המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"ככר" - ששים מנה ומנה של קדש כפול היה הרי הככר ק"כ מנה והמנה כ"ה סלעים הרי ככר של קדש ג' אלפים שקלים לפיכך מנה בפרוטרוט כל השקלים שפחותין במנינם מג' אלפים שאין מגיעין לככר
[ו] לפיכך כו'. פירוש, שמנה של קודש כפול היה, שהרי 'מונה בפרוטרוט וכו, ואם לא היה כפול, מיד שהגיע לאלף שקלים וחמש מאות, שהוא ככר של חול (בכורות דף ה.), הוי ליה למנות ככר, והוי ליה לומר ככר אחד ומאתים ושבעים וחמשה שקלים, אלא ככר של קודש כפול היה. והקשה הרא"ם דהא בגמרא (שם) הביא ראיה מזה, ודוחה ראיה זאת שמא 'כללי ופרטי רברבי דככרי חשיב, כללי זוטרי לא חשיב', פירוש כללי ופרטי רברבי - מאה ככרין, אבל לחשוב ככר אחד - לא חשיב, ולכך לא מנה ככר אחד, ומתרץ התם אלא מהכא "והשקל עשרים שקלים וכו'" (יחזקאל מ"ה, י"ב), שמע מינה דאין ראיה מזה כלל מה שמנה בפורטרוט השקלים שלא הגיעו לג' אלפים, ואיך הביא רש"י ראיה ממילתא דנדחה בגמרא, ואין זה קושיא כלל, כי רש"י בא לפרש האמת, דהא האמת כך שהיה ככר של קודש כפול, לכך אמר 'לפיכך וכו, ולא קאמר 'תדע שכך הוא שהרי מנה בפרוטרוט', אלא מפני שאין זה ראיה גמורה, וזה שאמר 'לפיכך מנה בפרוטרוט' הוא הודעה בלבד, לא הוכחה:
"כל הזהב" העיד על קצבת הזהב והכסף והנחשת שנכנסה במלאכת המשכן שהיה דבר מועט מאד בערך אל העושר שהיה כבית ראשון כמבואר בספר מלכים ויותר ממנו העושר שהיה כבנין הורדוס (בסוטה פ' היה נוטל). ועם כל זה יותר התמיד מראה כבוד ה' במשכן של משה ממה שהתמיד במקדש ראשון, ולא נראה כלל במקדש שני. ובזה הורה שלא קצבת העושר וגודל הבנין יהיו סבה להשרות השכינה בישראל, אבל רוצה ה' את יריאיו ומעשיהם לשכנו בתוכם:
"כל הזהב". הנה בודאי התנדבו זהב יותר מן הצורך כמ"ש והותר, שבודאי נותר והובא לאוצר ההקדש ת"י הממונה על אוצר ההקדש שהיה ג"כ איתמר שהוא היה עתיד להיות
סגן הכהן, כי הגם שהכריזו שלא יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש, כבר בארתי שזה לא היה רק שלא יעשו מלאכה והיו מוזהרים שלא לרקעות פחי הזהב ולקצץ פתילים שזה עשו
הנודבים, אבל לא שלא יביאו זהב שגם בהיות המקדש על מכונו היו מתנדבים תמיד לאוצר ההקדש, רק שנדבות אלה שלא עשו מהם מלאכה לא נכנסו בחשבון של עתה, שלא
חשבו רק כל הזהב העשוי למלאכה שזה היה כ"ט ככר וז' מאות ול', אבל יתר הזהב שנשאר באוצר ההקדש לא נחשב עתה כי היו עתידים עוד להוסיף עליו ע"י נדבות תמידיים:
כל הזהב העשוי וגו'. צריך לדעת גזירת הכתוב איה מקומה, ואם אומרו תשע ועשרים ככר, אם כן למה חזר לומר: ויהי זהב וגו'.
ואולי כי גזירת הכתוב הוא בכל מלאכת הקודש, וכוונת הכתוב היא - לומר שכל הזהב העשוי למלאכה לא נחסר ולא נפשע ולא נגנב ממנו דבר, אלא הכל נכנס בכל מלאכת הקודש, ובזה הוציא האומנים העושים במלאכה מהחשד.
עוד, ירצה להודיע נסים שנעשו בזהב המשכן, כי דבר ידוע הוא כי בעשות האדם כלי מזהב או משאר המתכות על כל פנים יתמעט משיעור משקל הזהב שנעשה ממנו הכלי, ולא יעמוד הכלי במשקל הראשון לצד ההתחלקות ופעולות המלאכותיו, ומה גם כשיהיה במלאכה ריבוי, התחלקות וחלקים דקים, פשיטא שיתמעט באמצעות כן. ועוד, בהכין האדם מעשה המלאכה, כמו שתאמר שתי וערב לארוג בגד פתילי זהב לעשות מהם המלאכה, מן הנמנע שידקדק במוכן - לא פחות ולא יותר,
וכאן הודיע הכתוב שנעשה נס, שכל הזהב העשוי למלאכה היה בכל מלאכת הקודש, מאומרו כל - הודיעך שלא נתמעט מאמצעות המלאכה כנזכר; ומאומרו העשוי - רשם גם כן שכל המוכן למלאכה לא נותר ממנו דבר לבטלה, והכל נכנס בכל מלאכת הקודש.
ודקדק לומר בכל ולא אמר: ״במלאכת הקודש״, נתכוין לומר גם כן שהספיק העשוי לכל, וזה הוא עיקר הנס, שזולת זה אין נס במה שלא הותיר, כי אפשר ששיער שיעור שודאי לא יותיר, ולא הוכר הנס אלא באמצעות שלא הותיר ולא החסיר:
