תולדות תנאים ואמוראים/ח/רב חייא בר יוסף
רב חייא בר יוסף[עריכה]
היה תלמידו דרב כדמצינו תמיד ר"ח בר יוסף אמר רב כשבת ז., עירובין צ:, פסחים ז. כא:, יבמות צב: צד: צז. קי., כתובות קו., נדרים ח. טז:, קידושין מב., חולין נד., והיה מדקדק מאוד אחרי מעשה רבו ככתובות נ: שאמר, רב זן מחוטי דעלייה, ובירושלמי פסחים פ"ח סה"ה ר"ח בר יוסף גידל בר בנימין בשם רב.
ואח"כ בא לפני שמואל כשבת נג., חולין מה: שאזל ר"ח בר יוסף אמרה לשמעתא דרב קמיה דשמואל, בעי משמואל יבמות מח:, הקשה לשמואל כתובות סג:, סד., ובעירובין צ: א"ל לשמואל הלכתא כוותך או כוותיה דרב.
והיה הריש בעיר סיכרא כב"מ פג. אתקין רב חייא בר יוסף בסיכרא הני דדרו באגרא ואיתבר נשלם פלגא.
ובימי ר' יוחנן ור"ל עלה לא"י כגיטין לט. כי סליק רב חייא בר יוסף אמר להא שמעתא דרב קמיה דר' יוחנן, ובחולין נד. כי סליק רב חייא בר יוסף אשכחינהו לר"י ולר"ל דיתבי וקאמרי – א"ל האלהים מורי בה רב וכו', ומזה אנו רואין שהביא תורתו בידו.
וכפי הנראה נתמנה בטבריא לדיין העיר כב"מ פ"ד ה"ב אתא עובדא קומי ר' חייא בר יוסף ור' יוחנן, ותני קמיה דר"י כשבת מה., חולין מה., וכן צ"ל בביצה לב: ושם תני קמיה דר"נ, אבל גרסת הרי"ף והרא"ש קמיה דר"י, התיב קומי ר"י כערלה פ"ג סה"ג, בעי קומי ר"י כברכות פ"א ה"א־:, נזיר רפ"ו, חולק עם ר' יוחנן כחולין צ., זבחים כ: כא., יומא פ"ב ה"ב־ט:, וכן ידוע מחלקותן ב"ק קו: שר"ח בר יוסף סבר עירוב פרשיות כתיב כאן.
עם ר"ל היה כחברים שמתרץ לר"ל קושייתו כתמורה ז..
וכן מצינו ר"ח בר יוסף א"ר אושעיא כע"ז נא:, סנהדרין טז:, ואמר בשם ר' מיאשא כב"ר ספ"נד (ושם ר' חייא בר יוסי) ור' לוי א"ל דייך וכו'.
האומרים בשמו מצינו ר' אלעי כב"מ קיז., רב גידל כשבת ז., פסחים ז., עירובין צ., ע"ז נ., ר' חייא בר אבא בשמו כלאים פ"ד ה"ד, ר' יונה ור' יצחק בר נחמן משמו ר"ה רפ"א, רבנן דקסרין בשמו הוריות פ"ג ה"ז, וכן נזכר ב"מ י. שאמר אביי מתיב רח"בי פאה.
דרשותיו באגדה מצינו כתובות קיא: שדרש עתידים צדיקים שיעמדו בלבושיהן קו"ח מחטה – עתידים צדיקים שמבצבצין ועולין בירושלים – עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת (ובמדרש תהלים פ"עב־ו איתא הדרשה הזה ע"ש ר' חייא בר יוסי א"ר יוחנן).
ובמד' תהלים פ"ל־ג ר"ח בר' יוסי אמר אין בין הצדיקים החיים לצדיקים המתים אלא דיבור בלבד.
ממקראיו הפרטים מצינו שמסחרו בא"י היה במלח כב"מ מח: שאמר רבא מנא אמינא לה דר' חייא בר יוסף יהבו ליה זוזי אמלחא לסוף אייקר מלחא אתא לקמיה דר"י א"ל זיל הב להו ואי לא קביל עלך מי שפרע.
ובסוטרה פ"א ה"ג וכתובות פ"ב ה"ט יסופר ששלח בתר איתתיה אמר יסקון עמה ג' תלמידין, שאם יפנה אחד מהן לצורכו תתייחד עם שנים – אף הוא שכר לה את הבית – ולא היה מתייחד עמה וכו', והמפרשים פירוש שאשתו נשבית, והוא היה כהן, אבל שגגה היא, ובגמרא יסופא אך שר"ח בר יוסף ס"ל כרב רביה כסוטה ז., דבדרך לא סגי בשנים, והוא שלח אחריה שתבא אליו לא"י לכן שלח אחריה ג' מתלמידיו. ומה שמסיים שם אף הוא שכר לה בית, זה קאי אר' זכריה בן הקצב שהמקור הוא בכתובות פ"ב ה"ט ושם מביא במשנה המעשה דר"ז בן הקצב, וכמו שמובא בקצרה בכתובות כז: אחר המשנה דר' זכריה בן הקצב, תנא ואעפ"כ ייחד לה בית בחצרו, והמאמר הזה שייך אך בירושלמי כתובות, ובסוטה שם כשהזכיר המעשה דר"ח בר יוסף העתיקו אגב אורחא כל הגמרא דכתובות אף שאין שייך שם, וזה ברור.