תולדות תנאים ואמוראים/ר/רבה בר בר חנא
רבה בר בר חנא[עריכה]
הוא היה תלמיד מובהק לר' יוחנן כב"ק יז. ארבב"ח כי הוה אזלינן בתריה דר"י למשאל שמעתא.
ובשבת ס: א"ל איפה לרבב"ח אתון תלמידי דר' יוחנן וכו'.
ופסחים נא. ארבב"ח לבניה – אני שראיתי את ר' יוחנן וכו'.
רבה בר בר חנא א"ר יוחנן כברכות יג: כג. כד:, שבת כא:, עירובין ו: כו. ל. מו. סג. פו:, פסחים נג: צא. צב. צג: קיד., יומא ב. י. יב: כ: פה., סוכה יב: יט. כו. לג. לט: מה: מט., ר"ה יח. לד:, ביצה כז. לג: לד., תענית יז. ל:, מגילה ב. ו. יח. יח: כו. כז., מו"ק יז., יבמות מד: מו. נה: עז: עח., כתובות מ. עא: עב. עו. קא: קו., נדרים סב., נזיר כג. נא., סוטה מט:, גיטין כא: נז: עג: פא. פט., קידושין עה:, ב"מ יז. לח. מ. מו. מט. נח:, ב"ב יב. צא: קלט: קכג: קעו., סנהדרין כב. כח: לו. פב. קי:, שבועות מו., ע"ז יד. כז: לד. לח: לט: מ: מח: נג: סה. סז. סט: עד. עה., מכות יד: יז., הוריות יא. זבחים כד: ל: סב., מנחות לא: לאב: עא: קט., חולין כט: נב. עג: פח., בכורות ל. נה., נדה כז. מז: נ. סג.,
ובירושלמי כמה פעמים כברכות פ"ב ה"א ומו"ק פ"ג ה"ז אבא בר בר חנא אר"י.
וכן רבה בב"ח א"ר יהושע בן לוי כברכות כד:, מגילה יב:, ע"ז מג., חולין מה., ואי אפשר לטעות ולומר שהוא רבה בר חנא כי בברכות שם א"ל רב חסדא האלהים אם אמרה לי ריב"ל בפומיה לא צייתנא ליה, ולא יאמר כן לרבה בר חנא חבירו דרבותיו.
וכן רבה בב"ח אר"ל כפסחים יח. לה. עו:, ב"ב עב:, ע"ז סו:, זבחים צח..
ויסופר ביומא ט. ר"ל סחי בירדנא אתא רבב"ח יהב ליה ידא א"ל אלהא סנינא לכו (לכל בני בבל שלא עלו בימי עזרא) דכתיב וכו', ופריך ור"ל מי משעתי בהדיה רבב"ח ומה ר"א דמרא דא"י הוה ולא הוה משתעי ר"ל בהדיה, אר"פ שדי גברא בינייהו או ר"ל וזעירי או רבה בב"ח ור' אלעזר, ופי' רש"י או ר"ל היה הרוחץ וזעירי פשט לו היד, או רבב"ח פשט לו היד ור"א היה הרוחץ, וקשה מאוד להבין איך יאמר ר"א כן הלא הוא בעצמו היה בבלי, ועוד שהיה צ"ל או ר"ל וזעירי או ר"א ורבב"ח, ולכן נראה שרבב"ח היה הרוחץ כי הוא היה באמת בר א"י.
ואף שמצינו שקבל מר"א כשבת יב: שאמר כי הוה אזלינן בתריה דר"א לשיולי בתפיחי, ואמר משמיה דר"א כסוכה מג:, ירושלמי מו"ק רפ"ג, וביומא עח. אמר שאלו את ר"א, ובגיטין ה: רבב"ח אייתי גיטא – אתא לקמיה דר"א, זה היה אח"כ שר"א נתגדל ומילא מקום ר' יוחנן, אבל בחיי ר' יוחנן היו כולם תלמידיו.
ושם ביומא ט: יסופר שאתא אח"כ (ר"ל או ר"א) לר"י ודחה דבריו.
ובזה עולה יפה סידור הגמרא שאמרו או ר"ל וזעירי או רבב"ח ור"א, ודברי רש"י צ"ע.
ומה שמצינו נזיר כג. ארבב"ח אר"י – א"ל ר"ל, לא שר"ל דיבר עם רבב"ח אך רבב"ח יספר איך שר"י אמר כן ור"ל השיבו וזה ברור.
וכן היה תלמידו דר' יאשיה דמן אושא כגיטין לג: ארבב"ח ה' סבי הוינן קמיה דר' יאשיה דמן אושא, ובמנחות לט., בכורות כח: אמר סח לי ר' יאשיה דמן אושא.
וכן אמר יומא עח: אני ראיתי את ר"א דמן ננוה שיצא בסנדל וכו'.
וכן אמר פסחים נא., בכורות לח: סח לי ר' יוחנן (או ר' יונתן) בן אלעזר וכו'.
וכן אמר משמיה דר' מני א' כב"ק נא:.
ובימי ר"ה ורב יהודה נתמנה להיות מהנחותי להביא תורת א"י לבבל ותורת בבל לא"י כפסחים נא. כי אתא רבב"ח (מא"י לבבל) אכל דאייתרא עול לגביה רב עוירא סבא ורבר"ה, כיון דחזינהו כסייה מינייהו אתו וא"ל לאביי (צ"ל לאבוה והוא ר"ה) א"ל שווינכו ככותאי, וזה היה יען שלא בא על מנת להתישב בבבל והיה דעתו לחזור כדאמר רב אשי שם ולכן נהג מנהג א"י.
וכן יבמות נה: כי אתא רבב"ח אר"י – מתיב רב ששת וכו'.
ובשבת קמח. רבב"ח איקלע לפומבדיתא לא על לפירקיה דרב יהודה שדריה לאדא דיילא, א"ל זיל גרביה (המשיכו בחזקה) אזל גרביה, אשכחיה דקא דריש אין מחזירין את השבר א"ל (רבב"ח) הכי אמר רב חגא בגדתאה אמר שמואל מחזירין את השבר, א"ל ולאו בדינא גרבתיך?
ופסחים נג: אמר לרב יהודה יישר וכן אמר ר' יוחנן.
ומו"ק יז. כשרצה רב יהודה לשמתיה לההוא צורבא מרבנן שאל את רבב"ח מידי שמיע לך בהא, א"ל הכי אר"י.
וגיטין טז. רבב"ח חלש עול לגביה רב יהודה ורבה (נ"א ורבנן).
וכן מצינו אותו בסורא אצל רב חסדא כברכות כד: שא"ל ר"ח האלהים אם אמרה לי רי"בל בפומיה לא צייתינא ליה, אבל מה שאמרו שם יב. רבב"ח סבר למקבעינהו (לומר עשרת הדברות בכל יום) בסורה א"ל רב חסדא וכו', הוא ט"ס וצ"ל רבה בר רב הונא.
ובע"ז לט. שאקלא לאקרא דאגמא קריבו ליה צחנתא, שמעיה לההוא גברא דהוה קרי ליה באטי אמר – ש"מ דבר טמא אית ביה לא אכל מיניה, לצפרא עיין בה אשכח ביה דבר טמא, קרי אנפשיה לא יאונה לצדיק כל און.
ופסחים ק: רבב"ח איקלע לבי ריש גלותא.
וכתובות עב: אמר זימנא חדא הוה קאזילנא בתריה דרב עוקבא וכו'.
ועולא שהיה בזמנו ג"כ מהנחותי היה קשיש ממנו וזה שאמרו פסחים נג: עולא הוה רכיב חמרא ורבי אבא מימיניה ורבב"ח משמאליה – ורב יוסף קרי עליה ואיש תבונות ידלנה.
ורב יוסף קבל ממנות הלכות א"י כשבת לט: שא"ל רב יוסף בפירוש שמיע לך (מר' יוחנן) או מכללא –א"ל בפירוש שמיע לי.
וביבמות טז: אמר רב יוסף משמיה.
וכן ב"ק נא: רבה ורב יוסף משמיה דרבב"ח.
וכן מצינו אותו עם ר"נ כנדה כ: דילתא (אשת ר"נ) אייתא דמא לקמיה דרבב"ח וטמי לה, הדר אייתא לקמיה דרב יצחק בריה דרב יהודה וכו', וב"ק ק: ר"נ אמר רבב"ח.
ובהיותו בבבל קבל מחכמי בבל כדמצינו גיטין כח., מנחות ל. אמר רבב"ח אמר רב יצחק בר שמואל.
ובפסחים קיג:, ב"ק נא: ארבב"ח אמר רב שמואל בר מרתא.
והיה הולך לבבל ואח"כ היה עולה לא"י וזה שמצינו אותו בא"י בזמן ר' אמי כחולין קו. שאמר הוה קאימנא קמיה דר' אמי ור' אסי (וזה היה כבר אחר פטירת ר"י ור"א).
ועם ר' אבא כיומא עח: ושם משמע שדבר אתו בא"י.
וע"י מסעיו הרבים נשאר לנו מעשיות מה שאירע לו כברכות נג: רבב"ח הוה קאזיל בשיירתא אכל ואשתלי ולא בריך – א"ל אנטרו לי דאנשאי יונה דדהבא אזל ובריך ואשכח יונה דדהבא.
וכן ב"ב עג: עד. הספורים הנודעים בשם מעשיות דרבב"ח.
ושם היה עמו ר"פ בר שמואל, ורבנן א"ל כל אבא חמרא וכל בר בר חנא סיכסא.
וכן חולין נה. רבב"ח הוה קאזיל במדברא אשכח הנהו דיכרי וכו'.
וביבמות קכ: אמר לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקיל ספסירא וכו'.
והנה כבר הבאנו לעיל דעת מבוא הירושלמי שהוא היה בנו דרבה בר חנא וכעין קצת ראיה לזה מצאתי לפום רהיטא בירושלמי ברכות פ"ח ה"ה שאמרו שם אבא בר בר חנא ורב חונא הוון יתבין אכלין והוה ר' זעירא קאים ומשמש קומיהון עלה וטעין תרויהון בחדא ידיה א"ל אבא בב"ח מה ידיך חוריתא קטעין, וכעס עליה אבוי א"ל לא מיסתיך דאת רביע והוא קאים משמש, ועוד דהוא כהן ואמר שמואל וכו'.
ורוצים לומר מזה שרבה בר חנא אמר כן לבנו אבא בב"ח, אבל כבר האריך בזה בספר אהבת צי"ו שהגרסא נשתבש בירושלמי, כי ר"ז לא היה בזמן רבה בר חנא שהיה מתלמידיו דרב יהודה, אבל הגרסא הנכונה כמו שמובא בשלטי הגבורים בגליון מרדכי פ"ז דברכות סק"סז שצ"ל רבה בר"ה ור"ה הוו יתבין, ובילקוט עזרא רמז אלף ס"ט גורס אבא ור"ה ואבא כעס על ר"ה וצ"ל להיפוך.
האומרים בשמו מציהו רב חנא בר שאונה ארבב"ח אר"י בע"ז עה..
ר"נ כדלעיל.
רב יוסף ורבה כדלעיל.
רב עמרם כיומא עח..
רבין בשמו כע"ז סז..
מבניו ידוע לנו שהיה לו בן גדול בתורה בשם ר' יצחק שנא את חומה בת איסי בריה דרב יצחק בר רב יהודה כיבמות סד:.
ועוד היה לו בן שהתחתן עם בת רב שמואל בר רב קטינא כברכות מז..
וכן מוכח מפסחים נא. שהיו לו כמה בנים דא"ל רבב"ח לבניה וכו'.
פטירתו לא מצינו בשום מקום אך זאת מצינו שעשרים שנה אחרי ר' יוחנן היה עוד בחיים כע"ז לח: שארבב"ח אר"י הא ארבעין שנין דנפיק האי עובדא ממצרים, ורבב"ח דידיה אמר הא שתין שנין – ולא פליגי מר בשניה ומר בשניה.