה, כך פותח פתח לכל בעלי תשובה. מה יו"ד כפוף, כך יהיו כל באי העולם כפופין כדכתיב (ירמיהו ל', ו') ונהפכו כל פנים לירקון. כיון שראה דוד כן _{שהעולם נברא בשתי אותיות אלו,}התחיל לקלס בשתי

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד ב] אותיות דכתיב (תהלים קי"ג, א') הללויה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. רבי יודן נשייא רבי יהודה נשיאה ° שאל לרבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני °. מהו דין דכתיב (תהלים ס"ח, ה') סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו? אמר לו, אין לך כל מקום ומקום שאינו ממונה על ביה _בעיותשלו _{שבכל מלכות יש מי שממונה לפתור בעיות וטענות שיש לאנשים.}ומי ממונה על ביה _בעיות שבכולם? הקדוש ברוך הוא, שנאמר ביה שמו. כי י-ה שמו. אמר לו, רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת ° רבך לא היה דרש כן, אלא משל למלך שבנה פלטין במקום ביבים במקום אשפות במקום סריות. מי שהוא בא ואומר הפלטין הזו במקום ביבין הוא, במקום אשפות הוא, במקום סריות הוא, אינו פוגם? כך מי שהוא אומר בתחילה היה העולם מים במים, הרי זה פוגם. משל לפרדיסו של מלך ועלייה בנויה על גביו, עליו להציץ אבל לא ליגע. וזה הפירוש בי -ה שמו שמבריאת העולמות שנבראו בשני אותיות אלו אתה רשאי לדרוש אבל לא קדם. °בית שמאי בית שמאי אומר, שמים נבראו תחילה אחר כך הארץ. ו°בית הלל בית הלל אומרים, הארץ נבראת תחילה ואחר כך השמים. אלו מביאין טעם לדבריהן, ואלו מביאין טעם לדבריהן. מה טעמון ד°בית שמאי בית שמאי? שנאמר (בראשית בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. משל למלך שעשה כסא, משעשאו, עשה אפיפורין הדום שלו שנאמר (ישעיהו ס"ו, א') השמים כסאי והארץ הדום רגלי. מה טעמון ד°בית הלל בית הלל? דכתיב (בראשית בראשית ב ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. משל למלך שעשה פלטין. משבנה את התחתונים, עשה את העליונים שנאמר (ישעיהו מ"ח, י"ג) אף ידי יסדה ארץ, וימיני טפחה שמים. אמר רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי ° , ודא מסייעה ל°בית הלל בית הלל דכתיב (תהלים ק"ב, כ"ו) לפנים הארץ יסדת, ומעשה ידיך שמים. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא °, ממקום ש°בית שמאי בית שמאי מביאין טעם לדבריהן, משם °בית הלל בית הלל מסלקין לון. מאי טעמא ד°בית שמאי בית שמאי? דכתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. משם °בית הלל בית הלל מסלקין לון, דכתיב והארץ היתה, כבר היתה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן ° בשם חכמים, אם לבירייה, שמים קדמו. ואם לשכלול, הארץ קדמה. אם לבירייה שמים קדמו, כדכתיב בראשית ברא אלהים וגו'. אם לשכלול הארץ קדמה, דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. שמים נבראו בראשון כ°בית שמאי בית שמאי. עשה שלשה ימים ועשו תולדות, שאחר שעברו יום ראשון ושני ושלישי, נאמר ברביעי יהי מאורות _{שהם תולדות הרקיע.}ים נברא בשני כ°בית שמאי בית שמאי, עשה ג' ימים ועשה תולדות, שעברו יום שני ושלישי ורביעי, בחמישי נאמר ישרצו המים. ארץ נבראה בשלישי כ°בית שמאי בית שמאי, עשת ג' ימים ועשה תולדות, שעברו יום שלישי ורביעי וחמישי, בששי נאמר ותוצא הארץ. ארץ נבראה בראשון כ°בית הלל בית הלל, עשת שני ימים ועשו תולדות, שעברו יום ראשון ושני, בשלישי נאמר תדשא הארץ. שמים נבראו בשני כ°בית הלל בית הלל, עשו שני ימים ועשו תולדות, שעברו יום שני ושלישי, ברביעי נאמר יהי מאורות. ים נברא בשלישי כ°בית הלל בית הלל, עשה שנים ימים ועשה תולדות, שעברו יום שלישי ורביעי, בחמישי נאמר ישרצו המים. אמר °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי, תמיה אני, היאך נחלקו אבות העולם, על ביריית העולם. שאני אומר, שמים וארץ לא נבראו, אלא כלפס הזה וככיסויה שנעשים יחד ואחר כך מפרידים אותם. מה טעמא? שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. אמר °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון, אם כדעת הזו שאמר אבא, מובן למה פעמים שהוא מקדים שמים לארץ, פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים, אלא מלמד ששניהן שקולים זה כזה

ירושלמי חגיגה, פרק ב, הלכה ב[עריכה]

מתני’: °יוסי בן יועזר יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך _{ביום טוב,} °יוסי בן יוחנן יוסי בן יוחנן אומר ^ב_הלסמוך. °יהושע בן פרחיה יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך, °נתיי הארבילי נתיי הארבילי אומר לסמוך. °יהודה בן טבאי יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך, °שמעון בן שטח שמעון בן שטח אומר לסמוך. °שמעיה שמעיה (תנא) אומר לסמוך, °אבטליון אבטליון אומר שלא לסמוך. הלל ו°מנחם מנחם לא נחלקו. יצא °מנחם מנחם ונכנס °שמאי שמאי הזקן. הלל אומר לסמוך, ו°שמאי שמאי הזקן אומר שלא לסמוך. הראשונים _{בכל זוג}היו נשיאים והשניים אבות בית דין:

