תורת העולה/חלק ב/פרק לט
פרק תשעה ושלשים[עריכה]
כתב עוד הרמב"ם (כלי מקדש ג ט), שמואל הרואה ודוד המלך חלקו הלוים לארבע ועשרים משמרות, ועובד משמר בכל שבת, וכל אנשי משמר, מחלק ראש המשמר לבתי אבות, וכל יום מימי שבת עובדים בו אנשים ידועים, וראשי האבות מחלקין אלו העובדים, ביום שלהם איש איש על עבודתו, עד כאן לשונו. וכל דבריו אלו הם פרק בתרא דתענית (כז ב), וסוף פרק החליל (סוכה נו ב). והטעם כבר הוא ידוע על פי חכמת התכונה שהחמה סובבת בגלגל בשס"ה ימים שלמים ורביע יום, שלא ניתן לחשבון לעת עתה, רק הימים השלימים המסובבים. והנה ידוע כי החמה בהליכתה עושה קפ"ב גלילים ברקיע, שני פעמים, חציין לצפון אופן המישור, וחציין לדרום, ובסיבת גלילים אלו הימים מתארכים בימות החמה, ומתקצרין בימות החורף. והנה תמיד שני גלילים שוים בשנה, ולא יותר, לא מצאנו רק שני ימים שוים בשנה, דרך משל כי מצינו בשנה שני ימים שהם שנים עשר שעות או שלשה עשר וכדומה לזה. וזה היתה כוונת המשמרות שהיו ארבע ועשרים, כי בדרך זה היה כל משמר משמש שני פעמים בשנה, וכל בית אב שלה לא שימש גם כן רק שני פעמים ביומן בשנה, הכל לדמות למערכת העליונה.
ונראה טעם היות המשמרות ארבע ועשרים, ולא חמשה ועשרים, או ששה ועשרים, שאז היה המניין מכוון שני פעמים בשנה, אבל עכשיו היו ארבע שבועות עודפות שהוצרכו מקצת המשמרות לחזור, ואז היו משמשים שלשה פעמים בשנה, כמוזכר סוף סוכה (נו ב). לרמוז כי גם גלילי השמש, נעשה שלשה פעמים בשנה, והוא השנה שמעברים בו השנה, והיה שלשה עשר חדשי לבנה, והוא נוסף ארבע שבועות, ואז החמה חוזרת במקצת הגלגלים שעברה בהן בתחילה, ועדיין לא נשלם השנה שישראל מונים בו, והוא שנת הלבנה, וכמו שנאמר (שמות יב ב) החודש הזה לכם.
ודע והבן כי מענין השירה שהלוים היו אומרים במקדש נוכל לעמוד על סוד כל העבודות הנעשים שם, כי היו מורים כולם על ענין החדוש, ולכן היו הלוים אומרים שירה המורה על חדוש העולם. כדאיתא פרק רביעי דראש השנה (לא א) תניא רבי יודא אומר משום רבי עקיבא, בראשון מה הם אומרים (תהלים כד) לה' הארץ ומלואה. על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו. בשני מה הם אומרים (שם מח) גדול ה' ומהולל מאוד. על שם שחלק מעשיו ומלך עליהם. בשלישי מה הם אומרים (שם פב) אלקים נצב בעדת א-ל. על שם שגלה הארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו. ברביעי מה הם אומרים (שם צד) א-ל נקמות השם. על שם שברא חמה ולבנה ועתיד לפרע מעובדיהם. בחמשי מה הם אומרים (שם פא) הרנינו לאלקים עזינו. על שם שברא עופות ודגים לשבח לשמו. בשישי מה הם אומרים (שם צג) ה' מלך גאות לבש. על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהם. בשביעי מה הם אומרים (שם צב) מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת. רבי נחמיא אמר על שם ששבת, וקא מפלגי בדרבי קטינא, דאמר רב קטינא שתא אלפי שני הוי עלמא וחד חריב, שנאמר (ישעיה ב) ונשגב ה' לבדו. אמר אביי תרי חרוב, שנאמר (הושע ו) יחיינו מיומים, עד כאן לשונו. הרי הדברים מבוארים מכוונין שהיו מורים החדוש והפסד העולם בכל מעשיהם. וכמו שבארנו, ודי בזה מה שרצינו לבאר בזה הפרק.