רמב"ם הלכות מקואות א
ספר המצוות עשה קט: "המצוה שיטבלו הטמאים ויטהרו"
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
כל הטמאין בין אדם בין כלים בין שנטמאו טומאה חמורה של תורה בין שנטמאו בטומאה של דבריהן אין להן טהרה אלא בטבילה במים הנקוין בקרקע.
הלכה ב[עריכה]
כל מקום שנאמר בתורה רחיצת בשר וכיבוס בגדים מן הטומאה אינו אלא טבילת כל הגוף במקוה וזה שנאמר בזב וידיו לא שטף במים כלומר שיטבול כל גופו והוא הדין לשאר הטמאין שאם טבל כולו חוץ מראש אצבע הקטנה עדיין הוא בטומאתו וכל הדברים האלה אף על פי שהן מפי השמועה הרי נאמר במים יובא וטמא עד הערב וטהר בניין אב לכל הטמאים שיבואו במים.
הלכה ג[עריכה]
כל הכלים שנטמאו יש להן טהרה במקוה חוץ מכלי חרס וכלי זכוכית וכן המפץ כלי חרס נאמר בו ואותו תשבורו ואין לו טהרה אלא שבירה אפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר ואפילו מלאהו סיד או גפסים הרי הוא כמו שהיה עד שישבר וכלי זכוכית ככלי חרס עשאום בדבר זה.
הלכה ד[עריכה]
המפץ אינו בכלל הכלים המקבלים שאר כל הטומאות לפי שאינו כלי קיבול אינו מכלל כלי עץ האמורין בתורה והואיל והוא ראוי למשכב נתרבה לטומאת מדרס בלבד דין תורה וכיון שאין לו טומאה וטהרה בפירוש ונתרבה לטומאה לא יתרבה לטהר במקוה שאין מתטהר במקוה אלא הכלים האמורין בתורה ואין למפץ טהרה אלא קריעתו עד שישאר פחות מששה על ששה טפחים.
הלכה ה[עריכה]
הזב אין לו טהרה אלא במעיין שהרי נאמר בו במים חיים אבל הזבה ושאר הטמאין בין אדם בין כלים טובלין אף במקוה.
הלכה ו[עריכה]
כל חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה כמו שביארנו בעניין נדה ובעל קרי טובל והולך כל היום כולו מתחלת הלילה שנאמר והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שטובל והולך מתחלת הלילה עד הערב שמש.
הלכה ז[עריכה]
כל הטובל צריך שיטבול כל גופו כשהוא ערום בבת אחת ואם היה בעל שיער יטביל כל שיער ראשו והרי הוא כגופו דין תורה וכל הטמאין שמטבלו בבגדיהן עלתה להן טבילה מפני שהמים באין בהן ואינן חוצצין וכן הנדה שטבלה בבגדיה מותרת לבעלה.
הלכה ח[עריכה]
כל הטובל צריך להתכוין לטבילה ואם לא נתכוין עלתה לו טבילה לחולין אפילו נדה שטבלה בלא כוונה כגון שנפלה לתוך המים או ירדה להקר הרי זו מותרת לבעלה אבל לתרומה ולקדשים אינה טהורה עד שתטבול בכוונה.
הלכה ט[עריכה]
הכופת ידיו ורגליו וישב לו באמת המים אם נכנסו מים דרך כולו טהור הקופץ לתוך המקוה הרי זה מגונה והטובל פעמיים במקוה הרי זה מגונה והאומר לחבירו כבוש ידך עלי במקוה הרי זה מגונה.
הלכה י[עריכה]
בית הסתרים ובית הקמטים אינן צריכין שיבואו בהן המים שנאמר וידיו לא שטף במים איברים הנראים בלבד ואף על פי כן צריכין להיות ראויין שיבואו בהן המים ולא יהיה דבר חוצץ לפיכך אמרו חכמים לעולם ילמוד אדם בתוך ביתו שתהיה אשה מדיחה בין קמטיה במים ואח"כ תטבול והאשה טובלת כדרך גדילתה כאורגת וכמניקה את בנה.
הלכה יא[עריכה]
אשה אינה טובלת בנמל מפני שמתביישת מבני העיר ואינה טובלת כהוגן ואם הקיף לה מפץ וכיוצא בו כדי להצניעה טובלת בנמל ולא תטבול על גבי כלים חרס או סל וכיוצא בהן מפני שמפחדת ולא תעלה לה טבילה.
הלכה יב[עריכה]
אחד האדם או הכלים לא יהיה דבר חוצץ בינם ובין המים. ואם היה דבר חוצץ בינם ובין המים כגון שהיה בצק או טיט מודבק על בשר האדם או על גוף הכלי, ה"ז טמא כשהיה ולא עלתה להן טבילה.
דבר תורה אם היה דבר החוצץ חופה את רוב האדם או רוב הכלי, לא עלתה להן טבילה. והוא שיקפיד עליו ורוצה להעבירו. אבל אם אינו מקפיד עליו ולא שם אותו על לב בין עבר בין לא עבר -- אינו חוצץ ואע"פ שחופה את רובו. וכן אם היה חופה מיעוטו אינו חוצץ אף על פי שהוא מקפיד עליו.
מדברי סופרים שכל דבר החוצץ אם היה מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה אע"פ שהוא על מיעוטו, גזירה משום רובו. וכל דבר החוצץ אם היה חופה את רובו לא עלתה לו טבילה אף על פי שאינו מקפיד עליו, גזירה משום רובו המקפיד עליו.
נמצאת אומר שאם היה על בשר האדם או על גוף הכלי דבר מדברים החוצצין כגון בצק וזפת וכיוצא בהן אפילו טיפה כחרדל והוא מקפיד עליו -- לא עלתה לו טבילה, ואם אינו מקפיד עליו -- עלתה לו טבילה, אא"כ היה חופה רוב הכלי או רוב האדם כמו שביארנו.
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.