גמ’: בראשונה לא היתה מחלוקת בישראל, אלא על הסמיכה בלבד. ועמדו °שמאי שמאי הזקן והלל ועשו אותן ד' _{°שמאי שמאי הזקן אומר מקב לחלה והלל אומר מקבים °שמאי שמאי הזקן אומר ט' קבים מים שאובים פוסלים את המקוה והלל אומר מלא הין °שמאי שמאי הזקן אומר כל הנשים דיין שעתן והלל אומר מפקידה לפקידה הלל אומר לסמוך °שמאי שמאי הזקן אומר שלא לסמוך.}משרבו תלמידי °בית שמאי בית שמאי ותלמידי °בית הלל בית הלל ולא שימשו את רביהן כל צורכן, רבו המחלוקת בישראל ונחלקו לשתי כתות. אלו מטמאין ואלו מטהרין, ועוד אינה עתידה לחזור למקומה, עד שיבוא בן דוד. אמר רבי חייה רבי חייא רבה ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °, לא תהא שבות קלה בעיניך. שהרי סמיכה אינה אלא רשות, ונחלקו עליה אבות העולם. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא °, זאת אומרת שסומך ^ב_וצריך לכבוש את כובדו. דאי לא כן, מה אנן אמרין, אסור ליגע בבהמה ביום טוב? תנן, הלל ומנחם מנחם ° לא נחלקו. יצא מנחם מנחם ° ונכנס °שמאי שמאי הזקן. לאיכן יצא? יש אומרים

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

4 ב_ד מיי' פ"ג מהל' תשובה הלכה י"ד, מיי' פ"ו מהל' דעות הלכה ג':
[ע"ב]

5 ב_ה מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ט':

6 ב_ו מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ט', מיי' פ"ג מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ג:

-----------------------------------דף יא[עריכה]

ירושלמי מאיר חגיגה יא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד א] ממידה למידה _{יצא לתרבות רעה}. ויש אומר כנגד פניו יצא _{בעל כרחו יצא לעבודת המלך,}הוא ושמונים זוג של תלמידי חכמים, בתחילה מלובשין תירקי זהב, אחר כך השחירו פניהן כשולי קדירה, שאמרו להן, כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל. אנן תנינן °יהודה בן טבאי יהודה בן טבאי נשיא _{שהוא מופיע ראשון}ו°שמעון בן שטח שמעון בן שטח אב בית דין _{שהוא מופיע שני} דתנן, הראשונים בכל זוג היו נשיאים והשניים אבות בית דין. אית תניי תני ומחלף. מאן דאמר °יהודה בן טבאי יהודה בן טבאי נשיא. עובדא דאלכסנדרייא מסייע ליה. ד°יהודה בן טבאי יהודה בן טבאי הוון בני ירושלם בעון ממניתיה רצו למנותו נשיא בירושלם, ערק ואזל ליה ברח והלך לאלכסנדריאה. והיו בני ירושלם כותבין, מירושלם הגדולה לאלכסנדריאה הקטנה. עד מתי ארוסי יושב אצלכם ואני יושבת עגומה עליו? פירש מיתי גו אילפא הפליג לבא בספינה לחזור לירושלים אמר , דבורה מרתא דביתא דקבלתן דבורה בעלת הבית שארחה אותנו מה הוות חסירה? אמר לו חד מן תלמידוי, רבי, עיינה הוות שברה עיניה פוזלות. אמר לו, הא תרתיי גבך. חדא דחשדתני, וחדא דאיסתכלת בה. מה אמרית יאייא בריוא האם אמרתי שהיא נאה ביופיה? לא אמרית אלא בעובדא במעשיה, וכעס עלוי ואזל יצא לתרבות רעה _{וזה היה אותו האיש}. מאן דאמר °שמעון בן שטח שמעון בן שטח נשיא, עובדא דאשקלון מסייע ליה, תרין חסידין הוון באשקלון. אכלין כחדא, ושתין כחדא, ולעיי באוריתא כחדא. דמך מת חד מינהון, ולא איתגמל ליה חסד לא הגיעו אנשים ללויה מית בריה דמעון מוכס מת בנו של המוכס במעון, ובטלת כל מדינתא מיגמול ליה חסד. שרי התחיל ההוא חסידא מצטער. אמר, ווי דלית לשנאיהון דישראל כלום. איתחמי ליה בחילמא נראה לו בחלום ואמר לו, לא תיבזי בני מריך את עם ישראל. דין עבד חדא חובא, ואזל בה זה עשה עברה אחת ונענש עליה. ודין עבד חדא טיבו, ואזל בה וזה עשה מצווה אחת וקיבל שכר עליה. ומה חובא עבד ההוא חסידא? חס ליה, לא עבד חובה מן יומוי. אלא פעם אחת, הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד. ומה טיבו עבד בריה דמעון מוכס? חס ליה, לא עבד טיבו מן יומוי. אלא חד זמן עבד אריסטון לבולבטייא ולא אתון אכלוניה עשה סעודה לעשירים ולא באו. אמר ייכלוניה מיסכינייא דלא יטלין יאכלוה העניים ולא תיזרק.ואית דאמרין, בשוקא הוה עבר, ונפל מיניה חד עיגול וחמא חד מיסכן ונסב ליה וראה אותה עני אחד ולקח אותה. ולא אמר לו כלום, בגין דלא מסמקי אפויי כדי לא לבייש אותו. בתר יומין, חמא ההוא חסידא לחסידא חבריה ראה החסיד את חבירו החסיד, מטייל גו גנין, גו פרדיסין, גו מבועין דמוי, וחמא לבריה דמעין מוכס, לשונו שותת על פי הנהר, בעי ממטי מיא, ולא מטי רוצה להגיעה למים ולא מגיעה. וחמא וראה למרים ברת עלי בצלים. רבי אלעזר בר יוסה רבי אלעזר בר יוסה ° אמר, תלייא בחיטי ביזייא שהייתה תלויה בדדיה. רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא ° אמר, צירא דתרעא דגיהנם קביע באודנה הציר של שער גהנום קבוע באזנה. אמר לון, למה דא כן? אמר לו, דהוות ציימה ומפרסמה שהיתה צמה ומפרסמת _{להראות לכולם שהיא צדיקה.}ואית דאמרי דהוות ציימה חד יום, ומקזה ליה תריי שהיתה צמה יום אחד ומפרסמת שצמה יומים. אמר לון, עד אימת היא כן? אמר לו, עד דייתי °שמעון בן שטח שמעון בן שטח, ואנן מרימין לה מן גו אודנה מתוך אזנה, וקבעין ליה גו אודניה בתוך אזנו. אמר לון, ולמה? אמר לו, דאמר אין אנא מתעביד נשייא, אנא מקטל חרשייא אני אהרוג את המכשפות והא איתעבד נשייא, ולא קטל חרשייא. והא אית תמנין נשיין חרשיין יהיבין גו מערתא דאשקלון, מחבלן עלמא והרי יש שמונים מכשפות שנמצאות במערה באשקלון שהורסות את העולם. אלא איזיל אמור ליה. אמר לון, אנא דחיל, דהוא גבר נשייא, ולית הוא מהיימנתי אני מפחד שהוא נשיא ולא יאמין לי. אמר לו, אי הימינך, הא טבאות אם יאמין לך הרי טוב. ואין לא, עביד הדין סימנך קומוי תעשה אות זה לפניו. הב ידך על עיינך ואפקה, וחזרה והיא חזרה תן ידך על עיניך ותוציא אותם לאחר מכן תחזיר אותם והם יחזרו. אזל ותני ליה עובדה הלך וסיפר לרבי שמעון את המעשה. בעא מיעבד סימנא קומוי, ולא שבקיה רצה לעשות את האות לפניו ולא הניח לו. אמר לו, ידע אנא דאת גבר חסיד. יתיר מן כן את יכול עבד, ולא עוד, אלא בפומי לא אמרית, בלבי חשבית בפי לא אמרתי ורק בליבי חשבתי כך שאם אתה יודע על כך ודאי משמים גילו לך. מיד עמד °שמעון בן שטח שמעון בן שטח ביום סגריר, ונסב עימיה תומנין גוברין בחירין ולקח עימו שמונים בחורים נאים. ויהב בידיהון תומניי לבושין נקיים, ויהבנין גו קידרין חדתין וכפינון על רישיהון נתן להם שמונים בגדים נקיים והניח אותם בתוך כדים ואת הכדים כפו על ראשם כך שלא ירטבו בגשם. אמר לון,

