רמב"ם הלכות מקואות ח
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
כל המעורב למקוה הרי הוא כמקוה ומטבילין בו גומות הסמוכות לפי המקוה ומקום רגלי פרסות בהמה שהיו בהן מים מעורבין עם מי המקוה כשפופרת הנוד מטבילין בהן:
הלכה ב[עריכה]
חורי המערה וסדקי המערה מטבילין בהן אע"פ שאין המים שבהן מעורבין עם מי המקוה אלא בכל שהוא:
הלכה ג[עריכה]
מחט שהיתה נתונה על מעלות המקוה והיה מוליך ומביא במים כיון שעבר עליה הגל טהורה:
הלכה ד[עריכה]
עוקה שבתוך מקוה אם היתה הקרקע המבדלת בין העוקה והמקוה בריאה ויכולה להעמיד את עצמה אין מטבילין במים שבעוקה עד שיהיו מעורבין עם המקוה כשפופרת הנוד ואם אינה יכולה להעמיד את עצמה אפילו אינן מעורבין אלא בכל שהוא מטבילין בהן:
הלכה ה[עריכה]
כותל שבין ב' מקואות שנסדק לשנים מצטרפין ואם היה בשניהן מ' סאה מטבילין בכל אחד מהן ואם נסדק לערב אין מצטרפין עד שיהיה במקום אחד כשפופרת הנוד נפרף הכותל מלמעלה אם נתערבו המים למעלה מן הכותל כקליפת השום על רוחב שפופרת הנוד מצטרפין:
הלכה ו[עריכה]
כמה הוא שיעור הנקב שהוא כשפופרת הנוד ברוחב שתי אצבעות בינוניות של כל אדם וחוזרות בו ואינן בגודל אלא שתי אצבעות ראשונות מן הד' שבפס היד כל שיעמוד כשפופרת הנוד ממעט ואפילו בדברים שהן מברייתו של מים ספק יש בנקב כשפופרת הנוד ספק אין בו אין מצטרפין מפני שעיקר הטבילה מן התורה וכל שעיקרו מן התורה אף ע"פ ששיעורו הלכה ספק שיעורו להחמיר:
הלכה ז[עריכה]
מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד מביאין סילון של חרס או של אבר וכיוצא בהן שאין הסילונות פוסלין את המקוה ומניח את ידיו תחתיו עד שיתמלא מים ומושכו ומשיקו עד שיתערב המים שבסילון עם מי המקוה כאחד אפילו כשערה דיו והרי שני המקואות שהסילון ביניהן כמקוה אחד:
הלכה ח[עריכה]
ג' גומות שבנחל התחתונה והעליונה של כ' סאה והאמצעית של מ' ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל אע"פ שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין המים הנזחלין מערבין אלא אם כן עמדו:
הלכה ט[עריכה]
טיט רך שהפרה שוחה ושותה ממנו ה"ז נמדד עם המקוה היה עבה עד שאין הפרה שוחה ושותה אינו נמדד עמו:
הלכה י[עריכה]
מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט מטבילין בטיט ובמים כאי זה טיט מטבילין בטיט הרך שהמים צפין על גביו היו המים מצד אחד והטיט הרך מצד אחר מטבילין במים ולא בטיט:
הלכה יא[עריכה]
כל שתחילת ברייתו מן המים כגון יבחושין אדומין מטבילין בו ומטבילין בעינו של דג:
הלכה יב[עריכה]
מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה אף ע"פ שרגליו של ראשון נוגעות במים הראשון טהור והשני בטומאתו שהרי חסרו המים ממ' סאה הטביל בו תחילה סגוס עבה וכיוצא בו והגביהו אם היתה מקצת הסגוס נוגעת במים הרי הטובל באחרונה טהור שהרי המים כולן מעורבין הטביל בו את המטה וכיוצא בה אף על פי שדחק רגלי המטה בטיט עבה שבקרקע המקוה עד שצפו המים עליה למעלה הרי זו טהורה שהרי לא נטבעו בטיט עד שטבלו במים תחלה הטביל בו יורה גדולה הרי זו טמאה כשהיתה מפני שהמים ניתזין ויוצאין חוץ למקוה ונמצא חסר ממ' כיצד יעשה מורידה דרך פיה והופכה במקוה ומטבילה ומעלה אותה דרך שוליה כדי שלא יהיו המים שבתוכה שאובים ויחזרו למקוה ויפסלוהו:
הלכה יג[עריכה]
מקוה שמימיו מרודדין כובש אפילו חבילי קש וחבילי קנים בתוך המים ומן הצדדין עד שיערמו המים למעלה ויורד וטובל לתוכן:
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.