ביאור:יהושע ח טו
יהושע ח טו: "וַיִּנָּגְעוּ יְהוֹשֻׁעַ, וְכָל יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵיהֶם. וַיָּנֻסוּ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ח טו.
וַיִּנָּגְעוּ יְהוֹשֻׁעַ, וְכָל יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵיהֶם[עריכה]
תוכנית המערכה[עריכה]
לאחר התבוסה המעליבה ליהושע בהתקפה הראשונה על העי, שני הצדדים למדו:
- מלך העי למד שיהושע אינו מנהיג צבאי בעל רמה, שלח צבא קטן מדי ובלי תוכנית מתאימה, ואז בהתקפה של הצבא האמיץ שלו בני ישראל ברחו בבהלה. סביר שהוא יכול לנצח את כל העם ולקחת את העבדים הנמלטים ממצרים בשבי, להיות עבדים לו.
- יהושע, בעזרת אלוהים, למד שאנשי העי הם מאוד תקיפים ובטוחים בעצמם, מלך העי סובל ממחלות גדלות, והם יצאו להתקיף כוח גדול מהם, ויפקירו את עירם ללא הגנה.
יהושע כיתר את העיר מצפון, מערב, דרום והוא עצמו בליוי של צבא של כ3,000 חיילים עלה מהמזרח, והציג את עצמו כפתיון לפני מלך העי, וכך הוא הזמין אותו לרדוף אחריו. המטרה היתה שמלך העי יעזוב את עירו, אנשי העיר יצאו לקצה ההר לצפות במלחמה ובנצחון הגדול על בני ישראל, ואז האורב, שחנה מאחורי העיר, יכנס לעיר הפתוחה, יעלה אותה באש, ויתיצב לפני העיר כדי למנוע ממלך העי לשוב לעירו.
כאשר מלך העי ראה את יהושע, שליט בני ישראל, מופיע בהדר לבושו עם כידון נוצץ, עולה לקראתו, הוא התקיף בשמחה את יהושע בברד של אבני קלע ממעלה הדרך.
לפי תוכניתו, יהושע נסוג ושמר מרחק ירי האבנים כדי לא להפגע.
יהושע רצה למשוך את מלך העי וצבאו, ולנתק אותם מהעיר למרחק ריצה של בערך חצי שעה מהעיר, כדי לתת לאורב מאחור זמן להגיע לעיר, להשתלט עליה ולהעלות מספר בתים באש.
וְכָל יִשְׂרָאֵל[עריכה]
אין ספק שרק יהושע והצבא הקטן איתו נסו לפני מלך העי.
ברור שכל ישראל: משפחות, נשים, ילדים, וזקנים, המשיכו לשבת במחנה ליד יריחו, בערבות יריחו, והם לא נפגעו ולא נסו.
הצבא, שניצח את המדינים, את סיחון מלך האמורי, עוג מלך הבשן ואת מלך יריחו, לא היה בורח מצבא של כאלפים חיילים של מלך העי. בהמשך יהושע עם צבאו, והאורב ממעלה ההר, היכו "אוֹתָם, עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט" (ביאור:יהושע ח כב) ועוד "אֶת מֶלֶךְ הָעַי, תָּפְשׂוּ חָי" (ביאור:יהושע ח כג).
וַיָּנֻסוּ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר[עריכה]
בני ישראל חנו בערבות יריחו, ומשם יהושע עלה לעי בדרך הראשית.
ערבות יריחו זה מדבר, וחלק גדול מהרי יהודה היורדים לעמק הירדן גם הם מדבר.
רוב העליה מיריחו לעי עוברת במדבר.
הערבה במדבר נמצאת במרחק של כעשרים - שלושים קילומטר, והיה לוקח למלך העי לרדוף במשך מספר שעות, ואחר כך לשוב לעירו מספר שעות, וזה לא נראה הגיוני. כל המלחמה היתה עד כחמש קילומטר מהעיר, במרחק של חצי שעה הלוך ועוד חצי שעה לחזור לעי.
"דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר" זה לא דרך שיש מדבר משני צידיה, אלא דרך שעוברת מהרי יהודה לכיוון המדבר. הדרך תגיע ליריחו, מעברות הירדן ותמשיך לעבר הירדן המזרחית במדבר.
ייתכן שהיה צריך להיות כתוב: 'בדרך למדבר'.
העורך רצה להגדיל את הנצחון ולכן הראה שכל ישראל נסו למדבר, והיתה סכנה של אובדן העם. אולם זה רק הגזמה וניפוח.