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד ב] אין צפרית חד זמן, לבשון לבושיכון אם אצפור פעם אחת תתלבשו. ואין צפרית זמן תניין, עולין כולכון כחדא ואם אצפור פעם שניה תכנסו כולכם כאחד. וכיון דאתון עללין, כל חד וחד מינכון, יגוף חדא ויטלטליניה מן ארעא וכשתכנסו כל אחד יחבק אחת ויגביה אותה מהארץ. דעיסקיה דהדין חרשא, טלטלתניה מן ארעא לא יכול עבד כלום כיוון שמכשף שמגביהים אותו מהארץ לא מסוגל לעשות כלום. אזל וקם ליה על תרעא דמערתא הלך וניצב על פתח המערה. אמר לו, אויים אויים, פתחון לי, דמן דידכן אנא משלכם אני. אמרון ליה היך אתית להכא בהדין יומא מבלי להרטב ? אמר לון, ביני טיפייא הוינא מהלך. אמרון ליה, ומה אתיתא הכא מיעבד? אמר, מילף ומילפא ללמוד וללמד. כל מטי יעביד מה דהוא חכם כל אחד בתורו יעשה מה שהוא יודע. והוות כל חדא מינהון אמרה מה דהיא אמרה, ומייתיא פיתא. והדא אמרה מה דהיא אמרה ומייתיא קופד והביאה בשר. אמרה מה דהיא אמרה, ומייתיא תבשילין. אמרה מה דהיא אמרה, ומייתיא חמר והביאה יין. אמרון ליה, את מה אית בך עבד מה אתה מסוגל לעשות? אמר לון, אית בי צפר תרין צפרין, ומייתי לכון תמנין גוברין בחירין. הווי עמכון, חדיי ומחדיי לכון אני יכול לצפור שתי צפירות ולהביא שמונים בחורים נאים ששיהיו איתכן ישמחו וישמחו אתכן. אמרון ליה, כן אנן בעיי אנו רוצות. צפר חדא זמן, ולבשון לבושיהון. צפר זמן תינינן, ועלו כולהון כחדא. אמר, כל דמטי יחכום זוגיה כל אחד יבחר בת זוג. וטענונון ואזלון וצלבונון. הדא היא דתנינן, האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. וחכמים אומרים האיש נתלה ואין האשה נתלית. אמר להן °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, והלא מעשה ^ב_ז ב°שמעון בן שטח שמעון בן שטח שתלה נשים באשקלון? אמרו לו שמנים נשים תלה, ^ב_חואין דנין שנים ביום אחד, אלא שהיתה השעה צריכה לכך. תני אמר °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב, שמעתי ^ב_טשעונשין שלא כהלכה, ועונשין שלא כתורה. עד איכן? °רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי אמר, עד כדי זימזום _{שעונשים אף על השמועה.}רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא ° אומר בעדים, אבל לא בהתרייה. מעשה באחד שיצא לדרך רכוב על סוסו בשבת, והביאוהו לבית דין וסקלוהו. והלא שבות הוית? אלא שהיתה השעה צריכה לכן. שוב מעשה באחד שיצא לדרך ואשתו עמו, ופנה לאחורי הגדר ועשה צרכיו עמה. והביאוהו לבית דין והלקוהו. והלא אשתו הוות? אלא שנהג עצמו בבזיון

ירושלמי חגיגה, פרק ב, הלכה ג[עריכה]

מתני’: °בית שמאי בית שמאי אומרים, מביאין שלמים ואין סומכין עליהן, אבל לא עולות. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ^ב_ימביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן:

