תשובות ריב"ש/תקח

קלעת איוב, לרבי דוד בן שועיב נ"ר

קנא קנאת לה' צבאות כל ימיך על אדמתך ועל המורדים והפושעים ליסרם ולבערם מן העולם תבער כמו אש קנאתך זבובי מות מביעים שמן רוקח תחפיר ותבאיש לא תירא ולא תגור ולא תכניס דבריך מפני איש כל מקום שיש חלול השם כלביא תתנשא תתגבר כארי תעוז כנמר לקרוא בגרון בראש הומיות בפתחי שערים בעיר אמריך תאמר ראית בוגדים זדים ותתקוטט שנאת כל פועלי און סעפים נואפים מחללי זרע קדש תתן לחרם ולגדופים ואם יש מחניף צניף שררה יצנוף מכסה פשעים לא יצליח לא יכון לנגד עיניך כי לפניך חנף לא יבא אך דרכיו אל פניו תוכיח זאת היתה לך מני עד מני שים אלהים רוח דעת רוח נכון חדש בקרבך ובסתום חכמה הודיעך ויעש לך שם כשם הגדולים ובין העמים יצא טבעך גם עתה ימינך נאדרי בכח וזרועך הנטויה תחשוף תאחז במשפט ידיך כמשפט לאוהבי ה' וכדרכך ולמעשה ידיך תכסוף. בדבר הנבלה והתועבה עשתה אורדוני"א אשת אברהם פאר"ח כל רואיה ממנה ידוד המנאפת תחת אישה תקח את זרים למען חלל קדש ה' זרע כשר להביא לבית הפסול ולהושיב ממזרים באש דוד וזה בעצת הפושע דודה ברוך נגרי"ש העושה בעברת זדון לא ברוך קרא ה' שמו כי אם מגור מסביב כי לא פחד מה' ומישראל ואמר בלבו לית דין ולית דיין ומי לי אדון ולמען תדע הדברים כהוייתן על בוריין ואמתתן אודיעך הכל באמת ובתמים מראש ועד סוף. קודם הפסח בא הנה יהודי אחד מירושלים בשטר ארחות ולפי דבריו זה כשתי שנים וד' חדשים יצא משם הולך מעיר אל עיר בצרפת ובאשכנז וזה לי שנה שראיתיו בברצלונה כמלקט שבלים וזה ברוך נגרי"ש דוד האשה הביאו לפני עם רבי יעקב בן ארדוט סופר הקהל ועם רבי יעקב פיג"ל שהוא מעידי הקהל כדי לקבל עדותו שהיה יודע באברהם פארח ושאלתיו בפניהם ובפני קצת מבני החבורה ואמר כי הוא הכיר בירושלים יהודי אחד מלמד תינוקות שהיה שמו אברהם פארח ונשא שם אשה והיו לו בנים ממנה והוא הכירו שם כמו ששה שנים ואחר כך מת מכאב לב והוא היה שם כשמת כי היה שכנו וסייע בקבורתו והיה אדם בינוני לא ארוך ולא גוץ ושערות זקנו התחילו להתלבן שאלתי אותו זה אברהם פארח שאתה מעיד עליו שמת אתה יודע אותו או שמעת ממנו שהיה בעלה של אורדוני"א הדרה בעיר הזאת אמר לא עוד שאלתיו אתה יודע או שמעת ממנו שהיה דר ושהיה נשוי בעיר הזאת אמר לא עוד שאלתיו אתה יודע או שמעת מאי זה עיר היה קודם שבא לירושלים אמר לא רק ששמעתי ממנו שהיה ממלכות קשטליא אבל לא ידעתי ולא שמעתי מאי זו עיר מקשטיליא עוד שאלתיו אתה יודע אם יש יהודי אחר בירושלים ששמו אברהם פארח זולתי זה שאתה מעיד עליו אמר אני מכיר מט' שנים והנה שבאתי לירושלם כל היהודי' הדרי' ושדרו בה ששה פרסאות סביב לה ולא היה שם אברהם פארח כי אם זה שהיה אומר שהיה ממלכות קשטיליא ומת שם ע"כ עדותו, ואמרתי לסופרים כתבו זה העדות בנייר כמו שהעיד בלא תוספת ובלי מגרעת והראוהו