תרגום/פרשת חקת
פרקים יט-כב[עריכה]
(א) וּמַלִּיל יְיָ עִם מֹשֶׁה וְעִם אַהֲרֹן לְמֵימָר.
(ב) דָּא גְּזֵרַת אוֹרַיְתָא דִּי פַקִיד יְיָ לְמֵימָר מַלֵּל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסְּבוּן לָךְ תּוֹרְתָא סִמֻּקְתָּא שְׁלֶמְתָּא דִּי לֵית בָּהּ מוּמָא דִּי לָא סְלִיק עֲלַהּ נִירָא.
(ג) ותיתנון יתה לאלעזר כהנא ויפיק יתה למברא למשריתא וייכוס יתה קודמוהי.
(ד) וייסב אלעזר כהנא מדמה באצבעיה וידי לוקביל אפי משכן זמנא מדמה שבע זמנין.
(ה) ויוקיד ית תורתא לעינוהי ית משכה וית בסרה וית דמה על אוכלה יוקיד.
(ו) וייסב כהנא אעא דארזא ואיזובא וצבע זהורי וירמי לגו יקידת תורתא.
(ז) ויצבע לבושוהי כהנא ויסחי בסריה במיא ובתר כין ייעול למשריתא ויהי מסאב כהנא עד רמשא.
(ח) ודמוקיד יתה יצבע לבושוהי במיא ויסחי בסריה במיא ויהי מסאב עד רמשא.
(ט) ויכנוש גבר דכי ית קטמא דתורתא ויצנע למברא למשריתא באתר דכי ותהי לכנשתא דבני ישראל למטרא למי אדיותא חטתא היא.
(י) ויצבע דכניש ית קטמא דתורתא ית לבושוהי ויהי מסאב עד רמשא ותהי לבני ישראל ולגיוריא דיתגיירון ביניהון לקיים עלם.
(יא) דיקרב במיתא לכל נפשא דאנשא ויהי מסאב שבעא יומין.
(יב) הוא ידי עלוהי ביומא תליתאה וביומא שביעאה ידכי ואם לא ידי עלוהי ביומא תליתאה וביומא שביעאה לא ידכי.
(יג) כל דיקרב במיתא בנפשא דאנשא דימות ולא ידי עלוהי ית משכנא דה' סאיב וישתיצי אנשא ההוא מישראל ארי מי אדיותא לא אזדריקו עלוהי מסאב יהי עוד סאובתיה ביה.
(יד) דא אורייתא אנש ארי ימות במשכנא כל דעליל למשכנא וכל דבמשכנא יהי מסאב שבעא יומין.
(טו) וכול מן דחסף פתיח דלית מגופת שייע מקף עלוהי מסאב הוא.
(טז) וכול דיקרב על אפי חקלא בקטיל חרבא או במיתא או בגרמא דאנשא או בקברא יהי מסאב שבעא יומין.
(יז) וייסבון לדמסאב מעפר יקידת חטתא וייתין עלוהי מי מבוע למן.
(יח) וייסב איזובא ויטבול במיא גבר דכי וידי על משכנא ועל כל מניא ועל נפשתא דהוו תמן ועל דיקרב בגרמא או בקטילא או במיתא או בקברא.
(יט) וידי דכיא על מסאבא ביומא תליתאה וביומא שביעאה וידכיניה ביומא שביעאה ויצבע לבושוהי ויסחי במיא וידכי ברמשא.
(כ) וגבר דיסתאב ולא ידי עלוהי וישתיצי אנשא ההוא מגו קהלא ארי ית מקדשא דה' סאיב מי אדיותא לא אזדריקו עלוהי מסאב הוא.
(כא) ותהי להון לקיים עלם ודמדי מי אדיותא יצבע לבושוהי ודיקרב במי אדיותא יהי מסאב עד רמשא.
(כב) וְכֹל דִּי יִקְרַב בֵּיהּ מְסָאָבָא יְהֵי מְסָאָב וֶאֱנַשׁ דְּיִקְרַב בֵּיהּ יְהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא.(א) וַאֲתוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל כְּנִשְׁתָּא לְמַדְבְּרָא דְצִין בְּיַרְחָא קַדְמָאָה וִיתֵב עַמָּא בִּרְקָם וּמִיתַת תַּמָּן מִרְיָם וְאִתְקְבָרַת תַּמָּן.
(ב) וְלָא הֲוָה מַיָּא לִכְנִשְׁתָּא וְאִתְכְּנָשׁוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן.
