תשובות ריב"ש/יג
תשובה יג[עריכה]
עוד שאלת במה שאמרו ז"ל לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חבירו עד שיעברו כ"ד חדש ונזכרת שאני השבתי בתשובה אחת לאסור אף באשה שלא הורגלה להניק מעולם ונסתפק לך אם יהיה הדין כן בגרושה שהתחילה להניק הולד ואינו מכיר שהרי אם לא רצתה להניק אינו כופה אותה כיון שאין מכירה ותניחנו לאביו והוא מטפל בו, אם כן לא תהיה צריכה להמתין מלהנשא.
תשובה: כבר ידעת שהגאון רב אחא משבחא ז"ל כתב בשאלתות דלאו דוקא מניקה שמת בעלה אלא הוא הדין לגרושה שהרי בכלל מינקת חבירו היא ולא פלגי רבנן. וכן הסכימו כל האחרונים ז"ל. ורבינו תם ז"ל הביא ראיה לזה מדבעינן למימר בפרק החולק דטעמא דמעוברת חבירו הוא משום דיחסא, כלומר שבשעת תשמיש הוא מכביד על הולד ודוחס אותו ויש סכנה לולד ולזה הטעם אין לחלק בין אלמנה לגרושה ובשניהם צריכה להמתין. ואף על פי שלא עמד הטעם ההוא שם לפי שאין לחוש לזה כמו שלא נחוש לזה במעוברת עצמו אלא משמשת כדרכה והולכת כי הבעל ישמר בשעת תשמיש מלהכביד על ולד עצמו -- כן יחוש לנפשו שלא יסכן ולד חבירו מכל מקום למדנו מן הטעם ההוא שאלמנה וגרושה שוין.
ואף לפי הטעם האחרון דאסיק התם בטעם המעוברת משום דמעוברת למניקה קימא ואסו' המינקת משום שמא תתעבר ויתעכר החלב ויסתכן הולד ואולי לא ימצאו מניקה ואף על פי שלא אסרו תשמיש במינקת עצמו אלא משמשת כדרכה והולכת -- התם כיון שבעלה עמה, אם יארע כן שתתעבר -- אביו ממסמס ליה בבצים וחלב אם לא ימצא מניקה. אבל במת בעלה היורשים לא יתנו לה והוא בושה לתבעם בבית דין. כך העלו שם בגמרא.
ומי שרצה להתיר בגרושה נסמך לו' שלפי טעם זה דאסיקנא אין לחוש כן בגרושה כיון שאביו קיים דאיהו ממסמס ליה בצים וחלב. אבל כל האחרונים הסכימו שאף לפי טעם זה אפילו גרושה צריכה להמתין דלא פלוג רבנן. וגם שאף לפי טעם זה יש לאסור בגרושה כיון שאין אבי הולד אצלה שהיא בושה מלשאול ממנו ולא דמי למינקת עצמו ששניהם יחדו מטפלין בולד.
ומה שבא בכתבך בטעם המעוברת מפני שהזרע מזיק לולד בשעת תשמיש -- זה אינו ולא נזכר מעולם. כי אף על פי שיש חדשים בעבורה שהתשמיש קשה לולד, לא אמרו שיש בזה סכנה. ועוד שאם כן בג' חדשים האחרונים שהתשמיש יפה לה ויפה לולד -- יתירוה. ועוד שאם היה הזרע סכנה לולד למה התירו התשמיש במינקת עצמו? אלא שזה אינו ולא הזכירו בגמרא אלא דיחסא שאפשר שיהיה בו סכנה. וגם זה הטעם לא עמד לפי שאפשר לו ליזהר מזה.
אחר שנתבאר שאף הגרושה צריכה להמתין אף באין מכירה צריכה להמתין שהרי באלמנה שצריכה להמתין ולא התירו לה לתת בנה למניק' דלמא הדרא בה באין מכיר' הוא דאי במכירה לא היינו צריכים לטעמא דהדרא בה דכיון דמכירה גם עתה יש סכנה לולד בהתחלפות המינקת כמו שאמרו ואם היה מכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה. וכן כי שרא רב נחנן לדבי ריש גלותא משום דלא הדרא בהו באין מכירה היה דאי במכירה מה יועיל משום דלא הדרי בהו גם עתה יש סכנה. אלא ודאי באין מכירה שרא להו, הא לשאר אינשי אפילו באין מכירה אסור.
ואם כן בגרושה אף על גב דבאין מכירה לא משתעבדא לה מכל מקום כיון שאמרו דבמכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה ונותן לה שכרה וכל שכן בשאין מוצא מניקה -- אם כן אף באין מכירה כיון שאנו חוששין לחזרת המינקת הרי אין לו מניקה וחזר אין מכירה כמכירה. וגם הגאונים ז"ל לא התירו באלמנה אלא בנתנה בנה למניקה בחיי בעלה ולאחר שלשה חדשים מת בעלה לפי שעתה אינה נקראת מינקת חבירו כיון שיש שלשה חדשים שלא הניקתו ובג' חדשים כבר הכיר המינקת האחרת. ותפסו להם הגאונים ז"ל ג' חדשים לחומרא שהוא השיעור הגדול הנאמ' בגמרא בהכרת המינקת אבל בפחות מכאן לא התירו.
וכן יש לומר בגרושה שאם נתנה בנה למינקה ואחר שלשה חדשים נתגרשה -- אינה צריכה להמתין שאינה נקראת מניקת חברו מעתה. אבל בענין אחר לא.
זהו מה שנראה לי וכן כתבתי בחדושי כתובות שלי, חברתים בברצלונה זה לי כ"ה שנה. וראיתי שיש מן החכמים ז"ל שהתירו בגרושה באין מכירה מפני שאינה משועבדת לו להניקו ואני מה שנראה לי כתבתי. והאמת יורה דרכו.
נאם דורש שלומך נאמן אהבתך יצחק ב"ר ששת זלה"ה.