אלי ואתישב בדבר כי מדעתי אין עדות זה מספיק להתירה לינשא אחרי שאינו מזכיר שם עירו רק שהיה מקשטיליא ואפשר שיש בקשטיליא אחרים ששמם כן והלך לירושלם וצריך לבדוק בכל קשטליא אם היה שם אברהם פארח ויצא משם ענו לי כמה אנשים הדבר ידוע שיש בכמה מקומות מקשטיליא כמה וכמה ששמם אברהם פארח אמרתי אם כן הדבר ברור שאין כאן עדות שהרי הוחזקו שני יוסף בן שמעון. אחר כן בקשו ממני ברורי הקהל י"ץ להוסיף עיון אם בשום פנים אפשר להקל בענינה וכן עשיתי ולא מצאתי גם החכם הרב רבי יוסף בן דוד נ"ר הסכים כן שאין מקום כלל להתירה בשום פנים מן התוספתא (יבמות פ"ד) אין מעידין אא"כ מכירין שמו ושם עירו וכן כתב הרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל ודין זה מתבאר בפרק האשה שלום (קע"ז.) בעובדא דיצחק ריש גלותא הוה אזיל מקורטובא לאספמיא בעובדא דההוא גיטא דאשתכח בסורא וכתב ביה בסורא מתא אנ' ענן בר חייא נהרדעא פטר ותריך את פלוניתא אנתתיה וכו' ואמר רבא אפילו לדידי דלא חיישנא הבא חיישינן וכו' וכן הסכימו כל המפרשים זכרונם לברכה דכל שהוחזקו לכולי עלמא חיישינן ועובדא דיצחק ריש גלותא דאמר רבא לא חיישינן בלא הוחזקו הוא אלא שהיו השיירות מצויות וכן פי' רש"י ז"ל מי חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא בעיר אחת רבא אמר לא חיישינן לתרי הואיל ולא הוחזקו אבל היכא דהוחזקו מודה עכ"ל. והרמב"ם זכרונו לברכה כתב (בפ' י"ג מהלכות גרושין) בא אחד ואמר אמרו לי בית דין או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וכו' הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר שמת הוא עד כאן זהו עובדא דיצחק ריש גלותא וכתב עליו הראב"ד זכרונו לברכה א"א והוא שלא הוחזקו עד כאן וכתב הרב בעל מגיד משנה ז"ל שאף הרמב"ם ז"ל יודה דאם הוחזקו כאן שנים ואין ידוע בא' מהן שהוא חי בודאי אין משיאין את אשתו של א' מהן ואם נשאת תצא דהויא לה ספ' אשת איש אלא שהר"ם ז"ל סתם דבריו לפי שאף בהוחזקו יש תקנה להשיאה אם ידענו שהאחד חי שהרי על כרחנו בעל האחרת הוא אותו שמת ופשוט הוא עד כאן וכבר כתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דעובדא דיצחק ריש גלותא ידוע היה להם שאין יצחק ריש גלותא אחר בקורטובא אלא שכיון שהיו שיירות מצויות שם חשש אביי שמא זה שבכאן שהיה הולך מקורטובא לאספמיא אזל ליה לעלמא ואותו שמת אחר היה שבא מעלמא לקורטובא והיה הולך משם גם כן לאספמיא ואע"פ שלא הוחזקו שני יצחק ריש גלותא בעולם כיון שהשיירות מצויות חוששין אע"פ שלא הוחזקו (כרבא) [כר' זירא] דאית ליה הכי בפ"ק דמציעא (י"ח:) וכפסק הרב אלפסי ז"ל לחומרא ורבא סבירא ליה נמי הכי (כרבה) [כר"ז] אלא דסבירא ליה דאפילו (לרבה) [לר"ז] דחייש התם הכא ליכא למיחש דהתם הוא שנמצא הגט חוץ למחיצתו אבל אם נמצא בעיר המוזכר בגט אמרינן כאן נמצא