גמ’: °בית שמאי בית שמאי אומרים, הותרה סמיכה שלא כדרכה. ו°בית הלל בית הלל אומרים, לא הותרה סמיכה שלא כדרכה. איזו היא סמיכה שלא כדרכה? מאתמול. אמר רבי זעירה רבי זעירא °, כל עמא מודיי באשם מצורע שסמך עליו מאתמול, לא יצא שהרי לא הגיעה זמנו, וגם עדיין היה טמא. שלמי נדבה שסמך עליהן מאתמול, יצא שכל יום הוא זמנם. מה פליגין? בשלמי חגיגה. °בית שמאי בית שמאי עבדין לון כשלמי נדבה, °בית הלל בית הלל עבדין לון כאשם מצורע. אמר רבי יסה רבי אסי ° הן דאת אמר, אשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא, דווקא שהקריבו בזמנו. דנמצא שכשסמך עליו ביום הקדם לא היה ראוי וגם היה טמא, אבל אם עבר זמנו נעשה כשלמי נדבה. תני, אמרו °בית הלל בית הלל ל°בית שמאי בית שמאי, מה אם _בשבת בשעה שאני אוסר להדיוט, הרי אני מתיר לגבוה _{שמקריבים בשבת.}בשעה _{יום טוב} שהוא מותר להדיוט, אינו דין שנתיר לגבוה ולמה אתם אוסרים להביא עולת ראיה ? אמרו להן °בית שמאי בית שמאי, והרי נדרים ונדבות יוכיחו, ^ב_יאשיום טוב מותר להדיוט, ואף אתם מודים שהם _{נדרים ונדבות} אסורין _שהםלגבוה. אמרו להן °בית הלל בית הלל, לא אם אמרתם בנדרים ונדבות, שאין זמנן קבוע. תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע? אמרו להן °בית שמאי בית שמאי, אף ^ב_יבחגיגה אין זמנה קבוע, שאם לא חג בראשון חוגג בשני, לא חג בשני חוגג בשלישי. אמרו להן °בית הלל בית הלל, חגיגה זמנה קבוע. ^ב_יגשאם לא חג ברגל אינו יכול לחוג אחר הרגל. אמרו להן °בית שמאי בית שמאי, והלא כבר נאמר (שמות בא יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ולא עולות שאינם אוכל נפש. אמרו להם °בית הלל בית הלל, משם ראייה? לכם אם אינו אוכל נפש אינו נעשה, אבל נעשה הוא לגבוה. °אבא שאול אבא שאול אומרו טעם אחר. מה אם בשעה שכירתך סתומה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

7 ב_ז מיי' פ כ"ד מהל' סנהדרין הלכה ד':

8 ב_ח מיי' פ י"ד מהל' סנהדרין הלכה י':

9 ב_ט מיי' פ כ"ד מהל' סנהדרין הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ב':

10 ב_י מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ח', מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ט':

11 ב_יא מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ח':

12 ב_יב מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ד', מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ה':

13 ב_יג מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ו':

-----------------------------------דף יב[עריכה]

ירושלמי מאיר חגיגה יב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד א] , כירת רבך פתוחה. בשעה שכירתך פתוחה, אינו דין שתהא כירת רבך פתוחה? דבר אחר, אינו דין שיהא שולחנך מלא ושולחן קונך ריקם. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון °, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש ° הוה עבר קומי סדרא לפני בית המדרש, ושמע קלהון קריי הדין פסוקא (דברי הימים א כ"ט, כ"א) ויזבחו ליי' זבחים ויעלו עולות לה' למחרת היום ההוא פרים אלף. אמר. מאן דמפסק לה ואומר ויזבחו ליי' זבחים ויעלו עולות ליי'. _{בחג השבועות.} למחרת היום ההוא פרים אלף. סובר כ°בית הלל בית הלל שבחג הקריבו עולות. מאן דקרי כולה ברצף סובר כ°בית שמאי בית שמאי שהכל קרב למחרת החג. ניחא עולות למחרת היום, ושלמים למחרת היום? וכי אין שלמים באין ביום טוב ל°בית שמאי בית שמאי? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון °, דוד מת באותה עצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר. מעשה ב°הלל הזקן הלל הזקן שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה חברו, עליו תלמידי °בית שמאי בית שמאי התחיל מכשכש בזנבה, אמר להן ראו נקיבה היא ולשלמים הבאתיה הפליגן בדברים והלכו להן. לאחר ימים גברה ידן של °בית שמאי בית שמאי וביקשו לקבוע הלכה כדבריהם. והיה שם °בבא בן בוטא בבא בן בוטא, מתלמידי °בית שמאי בית שמאי, שהיה יודע שהלכה כ°בית הלל בית הלל. פעם אחת נכנס לעזרה ומצא אותה שוממת. אמר ישמו בתיהן של אלו שהישמו את בית אלהינו. מה עשה? שלח והביא שלשת אלפים צאן מצאן קדר, וביקרו ממומין והעמידן בהר הבית. אמר להן שמעוני אחיי בית ישראל, כל מי שהוא רוצה יביא עולות, יביא ויסמוך. יביא שלמים, יביא ויסמוך. באותה שעה נקבעה הלכה כ°בית הלל בית הלל, ולא אמר אדם דבר. אמר רבי יצחק בר אלעזר רבי יצחק בר אלעזר ° , הדא כסא, בשירותא בעייא מוליי קסמא _{כדי לחמם כוס בתחילה צריך הרבה עצים} דקיסה מיניה וביה _{אחר שהוא כבר חם די במעט עצים כדי לשמר חומו}, כך בבא בן בוטא פעל מיד לכן בקלות הצליח אבל אם כבר היתה נקבעת ההלכה כ°בית שמאי בית שמאי היה קשה לשנות. כל גומרא דלא כוויה בשעתה לא כוויה כל גחלת שלא גורמת כויה בתחילתה שוב אינה גורמת כויה _{שהחום הולך ופוחת לכן בבא בן בוטי פעל מיד.} שוב מעשה באחד מתלמידי הלל, שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה, וראהו אחד מתלמידי °שמאי שמאי הזקן. אמר לו מה זו סמיכה? אמר לו מה זו שתיקה? שיתקו בנזיפה והלך לו

ירושלמי חגיגה, פרק ב, הלכה ד[עריכה]

מתני’: עצרת שחלה להיות ערב שבת. °בית שמאי בית שמאי אומרים, יום טבוח לאחר שבת. ו°בית הלל בית הלל אומרים, אין להן יום טבוח _{שמקריבים בחג ואין צורך ביום אחר.}ומודין שאם חלה להיות בשבת, שיום טבוח לאחר שבת. _{וכשנדחה ליום ראשון}ואין כהן גדול מתלבש בכליו _{להראות שהוא יום חול,}ומותרין בהספד ובתענית. שלא לקיים את דברי האומרין, עצרת לאחר השבת:

