תקנות הרוקחים (חדרי תרופות)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
תקנות הרוקחים (חדרי תרופות) מתוך ספר החוקים הפתוח

תקנות הרוקחים (חדרי תרופות), התשנ״א–1991


ק״ת תשנ״א, 610, 723; תשנ״ה, 1196; תשנ״ט, 714; תש״ס, 728; תשס״ג, 30; תשס״ה, 407, 944; תשס״ו, 86, 94; תשס״ט, 666; תשע״א, 148; תשע״ה, 468, 806; תשע״ו, 844, 1714; תשפ״ג, 1216.


בתוקף סמכותי לפי סעיף 36(ג) לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ״א–1981, אני מתקין תקנות אלה:


קיום חדרי תרופות
מוסד רפואי רשאי לקיים חדר תרופות, במרפאה או בסמוך לה, בישובים המפורטים בתוספת, לניפוק תרופות מוכנות שנתקבלו מבית מרקחת שבבעלותו של אותו מוסד רפואי, אף אם אינו מקיים בית מרקחת באותו ישוב.
תנאים לחדרי תרופות
שמירת דינים
תקנות אלה באות להוסיף על כל דין.
ביטול
תקנות הרוקחים (חדרי תרופות), התשל״ח–1978 – בטלות.

תוספת

(תקנה 1)

[תיקון: תשנ״א, תשנ״ה, תשנ״ט, תש״ס, תשס״ג, תשס״ה, תשס״ה־2, תשס״ו־2, תשס״ט, תשע״א, תשע״ה, תשע״ה־2, תשע״ו, תשע״ו־2, תשפ״ג]
אבו גוש
אבן יהודה
אופקים
אור יהודה
אור עקיבא
אחוזת ברק
איבטין
איכסאל
אלישיב
אלעד
באר יעקב
בית דגן
בית השיטה
בית יצחק
בית שאן
בית שמש
בני יהודה
בנימינה
בענה
בקה־אל־גרבייה
בת חפר
גדרה
ג׳וליס
גוש חלב
גן יבנה
ג׳סר־א־זרקא
געתון
גרנות
ג׳ת
דבוריה
דיר חנה
דימונה
דלית־אל־כרמל
הוד־השרון
הושעיה
זכרון יעקב
זרזיר
חורה
חספין
חצור הגלילית
חריש
טייבה
טירה
טירת־הכרמל
יגור
יד בנימין
טבעון
טורעאן
יהוד
ינוח
יפיע
יפעת
יקנעם
ירוחם
כבול
כוכב יאיר
כסיפה
כפר הרואה
כפר ויתקין
כפר חבד
כפר חסידים
כפר יונה
כפר יאסיף
כפר כנא
כפר מנדא
כפר קאסם
כפר קרע
כפר ריינה
כפר שיבלי
כפר תבור
כרכור
להבים
לקיה
מבועים
מבשרת ציון
מג׳דל כרום
מודיעין
מזכרת בתיה
מטר
מכבים
מעגן מיכאל
מעלות
מע׳ר
מרום הגליל
מרכז שהייה חולות
מרכז שפירא
משגב
משהד
מתן
נאעורה
נהלל
נווה מונוסון
נווה עובד
נחף
ניצן
נס ציונה
נתיבות
סכנין
עאבלין
עומר
עוספיה
עין המפרץ
עמקה
עראבה
עראמשה
ערד
ערעור
ערערה
עתלית
פרדיס
פרדסיה
צור הדסה
ציפורי
צרופה
קדימה
קלנסווה
קצרין
קרית גת
קריית יערים
קרית מלאכי
קרית עקרון
ראש העין
רהט
רכסים
רמה
רמת אפעל
רמת הייב
רמת יוחנן
שדרות
שייח דנון
שמשית
שפרעם
תל־חנן
תלמי אליעזר
תל־מונד
תל־שבע
תמרה


כ״ב בשבט התשנ״א (6 בפברואר 1991)
  • אהוד אולמרט
    שר הבריאות
ויקיטקסט   אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.