סדר עולם רבא פרק ז
<< · סדר עולם רבא · פרק ז · >>
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וְשַׂמְתָּ שָׁם וגו' וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וגו'" (שמות מ, א-ד), התחילו שבעת ימי המלואים בכ"ג באדר , ובאחד בניסן שלמו.
כל ז' ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן בכל בקר ובקר ומקריב עליו קרבנות ומפרקו, ובשמיני העמידו ולא פרקו, רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף בשמיני העמידו ופירקו. (שמות כט, לב): "ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל", (ויקרא ח, לה): "ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים וגו'", (שם, לו) "ויעש אהרן ובניו וגו'", (שם ט, א) "ויהי ביום השמיני וגו'" אחר שבעת ימי המלואים, ואחד בשבת היה, וראש חדש ניסן היה, ובו ביום עמדו אהרן ובניו ורחצו את ידיהם ואת רגליהם מן הכיור, ועבדו את כל העבודות, והסדירום על הסדר, ובו ביום התחילו הנשיאים להקריב, שנאמר (במדבר ז, יב): "ויהי המקריב ביום הראשון",
- ראשון למעשה בראשית,
- ראשון לנשיאים,
- ראשון לשכון שכינה בישראל, שנאמר (שמות כט, מה): "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל",
- ראשון לאיסור במה,
- ראשון לכהונה,
- ראשון לברכה,
- ראשון לעבודה,
- ראשון לחדשים,
- ראשון לשחיטת צפון,
- ראשון (לאכלית) [לאכילת] קדשים,
- ראשון לירידת האש, שנאמר (ויקרא ט, כד): "ותצא אש וגו'".
בו ביום הקריבו ישראל תמידין נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות, ועל אותו יום הוא אומר, (שיר ד, טז) : "עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו",
- " עורי צפון" - זו עולה הנשחטת בצפון,
- "ובואי תימן" - אלו שלמים הנשחטין בדרום,
- "הפיחי גני" - זה אהל מועד,
- "יזלו בשמיו" - זה קטורת הסמים,
- "יבא דודי לגנו" - זו השכינה,
- "ויאכל פרי מגדיו" - אלו הקרבנות,
- (שיר ה, א): "בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה" - זה יום שמיני,
- "אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי" - זו קטורת ולבונה והמנחות,
- "אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי" - אלו איברי העולה ואימורי קדשי קדשים,
- "שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי" - אלו הנסכים ואימורי קדשים קלים,
- "אִכְלוּ רֵעִים" - זה משה ואהרן,
- "שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים" - זו כנסת ישראל.
בו ביום נמצאת אלישבע בת עמינדב יתרה על ישראל ארבע שמחות ואבל אחד, יבמה מלך, ובעלה כהן גדול, אחיה נשיא, ובניה סגני כהונה, ואבלה בשני בניה נדב ואביהוא, ויש אומרים אף בן בנה משוח מלחמה זה פינחס.
בשני בניסן שרף אלעזר הכהן פרת חטאת, (וחזר) [והיזו] כל ישראל ושנו.
בארבעה עשר בו שחטו ישראל את פסחיהם ויום השבת היה.
מסורת חכמים[עריכה]
יום חנוכת המשכן ויום שריפת הפרה והזאתו: