קטגוריה:משלי כט י

דקויות

הפסוק מדבר על כמה טיפוסים:

• אנשי דמים - אנשים שמטרתם להרוג;
• תם - אדם ללא פגם, חף מפשע.
• ישרים - אנשי שלום.

מה הקשר בין שני חלקי הפסוק?

1. קשר של ניגוד: אנשי-הדמים שונאים את האיש התם והטוב, והישרים להיפך - הם מבקשים להיטיב עם נפשו, כלומר לעזור לו מבחינה חומרית (רש"י, רמ"ד ואלי), או: להתקרב אליו ולעשות איתו עסקים (הגאון מווילנה), או: אנשי הדמים שונאים את כוח התום, שהוא כוח השכל השואף לשלמות, והישרים להיפך - הם מבקשים לעשות את רצונו של כוח זה (רלב"ג). פירושים אלה מתאימים לחלק מהמשמעויות של המושג "נפש" (נפש = הצד החומרי של החיים, או - רצונות חומריים), ולפסוקים שבהם נזכרים ביטויים דומים, כמו (ישעיהו לח יז): "וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי" - חזקיהו מודה לה' על כך שחשק ורצה את חייו, כלומר השאיר אותו בחיים;

- אולם, פירושים אלה אינם מתאימים למשמעות המקובלת של הביטוי ביקש את נפשו בכל התנ"ך, שהיא, ניסה להרגו ולקחת את נפשו.

2. קשר של השלמה: אנשי דמים שונאים את האיש התם, וגם את האנשים הישרים, והם מבקשים את נפשו של האיש התם כדי להרגו; או: אנשי דמים שונאים את האיש התם, והישרים מבקשים את נפשם של אנשי-הדמים כדי להרגם ולהציל את האיש התם מידיהם; או: אנשים דמים שונאים את האיש התם, והישרים שונאים את אותם אנשים שמבקשים את נפשו של האיש התם (מלבי"ם). - אולם, כל הפירושים האלה אינם מתאימים לפסוק כפי שהוא לפנינו - אילו הכוונה הייתה לאחד מפירושים אלה, הפסוק היה נכתב אחרת.

3. קשר של תוצאה: יש לקרוא ישנאו בשינוי קל של הניקוד - יְשַּׂנְּאוּ, כלומר, ישניאו, יגרמו לאחרים לשנוא אותו (נראה לי שעדיף לפרש את הפסוק בשינוי ניקוד מאשר בשינוי מילים): אנשי הדמים מנסים להשניא את האיש התם, ולהשחיר את דמותו ברבים; וישנם אנשים ישרים, פשוטים, אנשי שלום, אשר מושפעים מדבריהם של אנשי הדמים, ונגררים לשנוא את האיש התם, וכתוצאה מכך הם מתחילים לרדוף אחרי האיש התם ולבקש את נפשו כדי להרגו.

הפסוק מזהיר את האנשים הישרים, שלא למהר ולהאמין לדברי הסתה והשנאה, כי הם עלולים להיות מזימה של אנשי דמים.

הקבלות

דוד סבל מאד מאנשי דמים, (תהלים כו ט): "אַל תֶּאֱסֹף עִם חַטָּאִים נַפְשִׁי וְעִם אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי", (תהלים נה כד): "וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ", (תהלים נט ג): "הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי", (תהלים קלט יט): "אִם תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי" (הביטוי נזכר רק בפסוקנו ובספר תהלים). אנשי דמים אלה לא ניסו לשפוך את דמו בפועל אלא רק בדיבור, (תהלים נט ח): "הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי מִי שֹׁמֵעַ".

הדיבורים הרעים יצרו שנאה בין שאול לדוד וגרמו לשאול לבקש את נפשו של דוד, (שמואל א כג טו): "וַיַּרְא דָוִד כִּי יָצָא שָׁאוּל לְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ, וְדָוִד בְּמִדְבַּר זִיף בַּחֹרְשָׁה". הם גם גרמו לשאול לבקש את נפשם של אנשים תמימים אחרים, כמו כהני נוב (שמואל א כב).

שלמה למד את הלקח מאירועים קשים אלה וסיכם אותו בפסוקנו: לפעמים אנשי הדמים מצליחים להשניא איש תם, וגורמים אפילו לאנשים ישרים כמו שאול המלך ואנשיו לבקש את נפשו להרגו.