וכאן היה והכא הרי העדים אומרים שיצחק ריש גלותא שיצא מקורטובא מת וכיון שיש כאן בקורטובא יצחק ריש גלותא יש לנו לתלות שזה שבכאן היה ולא שבא אחר לקורטובא ויצא ובזה קיימא לן כרבא ואף רבה מודה שאם היו בקורטובא שני יצחק ריש גלותא שחוששין להם כעובדא דענן בר חייא ואם השיירות מצויות חוששין אף בלא הוחזקו וגם היו חוששין לנהרדעא אחרת אלא דההוא עובדא דענן בר חייא אין השיירות מצויות הוה ולזה לא חששו לשתי נהרדעא שלא הוחזקו וחששו לשתי ענן בר חייא לפי שהוחזקו דלעולם אזלינן לחומרא עד דאיכא תרתי לטיבותא אין השיירות מצויות ולא הוחזקו כפסק הרב אלפסי ז"ל זהו פירושם ופסק שלהם והראו פנים לדבריהם מן הסוגיא ואפילו לפסק בעל המאור זכרונו לברכה דפסק (כרבי זירא) [כרבה] דלא חייש עד דאיכא תרתי לריעותא בנדון זה יורו להחמיר אף אם נאמר שירושלים הוא מקום שאין השיירות מצויות משום דכי בעינן שיירות מצויות היינו בגט שידוע שזה השליח עבר שם ואבד ממנו ואין ידוע אם עבר שם אדם אחר ואבד גט כזה ששמו כשמו ולזה אין לחוש אלא בשיירות מצויות והוחזקו כפי פסק שלהם אבל בנדון זה שלא ידענו שאברהם פארח בעלה של זו היה דר בירושלם אף אם אין השיירות מצויות יש לחוש שמנין לנו שהוא זה יותר מאחר כיון שאינו מזכיר שם עירו אלא שאומר ממלכות קשטיליא וכ"ש שהוחזקו בקשטיליא רבים ששמם כשמו וגם שבודאי ירושלים שיירות מצויות שם מכל העולם שהכל מעלין לירושלם ולכן נראה לי שהיא בחזקת אשת איש גמורה ^*(ב"י אה"ע סי' י"ז. ד״מ שם אות כ״א. רמ"א שם סי״ח וע״ש בח״מ סקל״ח ובב"ש סקנ"ז ובט"ז סקכ"ג) אבל אמרתי לסופרים יהיה זה העדות שמור אצלכם שאם היום ומחר יהיו לה עדים שיכירו בעלה ויעידו שראוהו דר בירושלם אף אם לא יעידו על מיתתו יספיק לה בהצטרף זה העדות המעיד שלא היה דר בירושלם כי אם אברהם פארח אחד ומת. ואז ענה דודה ואמר לי אין לנו תקנה ומתי יבא אלינו עדים מאפסי ארץ מירושלם שיכירו זה שהי' דר בכאן. אחרי כן בראותו כי לא יכול לי יום יום במסתור פנים ממני היה מפציר בברורי הקהל ומרבה עליהם רעים יתנו בידו שטר מזה העדות כאשר הוא ואף אם לא יתירוה לינשא וקצת מהברורים שאלו עצתי על זה אמרתי להם אין ראוי להעשות זה בשום פנים כי זאת תלך עם השטר ההוא במקום שאין בית דין מומחין ולא ידקדקו על דברי העד ויחשבו שהיא מותרת דלאו כולי עלמא דינא גמירי ושלא לחנם עשו לה דייני סרקסטה השטר הזה אם לא שהוא מספיק להתירה והמכשלה הזאת תחת ידיכם ובגללכם אכן אם תרצו לעשות כן כתבו בשטר בפירוש שאף על פי שאינה מותרת לינשא בשביל עדות זו ^*(ד"מ ורמ״א שם ס"ה וברמ״א נרשם בטעות תשובות הרא"ש וצ"ל הרי ב"ש) יען העד לא היה מכירו שהיה בעלה של זו וגם לא ידע שם עירו אף על פי כן עשיתם לה שטר מזה העדות למען אם היום ומחר יהיה לה עדות שיכירו בעלה ושהיה דר בירושלם יצטרף העדות ההוא עם זה העדות להתירה ועם זה השטר יהיה שוברו עמו וטוב מזה ומזה למשוך ידכם מכל וכל ושלא לעשות לה כל עקר כה היו דברי אל קצת הברורים. אחרי כן הפציר על הברורים בסתר ואני לא ידעתי ונדר להם שלא תנשא בעדות זו וצוו לשלשת הבית דין לעשות לה שטר קבלת עדות סתם רק שלא יזכירו בשטר שהיא מותרת לינשא והעלימו זה ממני ומדעתי היה כי חשבו שדברי הם חומרא יתירה לפנים משורת הדין והבית דין שחתמו בו גרעו מן העדות שנתקבל בפני ובפניהם מה שרצו והוא מה ששאלנוהו אם היה מכיר שהיה בעלה של זו ואמר לא וכן מה ששאלנוהו אם היה יודע שם עירו ואמר לא רק שהיה מקשטילה ואני חושד אותם שעשו זה בכוונה כי הרואה זה בשטר אולי ירגיש כי לא לחנם נשאל על זה ויחוש לו ונראה להם שטובה לה השתיקה מזה והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות ואם לא היתה זאת עם לבבם ואני חושד בכשרים ה' הטוב יכפר בעד. אחרי כן שמענו כי היתה קוראה למקוננות לספוד לבעלה ולבכותו ושלחנו ה"ר יוסף נ"ר ואני לברורים למחות בידה וכן עשו בקנס שמו עליה והעד עדים אחר כך שמענו שלבשה שחורים אלא שלא היתה עומדת בפתחי שערים כבראשונה אמרתי אל ה"ר יוסף נ"ר גם זה ראוי למנוע לה ^*(ב״י שם (ד' ל״ג סע״א) בסד"ה ומ״ש רבינו. רמ״א שם סעי' ה') כי אין זה רק להכשיל הרבים אם דרך נשואין אם דרך זנות יחשבו עליה שהיא פנויה. אני טרם אכלה לדבר אל לבי למחות זה בידה וזה בא ויאמר האשה הזאת נחבאת לברוח ותגנוב את לבבכם יצאה את העיר הולכת היא לקלעת איוב להנשא שם וכשמעי עמדתי מרעיד הרימותי קולי ואקרא צוחתי ככרוכיא בשוקים וברחובות קראתי הרב רבי יוסף נ"ר וקבצנו גדולי הקהל ואז נודע כי עשו לה השטר שלא בידיעתי רק שלא כתבו בו שהתירוה לינשא ואמרתי לסופר שיראה לי טופס השטר שעשו לה ואמר לי שאין בידו טופס כחש לי לפי דעתי מיראתו מגערתי ועם כל זה קמתי בקהל אשוע על הנבלה הגדולה הזאת וכל אשר היו במעל הזה בשו הכלמו חפו ראשם על השגגה שיצאה מלפניהם אז אמרו לשלוח השליח ששלחו לך האדון נ"ר ולברורי קהלכם להוציא השטר מתחת ידה ולתפשה עד תחקרון מה יעשה בה ואתם עשיתם מה שנראה לכם ואתה שאלת מה טעם להענישה מה פשעה ומה חטאתה והנך רואה מתוך כתבי זה כי היא מזידה גמורה ומתכונת לעבור ולהעביר וגם יועציה ומליציה פשעו בה שאין לה עדות מספיק ואף אם היה לה עדות מספיק לא היה לה להנשא כי אם בהתר בית דין כיון שאין לה זולתי עד אחד אף אם נתקבל העדות בבית דין כמו שמוכיח במקומות בפרק האשה רבה (יבמות פ"ז:) ומבואר הוא שם בתוספות הרב רבינו אשר ז"ל וכל שכן שאין לה עדות כלל שיספיק בהתרה כדאיתא בתוספתא אין מעידין וכל הנהו דתנו בהו אין מעידין במתניתין ובברייתא אם נשאת תצא כדמוכח בכמה דוכתי בפ' האשה זוטא, ועוד שהתרו בה הברורים לבלתי תנשא בעדות זו ולזה ראוי ליסרה ולעשות בה משפט נואפות ותצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה וצריכה גט גם משני כיון שנשאת ועבדא אסורא ואף אם לא נבעלה לא פלוג רבנן וכן כתב הרי"ט ז"ל בבאור אע"פ שאינו צריך לפנים וגם דודה אשר פה היועצה להרשיע כשוב השליח עם כתבך נתננוהו אל בית הסהר עד תעשה היא ובעלה מה שתצוו עליהם, אחרי כן יום אחד בשוב השליח ובידו כתבך חזרנו לחקור העד הראשון בפני הברורים והרב רבי יוסף נ"ר ואני ונתקבל עדותו שנית בשטר והעיד שזה תשע שנים יצא הוא מארצו פורטוגאל ללכת ירושלם ועכב בדרך שבעה חדשים ובכן נשארו שיש שמנה שנים וארבעה חדשים וחצי שהעד הנזכר נכנס לירושלם לדור שם ומצא שהיה דר שם כבר אותו אברהם פארח שהוא מעיד עליו והיה מלמד תינוקות ולא היה אז נשוי ואחרי כן נשא שם אשה והוליד בנים ומת שם זה ארבעה שנים וגם אמר שלא היה מכירו שהיה בעלה של אורדוני"א וגם לא היה יודע שם עירו רק שהיה אומר שהיה ממלכות קשטיליא והנה נתברר שאין זה בעלה של זו כי הוא מפורסם בכל העיר הזאת כי אברהם פארח בעלה של אורדוני"א מיום שיצא מן העיר הזאת והרחיק נדוד אין כי אם ששה שנים וחצי וכל גובי מסי הקהל העידו מפיהם ומפי ספריהם שבשנת קל"ב פרע להם המס הוא בעצמו בכאן וכן דון זכרי אלגרנטי ור' יעקב בן ארדוט סופרי הקהל העידו עליו שהיה דר בעיר הזאת בשנת קל"ב וקבלו ממנו קנינים וחיובי השנה ההיא ועוד הראו לנו כתוב בספריהם סוף דבר מפורסם נגלה הוא שמיום שנשא את זו בעיר הזאת דר בכאן עד סוף שנת קל"ב ומעתה נתברר שאין זה אותו שמעיד עליו העד ובזה בטלה מחלוקת ונסתלק הספק אף כי עם הספק הראשון היה דינה שתצא כאשה שהיא בחזקת אשת איש ואין לה עדות ברורה ממיתת בעלה אלא שעתה היא אשת איש ודאית גמורה בלי שום ספק אני עשיתי את שלי עשה אתה את שלך עם ראשי קהלכם י"ץ ולא תהיה זאת לפוקה ולמכשול עון והנה ברורי הקהל שולחים אליך ולהם שלוחם זה עם כתבם ומפיל אני תחנתי יהיו דברי אלה נקראים במושב זקנים ובסוד ישרים ועדה למען יראו התנצלותי כי לא בשלי הצער ידי לא שפכו את הדם הזה ועיני לא ראו נקי אנכי אל אלהים ה' יודע וישראל הוא ידע ושלח לי טופס השטר בנייר למען אראה בעיני אם כתבו בו דבר אחר שלא כדין ומובטח אני בזכות הרחמן וזכותך וזכותם וזכות אבותם תסייעני וידינו אותי לזכות תזכה בשפטך תצדק בדברך תהדוך רשעים תחתם על במותימו תדרוך כי תרכב על סוסיך תצלח בהדרך בגדי נקמה תלבש שארית חמות תחגור לעזרת ה' ולקנאתו נוראות ימינך תורך והיה שדי בצריך וזרח בחשך אורך כנפשך ונפש צועק לשעבר מכאב לב ושבר רוח ולעתיד לבא מבקש לתקן את אשר עותהו נאמן אהבתך דורש שלום תורתך יצחק ב"ר ששת זלה"ה: שעל הכתב אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מתחרה במרעים בעושי עולה מקנא אם לתורה ולתעודה בלבבו תשכון ובקרביו תחנה כל רז לא אנס ליה כל און אליו לא יאונה הישיש החכם המובהק הה"ר דוד בן שועיב נ"ר: