קטגוריה:במדבר ז יב

<< | ספר במדבר • פרק ז' • פסוק י"ב | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב: ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה

המהדורה המנוקדת: וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה.

וַיְהִ֗י הַמַּקְרִ֛יב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן אֶת־קׇרְבָּנ֑וֹ נַחְשׁ֥וֹן בֶּן־עַמִּינָדָ֖ב לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃

וַ/יְהִ֗י הַ/מַּקְרִ֛יב בַּ/יּ֥וֹם הָ/רִאשׁ֖וֹן אֶת־קָרְבָּנ֑/וֹ נַחְשׁ֥וֹן בֶּן־עַמִּינָדָ֖ב לְ/מַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וַהֲוָה דִּמְקָרֵיב בְּיוֹמָא קַדְמָאָה יָת קוּרְבָּנֵיהּ נַחְשׁוֹן בַּר עַמִּינָדָב לְשִׁבְטָא דִּיהוּדָה׃
ירושלמי (יונתן):	וַהֲוָה דִמְקָרֵב בְּיוֹמָא קַמָאָה יַת קוּרְבָּנֵיהּ נַחְשׁוֹן בַּר עַמִינָדָב רַב בֵּית אַבָּא לְשִׁבְטָא דִיהוּדָה:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ביום הראשון" - אותו היום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים וכו' כדאי' בסדר עולם

"למטה יהודה" - יחסו הכתוב על שבטו ולא שגבה משבטו והקריב או אינו אומר למטה יהודה אלא שגבה משבטו והביא ת"ל זה קרבן נחשון משלו הביא

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[ט] אותו היום נטל עשר עטרות. ורצה לומר, כי אותו יום היו לו עשר מעלות, דהוי למכתב 'ויהי המקריב הראשון', למה לי "ביום הראשון", אלא מפני שאותו יום נטל עשר עטרות, והם כתובים בפרשת שמיני (גו"א ויקרא פ"ט אות ב), לכך תלה הכתוב חשיבות הנשיא שהקריב ראשון - ביום הראשון, לפי שאותו היום נטל עשר עטרות:

[י] או אינו אלא שגבה וכו'. והא דכתיב "ויהי המקריב נחשון בן עמינדב", היינו שהוא הקדישו לקרבן והוא הביאו לאהל מועד, ולפיכך הוצרך למכתב (פסוק יז) "זה קרבן נחשון בן עמינדב", להורות לך כי הקרבן שלו לגמרי. והרא"ם ז"ל מפרש דלא נוכל לומר כלל שגבה משבטו, דהא בכל שאר הנשיאים לא כתב רק "ביום השני הקריב נתנאל בן צוער" (פסוק יח), ולא כתב באחד שבטו. ולא דיבר כלום, כי יש לומר גלי לך קרא ביהודה שהקריב מן השבט, והוא הדין באחרים דהקרבן היה מן השבט, דכל שאר ילפינן מיניה. ואי משום דכתיב (שם) "הקריב נתנאל בן צוער", אין זה ראיה דהיה הקרבן משל נשיא בעצמו, דכמו שיש לפרש "זה קרבן נחשון בן עמינדב" דהיינו שהוא הביא אותו אל אהל מועד והוא הקדישו, כך יש לפרש גם כן "הקריב נתנאל בן צוער" לומר שהוא הביא הקרבן למשכן. ומכל מקום ילפינן מן "למטה יהודה" דגבה משבטו, ולפיכך צריך למכתב בכל חדא "זה קרבן וגו'", כלומר שהקרבן היה מן הנשיא בעצמו, ולא שגבה משבטו:

ואם תאמר, למה לי למכתב "למטה יהודה", הוי למכתב 'ויהי המקריב הראשון נחשון נשיא יהודה', כמו בשאר [נשיאים] שכתוב כך, והשתא לא צריך למכתב "זה קרבן נחשון". ויראה לומר, שבא הכתוב לומר שזכה לגדולה הנשיא הזה להקריב ראשון לא מצד עצמו, דמצד עצמו בודאי הכל שוים - כל הנשיאים, אלא מפני המטה, שהיה למטה יהודה, שראוי אליו שיהיה המטה הזה ראשונה. ולפיכך קאמר "ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה", כלומר בשביל שהוא למטה יהודה, והוא טפל אצל השבט, לא השבט [טפל] אצלו. ומזה הטעם לא הזכיר "נשיא" בו, שלא תאמר שהוא היה העיקר, אלא אדרבה, שבטו היה עיקר:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן – אוֹתוֹ הַיּוֹם נָטַל עֶשֶׂר עֲטָרוֹת: רִאשׁוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, רִאשׁוֹן לִנְשִׂיאִים וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּסֵדֶר עוֹלָם (פרק ז).
לְמַטֵּה יְהוּדָה – יִחֲסוֹ הַכָּתוּב עַל שִׁבְטוֹ, וְלֹא שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהִקְרִיב. אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר לְמַטֵּה יְהוּדָה אֶלָּא שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהֵבִיא? תַּלְמוּד לוֹמַר: "זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן" (להלן פסוק יז); מִשֶּׁלּוֹ הֵבִיא (ספרי מח).

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

ויהי המקריב ביום הראשון וגו' נחשון. שבט יהודה הוא הקודם לכל הדברים בין בדגלים בין לחנוכת המזבח, גם למלחמה גם לנחלת הארץ גם בגאולה לעתיד. בכלן נאמר קרבנו ובנחשון שהוא ראשון נאמר וקרבנו, והטעם כדי שלא יתגאה על האחרים לומר אני ראשון לכולם, לכך התחיל בו וקרבנו כאלו הוא שני לאחרים ובכל השאר נאמר קרבנו כאלו כל אחד ואחד היה ראשון, ומטעם זה לא הזכיר בו נשיא ובכל השאר שהקריבו אחריו הזכיר בכל אחד נשיא.

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

ויהי המקריב ביום הראשון וגו'. סמך פרשה זו לברכת כהנים אשר חותם כל הברכות בשלום כי אם אין שלום אין כלום, לפיכך השלום בא בגמר החתימה ואחרון חביב, כי כל הקודמים נראה כאילו עדיין הם חסרים עד ביאת הברכה שאחריה הבאה למלאות מה שחסרה הברכה הראשונה, אבל האחרונה אינה חסירה כלום כי אין צורך עוד בשום ברכה שתבא אחריה למלאת חסרונה, ע"כ המדרש משבח ואומר גדול השלום שהוא חותם כל הברכות כי זה מורה על חסרון הברכות הקודמים ועל מעלת החתימה, ויצירת האדם באחרונה יוכיח וע"כ נמצאו מדרשים רבים המדברים ממעלת השלום שיש בו צורך בתחתונים ובעליונים ואמרו עוד (במ"ר יא, ז) גדול השלום שאפילו המתים צריכין לו שנאמר (בראשית טו, טו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום. אין הפירוש שיש איזו קטטה ומריבה בין המתים שיצטרכו אל השלום, אלא המתים צריכין שיהיה שלום בין החיים כי אם אין שלום בין החיים והם מחרפים זה את זה עד מהרה ירוץ דברו לחרף את החיים ואת המתים עד שאפילו לשוכני עפר אין מנוחה בקבר מריב לשונות של החיים כמעשה של ההיא שהיתה קבורה במחצלת של קנים, (ברכות יח, ב) וכמעשה בכל יום בדורינו, ע"כ צריכין המתים שיהיה שלום בין החיים ואז ינוחו על משכבותם שלום. ואחר שהזכיר חותם כל הברכות והוא השלום, מיד התחיל בפרשה אשר בה רמוז ג"כ השלום כי מטעם זה נאמר בראשון וקרבנו בוי"ו העיטוף כאילו קדמו אחר שלא יהיה תפארתו לאמר אני הקרבתי ראשון, גם לא הזכיר בו שם נשיא שלא יתנשא לאמר אני אמלוך והגאוה סבה לכל ריב ולכל נגע. ואמרו עוד (שמו"ר טו.ו עיי"ש) שכל י"ב שבטים אלו נמשלו לי"ב מזלות שהולכים כהולך בסולם לאחוריו, וכן יסד הפייט של נישואין שור לפניהם ולא לאחריהם עלות בשלום שכל אחד סובר אני ראשון, ומטעם זה האריכה התורה בזכרון כל הקרבנות בכל י"ב נשיאים כדי שלא לעשות שום אחד טפל לחבירו וכל זה סבת השלום.

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

המקריב ביום הראשון את קרבנו. צריך לדעת למה הוצרך לומר את קרבנו ואולי שבא לומר שהביא משלו ולא משל השבט, ולדבריהם ז"ל (ספרי פיסקא מ"ח) שדייקו דבר זה ממה שכפל לומר בכל אחד זה קרבן נחשון וגו' זה קרבן נתנאל מלמד שהביאו משלהם טעם אומרו קרבנו, לפי שיש בו ב' בחינות הקרבה, א' הפלגת זכיותיו וקורבתו לפני ה' כאמור בענין בדבריהם ז"ל (במד"ר פי"ג) נפלאים מעשיו של נחשון, והב' הקרבן עצמו, לזה אמר הקריב את קרבנו פירוש הקריב קרבן האמור בענין עם קרבנו הנעלם שהוא סגל מעשה הטוב אשר הפליא עשות, ותדע כי עם קרבן האדם יתייחדו ויתועדו כוחות הקדושה אשר סובבו ממנו ואשר אליו, עוד לצד כי בחינת הקרבן יפעיל הקרבת ענפי הקדושה, והעיד הכתוב כי השיגה יד נחשון להקריב את קרבנו פירוש הצריך להקריב מניצוצי הקדושה וענפיה הקריב וייחד יחד כל הצריך להתקרב ולהתיחד מבחינתו, והוא מאמר המקריב את קרבנו, וזה יעשה בכח ובכוונה בהבאת הקרבן: למטה יהודה. ולא אמר נשיא ככל האמור בכל המטות, לומר כי ראוי הוא נחשון להקריב ראשון הגם שלא היה נשיא ומעלתו מצד עצמו, מה שאין כן בכל שאר הנשיאים כי מעלתם היא לצד היותם נשיאי השבט לבד. עוד ירצה להפליג מהותו שלא היה מחשיב עצמו כנשיא אלא כאחד מבני השבט, ולצד שמצינו רז"ל (תנחומא לקמן פסוק מ"ח) שביקשו לדרוש בשמות הנשיאים כל אחד כפי מעשיו, נראה כי צדיק זה שמו גם כן יגיד כי הוא זה אשר היה יחיד שנתנדב לקדש שמו בירידה לים, והוא אומרו נחשון אות נו"ן מתחלפת בלמ"ד באותיות דטלנ"ת שהגם שהיה נחשול של ים גובר בין ישראל שנקראו עמי נדב וירד לים כמאמרם ז"ל (סוטה דף לז.):

מדרש ספרי

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •

קנג. ויהי המקריב ביום הראשון שאין ת"ל ראשון אלא ראשון לכל ימות השנה.

נחשון בן עמינדב למטה יהודה יחסו הכתוב על שם שבטו. או שגבה משבטו והביא, ת"ל זה קרבן נחשון בן עמינדב משלו הביא ולא שגבה משבטו והביא. הא מה ת"ל נחשון בן עמינדב למטה יהודה יחסו הכתוב על שם שבטו.

מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מלבי"ם - התורה והמצוה

עריכה

קנג. ביום הראשון מה שאמרו ראשון לכל ימות השנה כ"ה בספרא ריש שמיני ובשבת (דף פז). והנה בכלם אמר נשיא יששכר נשיא לנני זבולון, ופה לא אמר נשיא יהודה. ויש לטעות שפי' המקריב למטה יהודה היינו שהקרבן היה מנדבת כל השבט. אך כבר אמר זה קרבן נחשון, ר"ל שהיה קרבן שלו לא של שבטו. רק שיחוס זה שהיה משבט יהודה גדול ממעלת הנשיאות לכן לא הזכיר מעלת הנשיאות. וזהו שאמר יחס הכתוב ע"ש יהודה.