גמ’: עצרת שחלה להיות ערב שבת. °בית שמאי בית שמאי אומרים, יום טבוח שלה לאחר שבת. °בית הלל בית הלל אומרים, אין לה יום טבוח, אלא יומה הוא טבוחה. הא °בית שמאי בית שמאי אומרים, יום טבוח שלה אחר שבת _{ביום ראשון.}ואין כהן גדול מתלבש בכליו מקל וחומר, מה אם כשחל בשבת בשעה שיש שם _{ביום ראשון} שלמים ועולות אפילו כדברי °בית הלל בית הלל שאף ל°בית הלל בית הלל יום טיבוח ביום ראשון, אין כהן גדול מתלבש בכליו. בשעה שאין שלמים ועולות כדברי °בית הלל בית הלל אלא רק כדברי °בית שמאי בית שמאי, לא כל שכן? כתוב א' אומר (שמות משפטים כג טז) וחג הקציר בכורי מעשיך משמע שקוצרים בחג, וכתוב אחד אומר (ויקרא אמור כג ז) כל מלאכת עבודה לא תעשו, אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא ° הא כיצד יתקיימו שני כתובים? בשעה שהוא חל בחול את חוגג _{מביא קרבן חגיגה}ושובת _{שאסור במלאכה,} בשעה שהוא חל בשבת, _{שקרבן חגיגה נדחה}למחר ביום ראשון את חוגג _{מקריב קרבן חגיגה}וקוצר _{שזה יום חול ואינו אסור במלאכה.}אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון °

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד ב] אף על פי כן אינו מותר בכל מלאכה ובלבד שיבליע לעיסתה _{שרק מלאכה שהיא לצורך אוכל נפש מותר} שכיוון שהקריב אסור במלאכה כל היום, כהדא דתני להן אינש דיהוי עלוי אעין ובכורין, כגון האומר הרי עלי עצים למזבח וגזירין למערכה, ^ב_ידאסור בהספד ובתענית ומלעשות מלאכה בו ביום: תנן, מודים שאם חלה להיות בשבת, שיום טבוח שלה לאחר שבת. הא °בית הלל בית הלל אומרים, יום טבוח שלה לאחר שבת. עורות של מי? _{שבכל יום המשמר של אותו יום קיבל את העורות. ובשבת המשמר הנכנס קיבל את העורות שחילקו אותם במוצאי שבת. וברגל העורות התחלקו בן כל המשמרות. השאלה כאן שהקריבו את הקרבנות שבאים מחמת הרגל ביום חול מי מקבל את העורות.}אמר רבי טבי רבי טבי ° בשם רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°, איתפלגון רבי יוחנן רבי יוחנן ° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש °. רבי יוחנן רבי יוחנן ° אמר, של כל המשמרות שהרי הקרבנות שיכים ליום טוב. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש ° אמר, של אותו המשמר. מכאן את אמר, יום טוב שחלה לאחר שבת _{עורות של קרבנות שבת}של מי? פלוגתא דרבי יוחנן רבי יוחנן ° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש °. לרבי יוחנן רבי יוחנן ° העורות שיכים למשמר של שבת, ולפי רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש ° לכל המשמרות. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן °, ^ב_טועצרת יש לה תשלומין כל שבעה. התיב רב הושעיה רב הושעיה °, והא תני, מה החדש למנוייו, _{שראש חדש}יום אחד. אף העצרת למנוייה, יום אחד? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, _{בודאי החג עצמו רק יום אחד} אלא שאם לא חג _{לא הקריב קרבן חגיגה}בראשון, חוגג כל שבעה. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון ° בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי °. בכל יום כהן גדול מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר. אם יש שם נדרים ונדבות הוא מקריבן. והולך בתוך ביתו ובא ומקריב תמיד של בין הערבים, ואם רוצה בא ולן בלשכת פלהדרין. רבי עוקבה רבי עוקבה ° אמר בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי °, לא היה עושה כן אלא בשבתות ובימים טובים. אית תניי תני, ^ב_טזהציץ מרצה על מצחו. אית תניי תני אפי' תלוי בזוית, מאן דאמר הציץ מרצה על מצחו, דכתיב (שמות תצוה כח לח) והיה על מצחו תמיד. ומאן דאמר אפיילו תלוי בזוית מן הדא דיום הכיפורים שלבוש בגדי לבן ללא הציץ. מאן דאמר הציץ מרצה על מצחו, מסייע לרבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון ° _{לכן לבש בכל יום.}מאן דאמר אפי' תלוי בזוית מסייע לרבי עוקבה רבי עוקבה °:

ירושלמי חגיגה, פרק ב, הלכה ה[עריכה]

מתני’: נוטלין לידים ^ב_יזלחולין ולמעשר ^ב_יחולתרומה, ^ב_יטולקדש מטבילין את הידים. ^ב_כולחטאת, אם ניטמאו ידיו, ניטמא גופו:

גמ’: תנן, נוטלין לידים לחולין. ויש ידיים מטמאות לחולין? הרי הידים שניות. והרי אין שלישי בחולין _{אז למה הצריכו נטילת ידים לחולין?}אלא כ°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר ד°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, יש ידיים שמטמאות לחולין. אי נמי דברי הכל היא, שגזרו נטילת ידים לפת חולין כדי שיהא בדל מן התרומה. דתני, °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר רבי מאיר . פעמים שהידים תחילה לחולין _{המכניס ידיו לבית המנוגע,}ושניות לתרומה. מה °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר כ°רבי עקיבא רבי עקיבא? דתנינן תמן, המכניס ידיו לבית המנוגע, ידיו תחילה דברי °רבי עקיבא רבי עקיבא. וחכמים אומרים, ^ב_כאידיו שניות. ואם כך המשנה שלנו שהעמדו כ°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר היא בשיטת °רבי עקיבה רבי עקיבא ולא בשיטת חכמים. כרבנן היא.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

14 ב_יד מיי' פ"ו מהל' כלי המקדש הלכה ט':

15 ב_טו מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ז':

16 ב_טז מיי' פ"ד מהל' ביאת המקדש הלכה ח':

17 ב_יז מיי' פ"ו מהל' ברכות הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' קנ"ח סעיף א':

18 ב_יח מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה ז':

19 ב_יט מיי' פ"ח מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ח':

20 ב_כ מיי' פי"ג מהל' פרה אדומה הלכה ד':

21 ב_כא מיי' פ"ח מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב':

-----------------------------------דף יג[עריכה]

ירושלמי מאיר חגיגה יג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד א] מה טעמון הכא? מתוך שאת אומר לו ידיו שניות _{וגוזר עליו שיטול ידיו לפת חולין,}אף הוא בדל מן התרומה. ולא מחמת משקה גזרו עליהן _{על הידים טמאה שחוששים שמא ישאר על הידים מעט משקה ויטמא את התרומה. אם כן}ויהיו תחילה שהרי גזרו על המשקין להיות ראשון אם כך למה על הידים לא גזרו שיהיו ראשון? לא רצו לעשות את הידים ראשון משום קל וחומר, מה אם טבול יום שהוא דבר תורה, אינו אלא פוסל. ידים שהן מדבריהן, לא כל שכן? דבר אחר, כלום גזרו על הידים, לא כדי שיהא בדל מן התרומה? מתוך שאת אומר לו ידיו שניות, אף הוא בדל מן התרומה, ודי בכך שאף שני פוסל תרומה. תמן תנינן, התרומה והביכורים ^ב_כבחייבין עליהן מיתה וחומש, ואסורין לזרים, ^ב_כגוהן נכסי כהן, ועולין באחד ומאה, וטעונין רחיצת ידים ^ב_כדוהערב שמש. הרי אלו בתרומה ובבכורים, ^ב_כהמה שאין כן במעשר. תמן את אמר, אין המעשר טעון רחיצה _{דתנן מה שאין כן במעשר,}והכא את אמר המעשר טעון רחיצה _{דתנן, נוטלין לידים לחולין ולמעשר?}הן דאת אמר המעשר טעון רחיצה, כרבנן. הן דאת אמר אין המעשר טעון רחיצה, כ°רבי מאיר רבי מאיר. דתנינן תמן, כל הטעון ביאת מים _טבילהמדברי סופרים _{גזרו עליו להיות שני,}מטמא את הקודש, ופוסל את התרומה, ומותר בחולין ובמעשר דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אוסרין במעשר. ולא שמיע דאמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירה רבי זעירא °, מהו וחכמים אוסרין במעשר? שנפסל גופו מלוכל במעשר אבל אינו מטמא מעשר במגע. מאי כדון _{איך נסביר את החילוק בין שני המשניות?}הן דאת אמר המעשר טעון רחיצה, ברוצה לוכל. והן דאת אמר אין המעשר טעון רחיצה, ברוצה ליגע. ולא הוא רוצה לוכל הוא רוצה ליגע ולמה יש הבדל בין רוצה לאכול לרוצה ליגע ? אלא משום נטילת סרך, שגזרו על אכילת מעשר שמא יבא לאכול תרומה. והתנינן נוטלין לידים למעשר ולתרומה. משמע ששניהם מאותה סיבה. וכי יש בתרומה משום נטילת סרך? וכיוון שבתרומה זה לא משום סרך, אף במעשר זה לא משום סרך. באמת הכל משום נטילת סרך. וכאן לא מדובר בתרומה שלא שיך בה סרך אלא בחולין שנעשו על גב טהרת הקודש שדינם כתרומה מדרבנן. ^ב_כווחולין שנעשו על גב הקודש, לא כחולין הם? תיפתר או כ°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר, או כ°רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק.או כ°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר דתני. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר רבי מאיר . _{פעמים שהידים}תחילה לחולין, ושניות לתרומה. _{כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע. וכיוון שיש מקרה שבו הידים תחילה תקנו שיטלו ידים אף לחולין.} או כ°רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק דתנינן תמן. חולין שנעשו על גבי הקודש, הרי אילו כחולין. °רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק אומר. הרי אילו כתרומה. לטמא שנים ולפסול אחד. כל הן דתנינן ^ב_כזמטבילין, בארבעים סאה אנן קיימין. והא תנינן הנוטל ידיו לקדש צריך רביעית? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת ° כאן בידים טמאות _{מטבילין, בארבעים סאה,}וכאן בידים טהורות _{סתם ידים די ברביעית.}אמר רבי חנינא בריה דרבי הלל רבי חנינא בריה דרבי הלל °. אפילו תימר, כאן וכאן בידים טהורות אי נמי כאן וכאן בידים טמאות, כאן בקודשי מקדש המקודשין _{כמו זבחים או מנחות צריך להטביל.}וכאן בחולין שנעשו על גב הקדש _{שהיא כתרומה די בנטילה ברביעית:} תנן, ולחטאת אם ניטמאו ידיו ניטמא גופו: אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין °, לא שחידשו טומאה לחטאת _{שלא אמרו שדבר שלא מטמא בשום מקום יטמא בחטאת,}אלא אמרו, המיטמא טומאה קלה, כמיטמא טומאה חמורה _{כמו כאן שאם נטמא ידיו נטמא גופו.} אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא ° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת ° כתיב (במדבר חקת יט ט) ואסף איש טהור את אפר הפרה. מה תלמוד לומר טהור הרי זה פשיטא מאחר שאם הוא טמא, הוא יטמא את האפר. אלא שהתורה לימדה שאפי' את אוספו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד ב] במגריפה אמרה התורה שיהיה טהור שלא יטמא את האפר. מכאן שאפר פרה אדומה נטמא בהסט על ידי כל טמא לא רק זב. מניין שמטמא בהיסט אולי מטמא במגע דמה אנן קיימין? אם במגריפה של מתכת, והלא פשוטי כלי מתכות טמאין. אם במגריפה של עץ, לא כעומד מחמת דבר טמא הוא שהרי הוא מונח על האדם שמרים את המגרפה עם האפר. ותנן, העיד °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה ו °רבי יקים איש הדר רבי יקים איש הדר על קלל _{כלי חרס} של חטאת שנתנו על גבי השרץ שהוא טמא. דאף שהכלי לא נטמא שאין כלי חרס מיטמא מגבו האפר טמא, משום דמונח במקום טמא, והתורה אמרה (במדבר חקת יט ט) והניח מחוץ למחנה במקום טהור : אמר רב הושעיה רב הושעיה °, תיפתר באוספו בנסר _{ולא הגביה את האפר כך שלא היה מונח על הנסר שהחזיק האדם הטמא.}ואפשר שלא ינשא עליו _{שהרי כשדוחף, חלק מהאפר עולה על הקרש ונמצא שעומד מחמת האדם הטמא?}אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה רבי יודן אבוי דרבי מתניה °, תיפתר באוספו במלתרא בקורה עבה שהאפר לא עולה על הקרש. תנן, כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא. אבל מטמא כלי ריקן טהור לחטאת _{רק במגע.} רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל ° בעא קומי רבי אמי רבי אמי °. מה בין אדם טהור לחטאת _{שנטמא אף במשא,}לכלי ריקן טהור לחטאת _{שלא נטמא במשא?}אמר ליה, כתיב ואסף איש טהור. מה תלמוד לומר איש? אלא ליתן טהרה מעולה לאיש, לעשותו כמי חטאת וכאפר חטאת. שכל דבר שמטמא את החטאת מטמא את האדם. אמר רבי יסא רבי אסי ° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש °, היסט שטיהרתי לך בשרץ, טימאתי לך כאן

ירושלמי חגיגה, פרק ב, הלכה ו[עריכה]

מתני’: ^ב_כחהטובל לחולין והוחזק לחולין, אסור במעשר. הטובל למעשר והוחזק למעשר, אסור לתרומה. הטובל לתרומה והוחזק לתרומה, אסור לקודש. הטובל לקודש והוחזק לקודש, אסור לחטאת. הטובל לחמור הותר לקל. ^ב_כטטבל ולא הוחזק, כאילו לא טבל:

גמ’: תנן, הטובל לחולין והוחזק לחולין. וחולין צריכין כוונה? דרובא אתא מימור לך חידוש יותר גדול בא לאמר לך, אפילו טובל לחולין והוחזק לחולין, אסור במעשר. לא כן אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת °, כמיניין החולין כן מיניין המעשר משמע שגם במעשר יש רק עד שני כמו בחולין, אז למה אם טבל לחולין לא הוחזק למעשר ? כאן לאכילה וכאן למגע _{שלענין אכילה החמירו כמו שראינו שהצריכו נטילת ידים אפילו לפירות.} הטובל סתם, מותר בכולם. והא תנן, טבל ולא הוחזק, כאילו לא טבל ? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן °, במזוקק לכולן _{שידע שעומד לגעת בחטאת ולאכל קדשים ותרומה ומעשר.}עודיהו רגליו משוקעות במים, מחזיק עצמו לכל טהרה שירצה. תמן תנינן, מקל שהיא מליאה משקין טמאים _{שהוא רטוב}, כיון שהשיקה למקוה טהרה _{שכל המים שעל המקל נעשו חיבור למקוה,}דברי °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. וחכמים אומרים ^ב_לעד שיטביל את כולה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש ° אומר, מה פליגין? בטומאה קלה. אבל בטומאה חמורה, אף °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה מודה. רבי יוחנן רבי יוחנן ° אמר, אף בטומאה החמורה פליגין. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש °, דתנן עודיהו רגליו משוקעות במים, מחזיק עצמו בכל טהרה שירצה ורואים שקטפרס נחשב חיבור גם לטהר מטומאה דאוריתא. פתר לה, בשהיה טמא מדרבנן כגון באוכל אוכלין טמאין ושותה משקין טמאין. לא כן אמר רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי ° אמר רבי אבהו רבי אבהו ° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש °, האוכל אוכלין

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

22 ב_כב מיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה ו', מיי' פ ג' מהל' ביכורים הלכה א', מיי' פ ג' מהל' ביכורים הלכה ה':

23 ב_כג מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה י"ד:

24 ב_כד מיי' פ"ז מהל' תרומות הלכה ב':

25 ב_כה מיי' פ ג' מהל' מעשר שני הלכה ד':

26 ב_כו מיי' פ י"א מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ט':

27 ב_כז מיי' פ"ו מהל' ברכות הלכה ה':

[ע"ב]

28 ב_כח מיי' פ י"ג מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב':

29 ב_כט מיי' פ י"ג מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב', מיי' פ"א מהל' מקוואות הלכה ח':

30 ב_ל מיי' פ ב' מהל' טומאת אוכלין הלכה כ"ב:

-----------------------------------דף יד[עריכה]

ירושלמי מאיר חגיגה יד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד א] טמאין, ושותה משקין טמאין, גופו טהור אפילו אם טבל בלא כוונה. ולמה אמרה המשנה שנטהר רק אם כיוון? שם מדובר שהיה טהור לתרומה ושתה משקין טמאים ורוצה להמשיך לאכול תרומה, בזה די אם טבל אף בלא כוונה. אבל כאן אחר שאכל תרומה רוצה לאכול קדשים מכיון שנתן דעתו לטהרה מעולה ממנה שרוצה לאכול קדשים, צריך כוונה. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש °, דתנן מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות. וירדו שנים וטבלו, שניהן טהורין. זה אחר זה, הראשון טהור^ב_לא והשני טמא _{שהמקווה נעשה חסר.}°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים, אף השני טהור _{שהמים שעליו חיבור למקווה.}ועוד היא בטמאה דרבנן כגון באוכל אוכלין טמאין, ובשותה משקין טמאין. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש ° דתנן, צנון שבמערה, אשה נידה מדיחתו ^ב_לבוהוא טהור _{שמים המחוברים לקרקע אינם מכשירים לקבל טמאה.}העלתו כל שהוא מן המים, טמא _{שהמים שעליו נחשבים תלושים ומכשירים לטמאה}ותני עלה, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מטהר משם °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה _{שכל עוד שהוא נוגע במים המים שעליו חיבור}ונידה לא טומאה חמורה היא? הדא פליגא על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש ° ולית לה קיום הבריתא הזו חולקת על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש ° ואין דרך לישבם ולכן דבריו נדחו

ירושלמי חגיגה, פרק ב, הלכה ז[עריכה]

מתני’: ^ב_לגבגדי עם הארץ מדרס לפרושים _{שאוכלים חולין בטהרה.}^ב_לדבגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה. ^ב_להבגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. °יוסי בן יועזר יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה, והיתה מטפחתו מדרס לקודש. ^ב_לו°יוחנן בן גודגדא רבי יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו, והיתה מטפחתו מדרס לחטאת:

גמ’: תנן, בגדי עם הארץ מדרס לפרושים _{שאוכלים חולין בטהרה.} אמר רבי יסא רבי אסי ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °, רק במגעות _{שהבגד אינו נטמא מדרס, אלא אם הם נגעו בו בגופם תוך כדי ישיבה. ולא כמו זב רגיל שאפילו מאה מצעות זו על גב זו כולם טמאות מדרס. וגם אינו מטמא אלא במגע שרק אם נוגע בהם נטמא אבל לא גזרו שיהיו לגמרי כמדרס שמטמא גם במשא ובהיסט אפילו ללא מגע.}רבי זעירה רבי זעירא ° בעא קומי רבי יסא רבי אסי °, מאיכן ניטמא הבגד הזה מדרס _{הרי כדי שיהיה מדרס צריך שישב עליו ואם יושב עליהם כשהוא לבוש אין כאן מגע שהרי בגדיו חוצצים?} אמר לו, תיפתר שהיתה אשתו של עם הארץ יושבת עליו ערומה _{והוא הדין שהוא ישב עליהם כשהוא ערום}. שמואל בר אבא שמואל בר אבא ° בעא קומי רבי זעירה רבי זעירא °, כמה דאת אמר תמן, אין מדרס בחולין, ויש מדרס בחולין על ידי מגע. ודכוותה אין משא בחולין, ויש משא בחולין על ידי מגע? _{כמו שאמרנו שבמעלה זו שעשו אינו מטמא מדרס כמו זב גמור שמטמא אפילו בלא מגע. אלא רק אם ישב ערום שהיה גם מדרס וגם מגע. אולי גם מה שנאמר שאינו מטמא במשא, זה רק משא ללא מגע. אבל אולי אם נושא וגם נוגע כן נטמא.} רבי שמואל אחוי דרבי הושעיה רבי שמואל אחוי דרבי הושעיה ° אמר, רבי ירמיה רבי ירמיה ° בעי, ישבה על הכסא ונגעה בו מהו ? מה נפשך, אם משא, הרי משא. אם מגע, הרי מגע _{הרי אמרנו שכדי שיטמא מדרס צריך שגם תשב עליו וגם תגע והרי כאן גם ישבה וגם נגע אז פשיטא שיטמא אז מה השאלה?} השאלה היא האם כמה דאת אמר במשא _במדרס,עד שינשא רובו, ודכוותה במגע שאמרנו שצריך שתגע בגופה, עד שיגע ברובו? תנן, בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה. גופו של פרוש, ^ב_לזמהו שיעשה כזב אצל התרומה? התיב רבי יוחנן רבי יוחנן °

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד ב] והא תנינן, ^ב_לחהמניח עם הארץ בתוך ביתו לשומרו. בזמן שהוא _{בעל הבית}רואה את הנכנסין ואת היוצאין, האוכלין והמשקין וכלי חרש פתוחין, טמאין, אבל המשכבות והמושבות וכלי חרש מוקפין צמיד פתיל טהורים. ואם אינו רואה לא את הנכנסין ולא את היוצאין אפילו מובל אפילו כפות הכל טמא. משמע שעם הארץ אינו כזב. דאין תימר עשו גופו כזב אצל התרומה, אפילו מוקפין צמיד פתיל יהיו טמאין שהרי זב מטמא בהיסט וגם המשכבות והמושבות יהיו טמאים. אמר רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי ° , תיפתר ששם מדובר בעם הארץ אצל הפרוש בחולין, שאולי שם הקלו שעם הארץ לא יהיה כזב גמור. אבל השאלה היתה לגבי פרוש האם עשו אותו כזב אצל תרומה שאולי שם החמירו יותר ולית שמע מינה כלום. אמר רבי מנא רבי מנא °, כן אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא ° רבי . כל מה דאנן קיימין הכא במשנה הזו, בתרומה אנן קיימין. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן, ואם אינו רואה את הנכסים והיוצאים אפי' מובל ואפילו כפות הכל טמא. כלום אמרו טמאים, לא משם היסט? _{שחששו שמא אשתו נידה נכנסה והסיטה את הכלים המוקפים צמיד פתיל. והרי לא גזרו היסט עם הארץ בחולין}לא כן אמר רבי יוחנן רבי יוחנן °, לא חצצות _{כגון בית שהיה בו מת וסתמו בכלי חרס שאינו מיטמא בגבו את פתח עליה. הרי זה חוצץ ולא חוששים שמא היה הכלי טמא ואינו חוצץ, ולא הסיטות אם עם הארץ הסיט כלי חרס מוקף צמיד פתיל לא נטמא,}ולא רשות עם הארץ _{שאם כלי של חבר נכנס לרשות עם הארץ לא חוששים שמא הוא טימא אותו.} כל הקולות הללו נאמרו רק בחולין ולא אצל התרומה. ואם חוששין משום שמא הסיטה אותם אשתו של עם הארץ על כרחך שמדובר בתרומה. אבל מכאן שעם הארץ עצמו אפילו בתרומה לא מטמא בהסט. _{אחר ששאלנו אם גופו של פרוש כזב אצל תרומה שואלת הגמרא} ^ב_לטגופו של אוכל תרומה, מהו שיעשה כזב אצל הקודש? נישמעינה מן הדא דתנן, החותך שפופרת של קודש. החותכה והמטבילה טעון טבילה _{קדם לכן לשם קדש, שלא יטמא אותה.}ניחא חותכה שאי אפשר שלא יגע. אבל למה המטבילה טעון טבילה? הרי יכול להטביל בלא שיגע על ידי שיכרכינה בסיב ויטבילה. אלא מכאן שהוא מטמא בהיסט כזב, לכן חייב לטבול אף שאינו נוגע בגופו. תיפתר, _{שאין הכוונה חותך או מטביל, אלא}בשחתכה על מנת להטבילה. אבל אם רק בא להטבילה בלא מגע אינו צריך טבילה לפי שאינו מטמא בהיסט _{והחידוש הוא שלמרות שכוונתו להטביל אותה, חייבו אותו לטבול לקדש שמא היה טמא טומאה חמורה ויזכר.} ^ב_מגופו של אוכל קודש, מהו שיעשה כזב אצל החטאת? נישמעינה מן הדא דתנן, שני לגינים _{כד חרס שאינו מטמא מגבו,}אחד טהור לקודש, ואחד טהור לחטאת שנגעו זה בזה, שניהן טהורין אף שהאדם שהיה טהור לקדש הצמיד את הכד הטהור לקדש ונגע בכלי הטהור לחטאת והסיט אותו מעט. מכאן שאינו כזב. שאם היה כזב היה הכלי נטמא בהיסט. והא מתניתא פליגא דתנן, עשה את ^ב_מאהטהור לחטאת שהיסיט כלים או אדם שאינם טהורים לחטאת, כמסיט רוקו ובשכבת זרעו של טהור לתרומה, וניטמא. משמע שגופו טמא כזב שהמסיט אותו נטמא. היא טהור לתרומה היא טהור לקודש מכאן שבשניהם גזרו על גופו שיהיה טמא כזב