(ג) ונצא עַמָּא עִם מֹשֶׁה וַאֲמָרוּ לְמֵימַר וּלְוַי דְמִתְנָא בְּמוֹתָא דְאַחָנָא קֳדָם יְיָ:
(ד) ולמא אתיתון ית קהלא דה' למדברא הדין לממת תמן אנחנא ובעירנא.
(ה) ולמא אסיקתונא ממצריים לאיתאה יתנא לאתרא בישא הדין לא אתר כשר לבית זרע ואף לא תינין וגופנין ורימונין ומיא לית למשתי.
(ו) ועל משה ואהרון מן קודם קהלא לתרע משכן זמנא ונפלו על אפיהון ואתגלי יקרא דה' להון.
(ז) ומליל ה' עם משה למימר.
(ח) סב ית חוטרא וכנוש ית כנשתא את ואהרון אחוך ותמללון עם כיפא לעיניהון וייתין מוהי ותפיק להון מיא מן כיפא ותשקי ית כנשתא וית בעירהון.
(ט) ונסיב משה ית חוטרא מן קודם ה' כמא דפקדיה.
(י) וכנשו משה ואהרון ית קהלא לקדם כיפא ואמר להון שמעו כען סרבניא המן כיפא הדין נפיק לכון מיא.
(יא) וארים משה ית ידיה ומחא ית כיפא בחוטריה תרתין זמנין ונפקו מיא סגיאי ושתיאת כנשתא ובעירהון.
(יב) ואמר ה' למשה ולאהרון חלף דלא הימנתון במימרי לקדשותי לעיני בני ישראל בכין לא תעלון ית קהלא הדין לארעא דיהבית להון.
(יג) אינון מי מצותא דנצו בני ישראל קודם ה' ואתקדש בהון.
(יד) ושלח משה אזגדין מרקם לוות מלכא דאדום כדנן אמר אחוך ישראל את ידעת ית כל עקתא דאשכחתנא.
(טו) ונחתו אבהתנא למצריים ויתיבנא במצריים יומין סגיאין ואבאישו לנא מצראי ולאבהתנא.
(טז) וצלינא קודם ה' וקביל צלותנא ושלח מלאכא ואפקנא ממצריים והא אנחנא ברקם קרתא דבסטר תחומך.
(יז) נעבר כען בארעך לא נעבר בחקל ובכרם ולא נשתי מי גוב באורח מלכא ניזיל לא נסטי לימינא ולסמאלא עד דנעבר תחומך.
(יח) ואמר ליה אדומאה לא תעבר בתחומי דלמא בדקטלין בחרבא אפוק לקדמותך.
(יט) ואמרו ליה בני ישראל באורח כבישא ניסק ואם מייך נשתי אנא ובעיריי ואתין דמיהון לחוד לית פתגם ביש ברגליי אעבר.
(כ) ואמר לא תעבר ונפק אדומאה לקדמותיה בחיל רב וביד תקיפא.
(כא) וסריב אדומאה לא שבק ית ישראל למעבר בתחומיה וסטא ישראל מלוותיה.
(כב) ונטלו מרקם ואתו בני ישראל כל כנשתא להור טורא.
(כג) ואמר ה' למשה ולאהרון בהור טורא על תחום ארעא דאדום למימר.
(כד) יתכניש אהרון לעמיה ארי לא ייעול לארעא דיהבית לבני ישראל על דסריבתון על מימרי למי מצותא.
(כה) דבר ית אהרון וית אלעזר בריה ותסיק יתהון להור טורא.
(כו) ותשלח ית אהרון ית לבושוהי ותלבישינון ית אלעזר בריה ואהרון יתכניש וימות תמן.
(כז) ועבד משה כמא דפקיד ה' וסליקו להור טורא לעיני כל כנשתא.
(כח) ואשלח משה ית אהרון ית לבושוהי ואלביש יתהון ית אלעזר בריה ומית אהרון תמן בריש טורא ונחת משה ואלעזר מן טורא.
(כט) וחזו כל כנשתא ארי מית אהרון ובכו ית אהרון תלתין יומין כול בית ישראל.
(א) ושמע כנענאה מלכא דערד יתיב דרומא ארי אתא ישראל אורח מאלליא ואגיח קרבא בישראל ושבא מיניה שביא.
(ב) וקיים ישראל קיים קודם ה' ואמר אם ממסר תמסר ית עמא הדין בידי ואגמר ית קרוויהון.
(ג) וקביל ה' צלותיה דישראל ומסר ית כנענאה וגמר יתהון וית קרוויהון וקרא שמיה דאתרא חורמה.
(ד) ונטלו מהור טורא אורח ימא דסוף לאקפא ית ארעא דאדום ועקת נפשא דעמא באורחא.
(ה) ואתרעם עמא קודם ה' ועם משה נצו למא אסיקתונא ממצריים לממת במדברא ארי לית לחמא ולית מיא ונפשנא עקת במנא הדין דמיכליה קליל.
(ו) וגרי ה' בעמא ית חיוון קלן ונכיתו ית עמא ומית עם סגי מישראל.
(ז) ואתא עמא לוות משה ואמרו חבנא ארי אתרעמנא קודם ה' ועימך נצינא צלי קודם ה' ויעדי מיננא ית חויא וצלי משה על עמא.
(ח) ואמר ה' למשה עביד לך קליא ושו יתיה על את ויהי כל דיתנכית ויחזי יתיה ויתקיים.
(ט) ועבד משה חויא דנחשא ושווייה על את והוי כד נכית חויא ית גוברא ומסתכל בחויא דנחשא ומתקיים.
(י) ונטלו בני ישראל ושרו באובות.
(יא) ונטלו מאובות ושרו במגזת עבראי במדברא דעל אפי מואב ממדנח שמשא.
(יב) מתמן נטלו ושרו בנחלא דזרד.
(יג) מתמן נטלו ושרו מעברא דארנון דבמדברא דנפיק מתחום אמוראה ארי ארנון תחום מואב בין מואב ובין אמוראה.
(יד) על כין יתאמר בספרא קרבין עבד ה' על ימא דסוף וגבורן על נחלי ארנון.
(טו) ושפוך לנחליא דמידברין לוקביל לחיית ומסתמיך לתחום מואב.
(טז) ומתמן אתייהיבת להון בירא היא בירא דאמר ה' למשה כנוש ית עמא ואתין להון מיא.
(יז) בכין שבח ישראל ית תושבחתא הדא סקי בירא שבחו לה.
(יח) בירא דחפרוהא רברביא כרוהא רישי עמא ספריא בחוטריהון וממדברא אתייהיבת להון.
(יט) ומדאתייהיבת להון נחתא עימהון לנחליא ומנחליא סלקא עימהון לרמתא.
(כ) ומרמתא לחיליא דבחקלי מואב ריש רמתא ומסתכיא על אפי בית ישימון.
(כא) ושלח ישראל אזגדין לוות סיחון מלכא אמוראה למימר.
(כב) אעבר בארעך לא נסטי בחקל ובכרם לא נשתי מי גוב באורח מלכא ניזיל עד דנעבר תחומך.
(כג) ולא שבק סיחון ית ישראל למעבר בתחומיה וכנש סיחון ית כל עמיה ונפק לקדמות ישראל למדברא ואתא ליהץ ואגיח קרבא בישראל.
(כד) ומחהי ישראל לפתגם דחרב וירית ית ארעיה מארנונא עד יובקא עד בני עמון ארי תקיף תחומא דבני עמון.
(כה) ונסיב ישראל ית כל קרוויא האילין ויתיב ישראל בכל קרווי אמוראה בחשבון ובכל כפרנהא.
(כו) ארי חשבון קרתא דסיחון מלכא אמוראה היא והוא אגיח קרבא במלכא דמואב קדמאה ונסיב ית כל ארעיה מיניה עד ארנון.
(כז) על כין יימרון מתליא עולו לחשבון תתבני ותשתכלל קרתא דסיחון.
(כח) ארי קידום תקיף כאישא נפק מחשבון עבדי קרבא כשלהביתא מקרתא דסיחון קטילו עמא דשרו בלחית מואב כומריא דפלחין בית דחלת רמתא דארנון.
(כט) ויי לכון מואבאי אבדתון עמא דפלחין לכמוש מסר בנוהי צירין ובנתיה בשביא למלכא אמוראה סיחון.
(ל) פסקת מלכו מחשבון עדא שולטן מדיבון וצדיאו עד נופח דסמיך עד מידבא.
(לא) ויתיב ישראל בארע אמוראה.
(לב) ושלח משה לאללא ית יעזר וכבשו כפרנהא ותריך ית אמוראה דתמן.
(לג) ואתפניאו וסליקו לאורח מתנן ונפק עוג מלכא דמתנן לקדמותהון הוא וכל עמיה לאגחא קרבא לאדרעי.
(לד) ואמר ה' למשה לא תדחל מיניה ארי בידך מסרית יתיה וית כל עמיה וית ארעיה ותעביד ליה כמא דעבדתא לסיחון מלכא אמוראה דיתיב בחשבון.
(לה) ומחו יתיה וית בנוהי וית כל עמיה עד דלא אשתאר ליה משיזיב ויריתו ית ארעיה.(א) ונטלו בני ישראל ושרו במישריא דמואב מעברא לירדנא דיריחו.