תשובות הרשב"א/חלק ז/שטו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מקצת דיני איסור ריבית. גוי שהלוה את ישראל בריבית ונעשה לו ישראל אחר ערב במקומות אלו שבדיניהם הולכים אחר הערב תחילה אם ירצה כדין ערב קבלן בדיני ישראל. יש מגדולי המורים שאסרו מפני שזה הגוי כמי שמלוה את ישראל והוא חוזר ומלוה אותן לישראל חברו. ויש מתירין דכיון דאי בעי גוי אזיל ללוה תחילה וגובה ממנו ריבית זה על הלוה הוא מתרבה והערב כשהוא פורע מה שנתרבה על הלוה הוא פורע. והוא הדין נמי לגוי הלוה מישראל ונעשה לו ישראל אחר ערב מותר ואף על פי שהמלוה הולך אצל הערב תחילה אם ירצה. מכל מקום מה שנתרבה על הגוי הערב פורע וכן נראה עיקר. והא דתניא בפרק איזהו נשך (בבא מציעא ד' ע"א) אל תקח מאתו נשך ותרבית אבל אתה נעשה לו ערב. ערב למאן אילימא לישראל מי שרי וכו' אלא ערב לגוי כלומר שישראל נעשה ערב לישראל חבירו הלוה מגוי ואקשינן סוף סוף כיון דגוי בתר ערבא אזיל איהו ניהו דקא שקול מיניה רביתא ופרקינן בשקבל עליו לדון בדיני ישראל. יש לפרש דבדיני גוים בזמן ההוא היה שהולכים אצל הערב ולא אצל הלוה כערב שנשא ונתן ביד דאמר ליה כלום הלויתני אלא ע"י ערב גברא אשלימית לך בהדי קאי והכי משמע בפ' גט פשוט (בבא בתרא קע"ג:) דערב דידהו ערבי שלף דוץ הוה ומשום הכי מתמהינן סוף סוף כיון דגוי בערבא אזיל ישראל הוא דקא מוזיף בריבית והלשון מוכיח כן דהוה להו למימר דכיון דאי בעי בתר ערבא אזיל וכבר פשטה הוראה זו בישראל בכל המקומות ואין מי שימחה בידם: