תוכחת חיים פרשת חיי שרה

סדר חיי שרה

י'זדרז ה'אדם ו'יבקש ה'מצאה, לזכות לארץ ישראל, ובפרט להיות זוכה, שיהיה קבור שמה. כאשר מצינו לאברהם אבינו ע"ה, כמה השתדל, וכמה ממון הרבה נתן לעפרון לקנות ממנו את מערת המכפלה לאחוזת קבר לקבור את שרה, ושמה קברו את אברהם כו', ושמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, וגם יעקב אבינו ע"ה כמה ממון נתן לעשו אחיו בעד חלקו במערה זו כדי להקבר בתוכה עם לאה אשתו, וכמ"ש רז"ל הביאו רש"י בחומש בסדר ויחי על פסוק בקברי אשר כריתי לי וז"ל, ומדרשו לשון כרי דגור שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן, ועשה אותו כרי, ואמר לעשו טול זה, בשביל חלקך במערה יע"ש, הרי שנתן יעקב לעשו הון רב כדי לקנות ממנו חלקו הנוגע לו במערה. ואם כן צריכין אנחנו לאחוז מעשה אבות, אבותינו הקדושים, להוציא ממון רב, כדי לזכות לקבורת ארץ ישראל.

והנה מצינו בסדר מעלת קדושת ארץ ישראל, כמה מעלות טובתו, ראשונה, מצות ישיבת א"י. ב', מהלך ד' אמות בה לבד. ג', קבורת ארץ ישראל. וזהו רמז הכתוב בתהילים סימן כ"ד, מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, יקום נוטריקין, ישיבה קבורה ו'מהלך, דהכונה מי הוא הזוכה לעלות בהר ה' בארץ ובירושלם שהוא הר המוריה, ומי יקום במקום קדשו, דיזכה לשלשה מעלות אלו, ישיבה, והליכה בה, וקבורה במקום הקדוש. מי שהוא נקי כפים ובר לבב שהוא צדיק וחסיד כשר וירא שמים, הוא הזוכה לא"י. וכמ"ש הרב כפתור ופרח ז"ל ספמ"ב וז"ל מי שבא ליכנס בארץ הקדושה, צריך שיכנס בקדושת דמים ובקדושת הגוף שיהא טהור ידים נקי כפים ובעל נפש ע"ש.

גם בספר הכוזרי מאמר חמישי סימן כ"ג כתב, דהלב והנפש אינם טהורים וזכים, כי אם במקום שיודעין בו שהוא מיוחד לאלהים שהוא בא"י יע"ש. וזה אומרו, מי יקום במקום קדשו, שיהיו זוכים לארץ ישראל מי שהוא נקי כפים ובר לבב שהוא טהור לב וכאמור, ואפשר לומר כי ארץ ישראל גימטריא, ת"ת ל"ב, כמ"ש רבנו אפרים, דכל אחד יתן בלבו לעלות לא"י, והביא דבריו הרב נחל קדומים סדר ויחי אות וי"ו יע"ש.

ולע"ד נראה, שבא לרמוז למאי דאמרן, דמי שעולה לא"י, צריך שיהיה לבו לב טהור, בר לבב, לזה בא הרמז בא"י גופיה, שהוא גימטריא, ת"ת ל"ב, שיתן אל לבו שיהיה לב טהור כדי שיהיה זוכה לא"י. וגם כי סגולת א"י, לטהר את הלב. ולהיות שגם הידים צריכין להיות נקיים כדי שיהיה זוכה לא"י אפשר לומר כי ארץ ישראל, גימטריא, ת"ת בידיו, שיתן בידיו צדקה וג"ח, ויהיה ותרן, ומסתמא מי שהוא נותן לאחרים, לא יתכן לגזול ולעשוק לאחרים, והוי נקי כפים.

ודע קורא נעים אלופי ומיודעי, דבמצות ישיבת ארץ ישראל הפליגו הרבה במעלתא בספרי סדר ראה על פסוק וירשת אותם וישבת בארצם, וז"ל, מעשה ברבי יאודה בן בתירא, ור' מתיא בן חרש, ור' חנניא בן אחאי, ורבי יהושע ורבי יונתן, שהיו יוצאים לחוץ לארץ, והגיעו לפלטון, וזכרו את א"י, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה וירשת אותם וישבת בעריהם, וחזרו ובאו למקומם, אמרו ישיבת א"י (א"י) שקולה כנגד כל המצות שבתורה. מעשה בר"א בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכין בנציבים אצל ר"י בן בתירא ללמוד הימנו תורה, והגיעו לצידן וזכרו את א"י, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה וירשת אותם וישבת בארצם, וחזרו ובאו למקומם, אמרו, ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצות שבתורה, עכ"ל.

הרי מצינו דגדלה מעלת מצות ישיבת א"י שהיא שקולה כנגד כל המצות. ומינה דן הרמב"ן ז"ל בספר המצות בהשגות להרמב"ם במצות ששכח סימן ד', למנות מצוה זו של ישיבת א"י למצות עשה מדאורייתא יע"ש. וכ"כ מהרי"א בסדר מסעי. והרב זוהר הרקיע סימן רנ"ו, והרשב"ש סימן א' וסי' ב', והמבי"ט ח"א סימן לק"ט. ובספר החרדים סימן ט"ו, והש"לה יע"ש.

וגם משנה שלימה שנינו במסכת כתובות דק"י ע"ב, הכל מעלין לא"י ואין הכל מוציאין. הכל מעלין לירושלים, ואין הכל מוציאין. אחד האנשים ואחד הנשים. וכתבו המפרשים ז"ל דהמעלה שיש לכל א"י לגבי חוץ לארץ דתנן הכל מעלין לא"י, כמו כן, יש מעלה לירושלים, על שאר א"י. דתנן בתר הכי, הכל מעלין לירושלים, ואין הכל מוציאין, דהיינו דהכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין דהיינו משאר ארצות לירושלים דגדלה מעלת קדושת ירושלים על שאר ארצות שבא"י.

ובזה נראה לפרש כונת הכתוב בזכריה סימן ב' ונחל ה' את יאודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלים. דיש לדקדק דהרי ירושלים בכלל אדמת הקדש ואיך מוציאה מן הכלל ובחר עוד בירושלים, ועוד דלמה נקט בלשון זה, ובחר עוד, מהו ובחר עוד. אך על פי האמור ניחא, דבא להודיע הדרגת קדושת ירושלים, על כל שאר ארץ ישראל. וזה אומרו ונחל ה' את יאודה חלקו על אדמת הקודש, דהיינו בכללות ארצות שבא"י, שהם קדושות לגבי ארצות שבחוץ לארץ, וא"ת הרי כיון שנחל יאודה חלקו בתוך ארצות א"י, הרי די בזה, ואין צריך לבקש עוד מקום יותר מקודש ממנו לבא לדור שם, לזה אמר, אפילו שהוא על אדמת הקדש בשאר ארצות שבארץ ישראל, עוד יש לו חיוב לעלות משם, משום מעלין בקדש, ובחר עוד בירושלים שיש לו מעלה קדושה לירושלים יתירה על כל שאר ארצות. ודייק התנא בלשון זה הכל מעלין, לשון מעלה ועילוי, כי תכף בלילה הראשונה אשר נכנס בספינה או בשיירא לילך לארץ ישראל, באותה הלילה כשהוא ישן, הולכת לו נשמה שהיתה לו מחוץ לארץ ונכנסת בתוכו נשמה קדושה מא"י. ולהיפך נמי, כשהוא יוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ, אם לא כשיוצא על מנת לחזור, כמ"ש הרב חסד לאברהם מעין ג' נהר י"ד יע"ש, א"כ זהו רמז התנא הכל מעלין לא"י, שיש לו עילוי לנשמה בעליתו תכף ומיד וברור.

ואמרו עוד שם במשנה, דהוא אומר לעלות לא"י, והיא אומרת שלא לעלות, כופין אותה לעלות, ואם לאו תצא שלא בכתובתה. והוא הדין נמי, היא אומרת לצאת, והוא אומר שלא לצאת, שכופין אותה שלא לצאת. ואם לאו תצא שלא בכתובתה והוא הדין להפך יעויין שם, ובפוסקים. עוד אמרו שם, ת"ר, לעולם ידור אדם בא"י ואפילו בעיר שרובה נכרים, ואל ידור בחוץ לארץ, ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות  לכם לאלהים, וכל מי שאינו דר בארץ ישראל, אין לו אלוה, אלא, לומר לך כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה וכן בדוד הוא אומר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלהים אחרים, וכי מי אמר ליה לדוד לך עבוד אלהים אחרים, אלא לומר לך כל הדר בחוץ לארץ כאלו עובד עבודה זרה יע"ש. וכיון שכן שמצות ישיבת א"י היא כ"כ גדולה, דהדר בתוכה מורה שיש לו אלוה, והדר בח"ל הוי כאלו עע"ז, לכך שפיר אמרו בספרי ששקולה מצות ישיבת א"י ככל המצות שבתורה, שהרי מורה ע"י מצוה זו אלהותו יתברך, ולהפך כאלו עע"ז, דהוי ככופר בכל התורה כולה. ואי נמי יש לפרש מ"ש כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה, על פי מ"ש בספר החרדים דע"א ע"א וז"ל, הצדיק היושב בארץ ישראל, מיחד העוה"ב שנברא ביו"ד. והארץ עד הרקיע ת"ק שנה, שהוא רמז לה"א ראשונה של שם. האדם שבארץ עומד על רגליו, רמז לוא"ו. הארץ אשר יושב עליה, רמז לה'א אחרונה, והנה בצאתו לחוץ לארץ מפריד, יע"ש ואם כן מהאי טעמא, הדר בא"י, דומה כמי שיש לו אלוה, שמיחד שם הויה ב"ה. וזה הוא כונת הכתוב בסוף יחזקאל, ושם העיר מיום ה' שמה, דהכונה שנקראת ירושלים בשם הויה ב"ה, כמ"ש רז"ל בגמרא, דיש יחוד שם הויה, בהיות האדם דר בתוכה, וק"ל.

וזהו כונת הכתובים בסדר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, וגם הקמותי את בריתי אתם, לתת להם את ארץ כנען כו'. דהנה כתב ריב"ה (רבי יעקב בעל הטורים) בפרפראותיו שם וז"ל, כי שם הוי"ה, היא בהבטחת הארץ. ושם שדי לפו"ר יע"ש. ונראה דזהו הכונה וארא אל אברהם כו' באל שדי שהוא הבטחת לפ"ור. אבל ושמי ה' שהוא למתנת הארץ לא נודעתי להם. וא"כ יהיה ס"ד שלא ינתן להם ארץ ישראל שהוא בחינת שם הוי"ה, לו"א וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען, וק"ל.

עוד אמרו שם דק"י ע"א, אמר ר"א כל הדר בא"י שרוי בלא עון, שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. וכתב הכלבו סימן קכ"ז וז"ל, ובלבד שיהיה פרוש מכאן ואילך, ויזהר מכל מיני עון, ויקיים כל מצות הנהוגות בארץ. שאם יחטא יענש יותר מאשר יחטא בחוץ לארץ, כי ה' דורש אותה תמיד, ועיני ה' בה והשגחתו תמיד, אינו דומה במורד במלכות בתוך פלטין של מלך, לחוץ לפלטין וזהו אומרו ארץ אוכלת יושביה ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כו', כי אפילו אומות העולם אין מצליחים בה מחמת שהם עוברי עבירה ועכשיו הרי היא שממה, לאותן הולכים לשם ורוצים לנהוג קלות ראש להתקוטט שם, קורא אני עליהם ותבואו ותטמאו את ארצי. אבל מי שהולך לנהוג שם קדושה וטהרה, אין קץ לשכרו, יע"ש. וכ"כ רבנו בחיי בסדר וירא על פסוק ויהי בשחת אלהים את ערי הככר, ויזכור אלהים את אברהם, שכתב וז"ל, יש לשאול על ההפכה זאת של סדום, על המשפט הגדול הזה לסדום, למה, דודאי אומות היו בעולם, שהם רעים וחטאים כמותם ולא היה בהם עונש, ועוד אברהם שהיה שורש האמונה, היה אפשר להחזירן בתשובה. אבל מפני שהיתה עיר סדום מא"י על כן היה משפטה חזק וגדול כל כך למעלת הארץ הקדושה, שאינה סובלת עוברי עבירה, והיא מקיאה אנשי התועבות להם, על כן הקדימה עתה והקיאה הגוי הזה משם. והנה ענין הזה של הפכת סדום, היה אות וסימן לישראל העתידים ליורשה, דאם לא יזהרו בירושת הארץ בשמירת התורה והמצות, תקיא אותם ממנה, כאשר הקדימו לקאת לאנשי סדום, וכאשר קאה לאנשי כנען אחריהם. וכן הזכיר משה רבנו ע"ה בסוף ימיו והזכיר להן חורבן והפיכת סדום, ואמר, שתחרב הארץ אם יעזבו ישראל את התורה, והוא אומרו גפרית ומלח שריפה כל ארצה, לא תזרע ולא תצמיח כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבוים אשר הפך ה' באפו ובחמתו, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים, עד כאן לשונו.

ועם זה יהיה כונת הכתוב בישעיה סימן א' ונותרה בת ציון כסוכה בכרם, כו' לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד, כמעט כסדום היינו, לעמורה דמינו, דהיינו כלפי העונות אשר חטאו בהיותם שם בא"י, היה ח"ו הדין נותן, [דף לז] לעשות בהם כמהפכת סדום ועמורה, מסיבת קדושת המקום אינה סובלת לחטאים, ועכ"ז עשה ה' רחמים גדולים, לולי ה' צבאות מה שריחם עלינו, כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו כמו שבסדום, מה שלקו היה בסיבת כי הארץ הקדושה, כמ"ש רבינו בחיי ז"ל, כמו כן היה מן הראוי לעשות עמנו, אלולי שגברו רחמיו יתברך. הרי דבהיות כ"כ גדולת מעלת א"י קדושה, יש ליזהר לדרים בה מכל מכשול ועון, כדי שיתקיימו בארץ.

ואתה תחזה מה שכתב בספר אורחות יושר פט"ו דקכ"ו ע"א וז"ל, דיש נפקותא גדולה בישיבת א"י, משום דכשהוא בא"י הוא פנוי ויושב אוהלים, ומתפלל בנחת, ועוסק בתורה כפי מה שיודע. ורוב העולים לא"י מניחין קרוביהם ומכירהם ועסקיהם הכל בח"ל, ויושבין בא"י על התורה ועל העבודה ואינם מוכרחים כ"כ החניף ולדבר שקרים כשאדם יושב בארץ נכריה ניצול קצת מהשנאה והתאוה והכבוד. לא כן היושבים בחוץ לארץ, שהם טרודים אחר עסקיהם לצבור כסף וזהב, ואף שיש להם די ספוקם עכ"ז הם טרודים אחר הבלי העוה"ז אלהי כסף ואלהי זהב, ואין אדם מת וחצי תאותו בידו, עכ"ל ודבריו חיים וקיימים.

ולפי מ"ש הרב קרבן מנחה בסימן שי"א דבכלל מעלת א"י שאמרו העם היושב בה נשוא עון, כי כדאים הם העם היושב בה לכפר גם על עונות כל ישראל יע"ש, היינו ע"י שגם אנשי עם בני ישראל הדרים בח"ל משגיחים בעין טובה על הדרים בא"י, לעוזרם ולתומכם בין בגופם בין בממונם, ע"ד שאמרו רז"ל במדרש רבי תנחומא סדר טהרה ע"פ וציוה הכהן ולקח למטהר, ריב"ל אמר יבא צפור דרור שאוכלת מפתו ושותה מימיו ויכפר עליו, והלא דברים ק"ו ומה צפור דרור שאוכל מפתו כו' כהן שנהנה מישראל כ"ד מתנות כהונה עאכ"ו, עכ"ל.

ראה גם ראה, דהנהגה מחבירו דין הוא שיכפר עליו. ומלבד דאיכא חיוב מצד קורבה וכבוד אב ואם גם מה שיעשה האדם עם אביו ואמו ואיש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו בעלות לא"י, שמשגיח עליו לשלוח לו בכל שנה ושנה די ספוקו מח"ל, דבא"י לית ליה מגרמיה כלום, ועיניהם של בני א"י תלויים על אנשי חיל (חו"ל), ובודאי בעושה כן עם אביו ואמו, חוץ ממצות כבוד אב ואם, וכן עם שאר קרוביו משום מצוה ומבשרך אל תתעלם, איכא נמי משום מחזיק לעם הדרים בא"י, והוה ליה, גדול המעשה שבסיבתו הוא יושב בא"י, והו"ל כאלו הוא בעצמו עומד שם בא"י, שמתכפרין עונותינו, וכ"ש למי שעושה עם הרחוקים וזרים לו, ובפרט הנותנים לשלוחים והרבנים והחכמים הבאים מא"י לח"ל לקיבץ על הגב'אות, דמלבד שמקבלים אותם בסבר פנים יפות, עוד בה מספיקים להם נדבות ומלבושים כדי שיוליכו לא"י ולהיות מחזיקין לשאר ת"ח מא"י והדרים עליה, ובזה יש ישוב לא"י, הם לומדים ומתפללים בכונה. ובפרט אם מחזיקים לקהלה קדושה דבירושלם ק"ק מהחסידים והמקובלים העי"א, שצריכין הם להיות להם פרנסתם מזומנת, כדי שיהיו מיושבין בדעתם יותר, לבל יבלבלו דעתם אחר פרנסתם להיותם טרודים, ובאורם של החסידים אשר אור ה' נגה עליהם ומתפללים בכונה על דרך הסוד, נראה אור, לאור באור החיים, לעלות עם תפלות היודעים, ומכוונים, גם תפילתנו של כל בני ישראל הדרים בח"ל, דהוי שכר גדול לכל המשתדל בעדם להקריב התועלת לאנשי א"י בכל מאי דמצי. ומה גם לנותן צדקה לעניי א"י, ובפרט מן הפרט למחזיק ביד הת"ח אשר בא"י, דהוי כאלו הוא בעצמו עומד שם בא"י. וכמ"ש בס' לקוטי אמרים, כי גדלה מעלת הצדקה אשר אדם עושה עם עניי א"י, כי ארץ הקדושה התחתונה, היא מכוונת כנגד ארץ הקדושה עליונה, ונלקטה תכף בארץ עליונה בלי מניעה כלל כי אין דבר חוצץ כלל בין ארצות החיים כי זה שער השמים.

וכתב עוד במעלת מחזיק שם בא"י לעניים אשר שם, דהוי תמכין להם, דהוי כאלו הוא בעצמו עומד שם יע"ש. וזוכין לשמוח גם בשמחת ירושלים, ולכל המעלות עצמן כמ"ש בזוהר הקדוש, במדרש הנעלם סדר וירא דקי"ד ע"א וז"ל, רבי אבא אמר היום שישמח הקב"ה עם בריותיו, לא היתה שמחה כמותה מיום שנברא העולם, והצדיקים הנשארים בירושלים לא ישובו עוד לעפרם, שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, והנותר בירושלים דייקא, יע"ש. א"ר אחא א"כ זעירין אינון, אלא כל אינון דאשתארו בארעא קדישא דישראל דינא דילהון כירושלים וכציון לכל דבר. מלמד שכל א"י בכלל ירושלים היא ממשמע דכתיב וכי תבואו אל הארץ הכל בכלל עכ"ל. וכתב מר אהובינו הר' חסידא קדישא, גזע ישישים כמהר"ן אזולאי בספר שולחן הטהור הנ"מ ד"ג ע"ב וע"ג, דבני חוצה לארץ המחזיקים ביד בני ארץ ישראל, גם הן בכלל בני א"י, יע"ש. וכבר מצינו ס' הפוסקים דס"ל, דמ"ש ענייך קודמין לעניי עיר אחרת, אינו בכלל עיר אחרת א"י, וכן ראיתי לה"ה חיד"א בספר יוסף אומץ בתשובות סימן י"ט, אחר שהביא מחלוקת זה כתב וז"ל, ואם אל סודו תדרוש, קח לך בשמים ראש, כי א"י כל תפילה ותחינה החלו עולין אל השמים ממעל ועשה את עולתו, לא כן בארץ העמים, מסך מבדיל ובלולי' יעלה מארץ לא מטוהרה או עם שרים והוא דרך חול ובחבורתו, ובמה יתרצה עבד ה' להיות לו חלק בישיבת א"י ותורת א"י, אם לא בהחזיק ביד יושביה, וגמירי גדול המעשה, ויהי בשלם סוכו ומעונתו.

ופוק חזי פום ממלל רברבן, הגאון מהריק"ו ז"ל בסוף שורש ה', על מה שהתנדבו לעניי ירושלים תובב"א, ובאו שלוחים מע"הק לבנין בית הכנסת אשר שם, וע"ז כתב דיכולין לתתם, וז"ל ומ"מ הכא שיש לשער ולומד דאין כאן שינוי דעת בעלים דמדהניחו עניי עירם משום עניי ירושלים, גילו דעתם שרוצין לזכות בהעמדת העניים שם כדי שיהיה להם בזכות העמידה שם כי רב הוא הכי שם ציוה ה' את הברכה לברך בשמו ולשרתו, עכ"ד הגאון.

וכמה [דף לח] אנו לומדים מנועם ש"ר פ"ה קדש זכאי באמירתו, הדור אתם ראו כי זה למעלה משלש מאות שנה מו"מ בימי הגאון מהרי"קו שהיה סביב שנת ר"ס, כבר היו נוהגים לתת נדבות לא"י, והיו השלוחים יוצאים מעוף צוקה אובצנא הר חמד אלהים לשבתו, ועוד למדנו דהמתנדבים בעם היו מניחים עניים עניי עירם, משום עניי א"י, אתרא דמריה ביתא תלי זיניה, כי שם ביתו, וטעמא טעים לזכות שיעמדו ישראל שם בהר הקדש כי רב הוא ודידן עדיפא, כי בזה תהיה מנת חלקם בישיבת א"י ובתפי' ותורת א"י המלאה לה אמיר מעלנא אית ליה שער השמים מכון שבתו. ועוד אמרתי אגלה, דכתב הרמב"ם ז"ל ספ"ה מקדוש החדש, דמה שאנו חושבים ר"ח והמועדות בח"ל אנו סומכים על חשבון בני א"י וקביעותם כו', והוסיף בספר המצות עשין קנ"ג שאם יערדו ח"ו בני ישראל חשבונם לא יועיל כלום בשום פנים כו' יע"ש. וא"כ חיובא רמיא על כל בני ח"ל להשתדל שיהיו ישראל בא"י דאם לאו ח"ו יהיו בני גולה ר"ח ומועדים שב מידיעתו.

ובר מן דין כמה החמירו רז"ל משום ישוב א"י עד שהתירו לכתוב בשבת בערכאות של גוים ולקנות בית בא"י מן הגוי בשבת, וחותם ומעלה בערכאות כמ"ש בש"ע א"ח סימן ש"ו משפטו ושאתו. ועוד דאיכא פדיון שבוים יושבי הארץ נתונים נתונים ביד אדונים קשים גוי עז פנים בשבט עברתו ואין לך מצוה רבה כפדיון שבוים כידוע וכל כהאי גונא, אפילו הרב ב"ח אזיל ומודה דקדים לעניי העיר, להציל לקוחים למות, וכל השומע פורס על שמע פורש ובוכה צ"ר אל משמעתו. והנני יוסיף לדבר, יען מוחזקני בך כי ירא אלהים אתה, והיה בשומעו דברי רז"ל ומארי רזין, נפשך הטהורה מתהלכת גילה צדקתו. דע שכתבו המקובלים דיושבי א"י נאנחים ונאנקין ביסורין ורעב ורשעת הגוים מיני עצב"י בשמיים רוש ולענ'ה מנת כוסם משיעלה תמרתו לכפר ע"כ חטאות הצבור והיחיד חדשים גם ישנים, והגם דשם אינן נמצאין ממיני החטאים האלה, כגון גילוח זקן ופיאות, וסתם יינן ועריות ושחוק וקומי"דייאש, אינהו ואביזרייהו, ושם בא"י ליתנהו להני מילי ורובן ככולן מתפללין בצבור, וקורין ושונין דבר בעתו, מלבד רבנן קדישי בעלי ישיבות, שם יתנו צדקות ה', גופי הלכות בפלפול וסברא ופסקו אנשי אמנה דין אמת לאמיתו, עכ"ז רבו מצערות מדהרות דהרות בכי וצ'ירות, על כל דבר פשעי ישראל לימים ראשונים, וגם עתה בארץ העמים לא יבצר איזה מאן מוסיף על חטאתו. הראת לדעת כמה טעמי תריצי אורך היריעה משום שליחות איתרבאי, והיא גופה היא קצרה קמץ מעיסתו. ואמינא ולא מסתפינא, מי האיש החפץ חיים, יחזיק ביד עני א"י, ומפליא לעשות משום ישוב הארץ אשר ה' דורש אותה כל שבהנאתו ואדוני הארץ אלהינו מרחם יתן לאיש רב ברכות וזכותא דארעא קדישא מסגי קמייהו ובצל שדי יתלונן הנה שכרו אתו עכ"ל. הנה מבואר כמה זכות רב תמצא למי שנותן ומחזיק ביד יושבי א"י.

ואנכי הרואה לה"ה מהרש"ך ח"ב סימן מ"ה, על מה ששאלו ממנו הגבירים שנדרו לעלות לא"י ואירע להם אונס דפטורין מן הדין, והשיב וז"ל, ומכל מקום ראיתי להזהיר להגבירים הנזכר שיעשו איזה דבר רשו' לשלוח מנה כופר נפשות לה', לעניי א"י, ובכן יחשב להם כאלו יעלו ויראו את פני ה' כו', יע"ש. הרי מצינו בגדולי המורים, הרב מהרש"ך שכתב סברא זאת דהמחזיק ביד היושבין בא"י, יחשב לו כאלו הוא עולה לא"י. ונראה לתת טעם דהמחזיק לדרים בא"י, ובפרט לת"ח, הוי כאלו הוא בעצמו דר בתוכה, ע"פ מ"ש רז"ל ורש"י סדר עקב על פסוק ארץ אשר ה' דורש אותה, תמיד עיני ה' אלהיך בה, וז"ל, אשר ה' דורש אותה וכי כל הארצות אינו דורש שנאמר להמטיר על ארץ לא איש, אלא הקב"ה כ"י אינו דורש אלא אותה וע"י אותה דרישה שדורש, דורש את כל הארצות עמה, עכ"ל. הרי מסיבת שה' דורש לא"י תחילה, על ידי זה דורש גם לשאר כל הארצות שבח"ל, וא"כ המחזיק לדר בא"י, גורם לעבוד את ה' ושיהיה ה' דורש לא"י משם גורם לבא השפע גם לח"ל וזה ברור.

גם לרבות, להזהיר לראשי עם קדש ממוני הזמן וטובי העיר אשר בכל עיר ועיר, שבבא אליהם מרבני וחכמי שלוחי א"י העי"א, שמלבד שיתנו להם מיסת נדבת ידם מהצבור, ולא ידחו אותם מיום ליום בלך ושוב ומעמד אחר מעמד עד שיתממק הרב והחכם שדר בא"י, וכ"ש וק"ו דחיובא רמיא שיפרעו להם חלקם וזכותם מהכשר פירותיהן שיש להן קרן קיימת בכוללות העיר, שיתנו להם ריוח ופירות שלהן מידי שנה בשנה, ולא יעשו להן שום עושק ח"ו שלא לפרוע, וכ"ש כי לא יפחתו להם ממה שיעלה להם כדי זכותם, הן בקרן הן בפירות, כי הן חטאת צבור מתה ולא יתכן בהן ח"ו סדר הלועזים הסוחרים שבאים על המשבר חלילה, כי אפילו בסתם סוחר ישראל לא נכון לעשות כן כפי דין תורתינו הקדושה, ובפרט עם מעות עניים ויתומים ואלמנות ות"ח והקדשות, שבזה לא יש אפילו מנהג בעלמא, וכמ"ש בעניותי בתשובה בס"ד, וכ"ש ברבים ובכוללות הציבור שיש בהן כדי השגת יד בכללות הצבור כדי לפרוע לכל בעלי חובות, ודי להם והותר, יוסיף עליהם ה' ככם אלף פעמים, ואיך יתכן שיכשלו עם בני ישראל בכללות הצבור, בעון עושק וגזל שהוא חמור דע מאד, ובפרט מה שעושים עם מעות הקדש מיתומים ואלמנות, דאיכא איסור כולל כל אלמנה ויתום לא תענון, ואיכא נמי הקדשות מת"ח אשר הקדישו בעלי מצות להחזיק ביד לומדי תורה, כי מלבד שאם אינן מחזיקין ח"ו ביד ת"ח שאמרו בירושלמי דסוטה (פא"ן דעלוה) פרק ז' דעל זה נאמר ארור אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת כיע"ש וכ"ש בבאין לבטל מה שכבר החזיקו אחרים, וכבר כתבתי בעניותי בכמה תשובות חח"מ דעון הנעשה בציבור וברבים הוא חמור יותר מיחיד החוטא כמ"ש שם בס"ד.

ומאי דקמן במקום אשר חיובא רמיא עלינו לתת להם משלנו נדבות ומתנות הרבה כדי להחזיק ביד יושבי א"י, איך יתכן ח"ו לגזול ולעשוק מזכויות שלהם, כי הוא עון פלילי, וישראל כשרים, ולא יעשו ח"ו כדבר הרע הזה ובהודיע להם [דף לט] מפי סופרים ומפי ספרים שדבר זה הוא עון גדול, ישמעו ויראו. ובכלל זה ג"כ צריכין הצבור שבעירנו, כוללות אזמיר יע"א, לתת ולפרוע ליושבי א"י מה שהן חייבים בכל שנה ושנה מפירות קופת א"י הנעשית על ידי מקרוב כידוע, כיון שהדרים שם מיחידי הקופה זאת על סמך זה הלוך הלכו לא"י, ואם ח"ו יעשו עול לבל יפרעו להם ריוח הפירות הקופה הנזכרת מידי שנה בשנה, צריכים הן למות ברעב, או לחזור לח"ל ח"ו, ונפשות הם חובלים מלבד שעוברים על ההסכמה אשר נעשה בעיר הזאת על שמי, שאנכי הצעיר גזבר הגופה הנזכרת, מידי היתה זאת והסכמה הלזו הלא היא ברבת אשר הסכימו בכל חוזק ותוקף ובכל חומרות והסכמות שמעות הקופה הנזכרת, יהיה קרן קיים בכוללות הכולל, ומריוח הפירות יו"ד למאה בתורת משכנתא בהכשר כנהוג לא יפחתו מזה כל ימי עולם ולשלם להם הריוח בכל שנה בלי שום עיכוב כלל, וחתים עלה גם כן מר קשישא דבר אחד לדור, מורינו הרב המובהק כמהר"ר שלמה חכי' נר"ו עם שנים עשר נשיאים ממוני הזמן וטובי העיר העי"א. ובה' מבטחי שלא ישנו מכל כי כה יעשו וכה יוסיפו לעד לעולם ויקיימו מצות פריעת בעל חוב מצוה. וגם מצוה אחרת, משום ישוב א"י כדבר האמור. גם אל יחר בעיניו, אם בא לדור בא"י, ורואה שהוא מוציא הוצאה יתירה, דקרא כתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ תוכחתו, כי א"י נקנית ביסורין, כמ"ש רז"ל בפ"ק דברכות, ויסבול אותם ויקבלם בסבר פנים יפות. ואין צריך לומר כי לא יבעט ח"ו אם באין פקידי א"י אשר שם לתבוע ממנו דמי קבורה וכיוצא, ויהא תוהא חלילה על ביאתו לשם, או ידבר סרה ח"ו על מנהיגי ופקידי א"י כי משלחי גלימא דאינשי חלילה כי יש לדונם לכף זכות, כי דוחקן ועול משא מהמושלים שם, דין גרמא להו לעשות כן. וגם לא יהרהר אחריהן על ענין שלוקחין כוללות א"י חלק היורש הדר בח"ל ע"פ הסכמתן כאשר שמעתי מרגנין על זה, כי ע"פ הדין הן עושין, וכל המהרהר אחר בית דין הגדול שבירושלים ובשאר ארצות בזה וכיוצא בזה, כאלו מהרהר אחר השכינה ח"ו, כי בודאי הגמור לא נחשדו גאוני ורבני א"י אשר היו מימי קדם ואשר הם בחיים חיו יחיו וזיע"א שיעשו הסכמה שלא כדין לעקור ירושת היורש מדאורייתא.

צא ולמד מרבנו הגדול מזה אור הירח בספר חקרי לב חא"ה סי' מ"ב דפ"ט ע"ג, כמה הפליא ללמד זכות על מנהג הלזה שנהגו בירושלים ובצפת וטבריא וחברון. להחזיק חלק היורש שאינו דר שם כי אם בח"ל אם כדין עושין לעקור ירושת יורש דאורייתא כנראה לכאורה כי זר מעשהו, והשיב וז"ל ואען ואומר הרי אמרו ז"ל לא מזיגנא רישא אבי סדיא עד דמהפכינא בזכותיה דת"ח, כ"ש וק"ו בזכות כל רבני א"י מג' דורות ועד הנה, שהן מתנהגין בסדר הזה. ונתן טעם למנהג שכדין הן עושים, תחילת דיבר הוא שהכריח מתשובת הריב"ש סימן מ"ז והרשב"ש סימן רפ"ו, דכל הבא לדור בעיר מחדש בסתם נתחייב ליכנס בכל תקנתן ומנהגן. וא"כ כל הבאים מח"ל לא"י שידעו המנהג הזה, סברו וקבילו כך, וחשיב כאלו התנו עמו שחלק ירושה שאינו דר שם, יתנם להם במתנה, דבמתנה דבריו קיימים. וגם מצד אחר הדין עמהם וליכא איסור משום עוקר ירושה דאורייתא, שהרי מנהג א"י לפסוק עם כל אחד על דמי קבורה, דביוקר עומד להם קבורת א"י, וכמה מהן מתפשרין עמהם קודם שילכו על דמי קבורה, מלבד שנוטלין חלק היורש שבח"ל, זולת אם יתפשר להדיא ויתן ממון גם לחלק הירושה. וא"כ י"ל דמה שלוקחין חלק היורש דאינו דר שם, אינו אלא בעד דמי קבורתו, אין זה אלא שמרחמין שם בא"י דאין דמי קבורה קצובים אלא הכל תלוי ברצונם. וא"כ אין מקום להתרעם עליהן שעוקרין ירושה דאורייתא, ושכן כתב הרב בני יאודה סימן ב"ן יע"ש. ושוב מצאתי קיום למנהגן מצד אחר, והוא שהרי הוצרכו לזה שבדיני גוים, מי שמת ואינו נמצא יורש בעיר, יורשו המושל העיר, דהיינו הפי"טאמאל, וגם מעליל על אחרים שחייבין למת, ואף אם יהיה לו יורש, לוקח מעות לפי ערכו, והוא מעליל בכל עת שהניח ממון רב, כדי ליקח מעזבונו הון רב, וגם דבר ידוע הוא דאם יטול נכסי המת כשלא ימצא שם יורש דאף אם יבא היורש מח"ל לא"י להוציא מיד הפייטאמאל אינו נוטל כלום ולא שכיח שיבואו עדים ישמעאלים מחוץ לארץ, לארץ ישראל, שיעידו על מת דזהו היורש שלו. וגם דגזל הנאכל קשה להשיב, ועל כן, אלין דהוו, הן מוכרחים לקנות חלק הפיט"אמאל הנוגע לישראל בסךקצוב ע"כ מת כדי שיהיה להן קיום והעמדה לדור שם, דבלאו הכי אין קיום להן כדרכן וכעלילותם. וא"כ כוללות העיר קיימי במקום הפיטא"מאל, והבא מחמת גוי הרי הוא כמוהו, והרי זה כישראל הקונה מכס מן המלך דאסור לברוח ממנו המכס משום דקי"ל דינא דמלכותא דינא. וא"כ מי שמת בארץ ישראל ויורש שלו עומד בחוץ לארץ דלפי דינם בערכאות של גוים אין ביד היורש ליקח מירושתו כלום, א"כ כוללות העיר הקונים מהפיט"אמאל מיד הדיין של א"ה אין זה אלא כמציל מן הנהר ומן הגייס ומן הלסטים דהרי הוא שלו כמ"ש בטח"מ סימן רנ"ט, ומצו אמרי ליורש מאי אפסדתיך ואין בצד זה מקום שמנהגן לעקור ירושה מדאורייתא.

ובר מן הדין, ידוע ומפורסם דעיקר קיום ישיבת א"י, הוא במנהג זה, דלית להו מגרמייהו כלום, שאינו מקום פרנסה לבני ברית, וכל הכנסה שלהם הוא מהבאים מח"ל עשירי עם שנשאר שם כל ממונם, והלואי יהיה להם קיום באלף צרות לדור בא"י לפי רוב רשעת הגוים בכמה מיני עלילות, ויאכלו את ישראל בכל פה. וראיה שעכ"ז הן חייבין לגוים סך עצום בנשך ומרבית. והרי ידוע כמה חשו רז"ל לישוב א"י, כמ"ש במנחות ד'מ"ד, השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד משום ישוב ארץ ישראל. גם בבא מציעא דק"א אמרו, אין שומעין לו משום ישוב ארץ ישראל. גדולה מזה אמרו בב"ק ד"פ הלוקח בית בא"י כותבין עליו אונו אפילו בשבת, דאומר לגוי ועושה, דאע"ג דאומר לגוי שבות, משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו ביה רבנן. הרי דהתירו איסור משום ישוב ארץ ישראל. וחלק היורש הדר בח"ל, אף שאינו מן הדין, מותר משום ישוב ארץ ישראל עכ"ל. הרי נראה מדברי רבינו הגדול מ"ז זצ"ל כמה הפליגו במעלת ישיבת ארץ ישראל, ושאין להרהר חלילה על מנהיגי [דף מ] פקידי ארץ ישראל הבאים ליקח דמי קבורה וחלק היורש, כי בדין עבדי, ואין כאן מקום להאריך.

ואני אומר כי יען מצינו בדברי רבותינו בכמה מקומות, שאבותינו חיבבו וחמדו א"י, וכמ"ש בילקוט ירמיה רמז רע"א וז"ל, ואתן לך ארץ חמדה, ארץ שחמדו לה גדולי הדור. אברהם אמר לבני חת, תנו לי אחוזת קבר. הקב"ה הוא מחבבה לפני יצחק, שנאמר, גור בארץ הזאת. יעקב אמר בקברי אשר כריתי לי. נחלת צבי, מה הצבי הזה שוחטין אותו מפשיטין אותו ואין מחזיק הבשר לתוך העור, כך א"י אינה מחזקת פרותיה. ד"א, מה הצבי הזה אחת משבע חיות טהורות, שנאמר איל וצבי, כך א"י ארץ ז' עממין. ד"א, נחלת צבי, צבאות הגוים, ארץ שכל מלכי העולם נתאוו לה, שנאמר מלך יריחו אחד (וכו') אלא דכל מי שקונה בח"ל ולא (קנה) בא"י לא היה נקרא מלך. אמר רב חסדא מה הצבי קל ברגליו מכל החיות, כך א"י קלה מכל הארצות לבשל פירותיה. אי מה הצבי אינו רך ואין בשרו שמן כך א"י אינה רכה ואין פירותיה שמנים, ת"ל זבת חלב ודבש שמנים מחלב, ומתוקים מדבש, עכ"ל.

גם מצינו בהרבה עניינים שהם אמרו דהאבות סימן לבנים. א"כ נראה דזו היתה ענין אבותינו הקדושים שאברהם אבינו ע"ה, כשבא ליקח מערת המכפלה לקבור את שרה מעפרון בן צוחר בהון רב ועצום, כמש"ה ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, ואמרו בירושלמי פ"ק דקידושין ובב"ר שם ובפרש"י שם בחומש, שהיה ד' מאות קנטרין גדולים, שעולה לסך הרבה, ונתנם בלב שלם ולא הרהר בזה, אף שהיה מקום להרהר, כמ"ש רז"ל בשמות רבה ורש"י בחומש בסדר וארא על פסוק וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען, שהגם שהקב"ה התנה לתת להם במתנה א"י, עכ"ז כשבקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קבר, עד שקנה בדמים מרובים. וכן ביצחק, ערערו עליו על הבארות אשר חפר. וכן יעקב, ויקן את חלקת השדה לנטות אהלו ולא ערערו אחר מדותיו כו', יע"ש.

נמצא דבענין דמי קבורת א"י שנטלו מאברהם ממון הרבה, היה לו לאברהם להרהר עליהם, ועכ"ז לא הרהר. וכן נמי ביעקב יש לומר בכהאי גוונא ממש, שהיה לו להרהר אחר שהבטיחו הקב"ה, כי לזרעו אחריו יהיה נחלת הארץ ולא לעשו, ועכ"ז אמרו רז"ל, יעקב נתן לעשו כל כסף וזהב שהביא מבית לבן בעבור חלקו, וכמש"ל. ומה שלא הזכירו רז"ל גם זה ביעקב שלא הרהר, אפשר דנקט קרא דויקן שהוא הקודם או שהוא מדרשה ואינו מקרא מפורש כמו ויקן ששכר בדמים משא"כ בקרא דכתיב בקברי אשר כריתי לי שאינו מפורש בהדיא. א"כ אבותינו הקדושים הם סימן לבנים לנו ולבנינו שיתנו ממון רב בעד קבורת א"י. ואם ח"ו טבע הוא באנוש להיות מהרהר קצת בדבר, כל אחד לפי מצב שלו, ולפי דעתו, ולפי דוחקו, עכ"ז אין לו להרהר בזה כלל, כי ילמוד מאבותינו הקדושים, כמה ממון נתנו הם לזכות לקבורת א"י. ועם שהי"ל מקום להרהר ועכ"ז לא הרהרו, וכ"ש כשלא יש מקום להרהר בזה כלל כי כבר ביארנו כי כדין הם עושים בזה, אף שהיה נראה ח"ו פקפוק כפי הדין שבאים לעקור ירושה מד"ת, עכ"ז הדין עמהם, כ"ש כשאין מקום ח"ו לדבר סרה על הרבנים והחכמים הע"י, כי מלבד שלא יבצר מבזוי ת"ח שנקרא אפיקורוס וחייב נידוי ב"מ, זאת ועוד מספר לשון הרע ומוציא דיבה. וכבר ידוע עונש המוציא דיבה מן המרגלים, כדכתיב וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה', וכמ"ש בערכין די"ז, ול"מ שלא יוציאו ש"ר, וידברו לשה"ר על יושביה, אלא אפילו על הארץ עצמה, ואפילו על ההרים עצמן, יש לו לאדם לשבחם, ולא לומר עליהם שהם קשין, דהוי כמוציא שם רע ובאין ח"ו למאוס בארץ הקדושה. וצא ולמד ממ"ש בכתובות דקי"ד ע"א מרבי אבא דהוי מנשק כיפי דעכו. ר"ח מתקן מתקליה, ופרש"י מתקן מתקליה, משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת א"י שהיתה חביבה עליו, ומחזר שלא יוציאו שם רע על הדרכים, יע"ש.

הרי דחשש ר"ח להשוות המסילות והדרכים שבא"י, כדי שלא יוציאו שם רע על הדרכים כדי לחבב את הארץ. ואם כה היה עושה משום חיבת הארץ, כ"ש שיש לעשות כן על העם היושב בה, ובפרט לגדולי ישראל רבניה ושופטיה, חלילה לדבר עליהם שום דבר של קנטור ותרעומת, וקרא כתיב, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, והכל עושים באמת וישר. וכ"ש בשאר משפטים ודינים כי שמה ישבו כסאות למשפט לדון דין אמת לאמיתו. ועם שכתב הת"הד בפ"וכ סימן פ"ח שיש למנוע ישיבת ארץ ישראל משום שיש לשם, בני ברית, נחשבין לגוים גמורים מוסרין ומבלבלים לשומרי תורה כו' יע"ש, כבר השיב על זה הרב יעבץ בהקדמתו לספר עמודי שמים דל"ב, כי גם בח"ל ימצא אפיקורוס. והרב פו"כ לא דיבר כי אם בזמנו שהיה כבוד התורה, וכי האי גוונא השיב הרב מגן גבורים בתשובה חא"הע סימן ז' די"ט ע"א, כי הת"הד דיבר על זמנו משום שמצויים שם רשעים ומוסרין, אבל בזמנינו זה תל"ית אין מצויים שם אנשים רשעים, וכמו שיושבים בח"ל בלי אימה ופחד, כך בא"י אין פחד ואימה כמו בח"ל אם כן יותר טוב הוא לדור בארץ ישראל, מחוץ לארץ כיון דשקולים הם, ויודה הרב בזמן הזה דכופין, עכ"ל.

והוסיף עוד הרב, ראש משביר, בתשובה חא"ה סימן ג"ל דע"ב ע"ד, ע"ד הרב מגן גבורים הללו וז"ל, ואני אומר דכ"ש הוא בזמנינו זה, דבח"ל הנודע לנו רבו המוסרים, ובפרט כו' שיש שם רקים ופוחזים מלשינין ומוסרים ואין מוחה בידם שגדול עונם, כמו שהביא מהרש"א בפרקי אבות על מאי דתנן משה קבל תורה מסיני ומסרה ליאושע, בשם רז"ל, ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, נאמר על ראשי גלוית שיש בידם למחות ולא מיחו יע"ש. אבל עכשיו בירושלים מבקשים אמונה לדון דין אמת לאמיתו, ועונשין וקונסין למי שעושה עול, לשבר מתלעותיו שלא יהא חוטא נשכר, [דף מא] ואשמרה לפי מחסום עד ישקיף וירא ה' משמים. א"כ בודאי דכופין אותו לעלות לא"י. וא"כ אין מקום למנוע מישיבת א"י כלל מפני ישוב העיר, כיון שאין שם שום פחד ואימה, לא מצד אנשי רשע ולא מחמת שאין בעיר דין ומשפט, כי אדרבא עושי צדקה ומשפט, שזהו קיום העולם, וכדתנן בפ"ק דאבות על ג' דברים העולם קיים, על הדין, ועל האמת, ועל השלום, וכולם איתנהו בהו. ואיכא נמי מצוה בעליה לא"י לזיהר"א או בג' רגלים, ואפילו בזמן הזה דליכא בית המקדש בנוי כמ"ש במדרש חזית על פסוק ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, מה שורה זו אעפ"י דהיא מטשטשת, מקומו ניכר, כך אעפ"י דנחרב בה"מק, לא בטלו ישראל פעמי רגלים שלהם ג' פעמים בשנה עכ"ל. והוא סמך לדברי מהרימ"ט בתשובה ח"א סימן קל"ד דכתב דאיכא מצוה גם בזמן הזה לעלות לא"י בג' רגלים וכמ"ש בתשובה בספרי הקטן נשמת כל חי ח"א חיו"ד סימן ז' דפ"ו ע"ד, יע"ש.

גם יכוין בעלייתו, כי הוא בא לקיים מצות עשה של ישיבת א"י, ויהיה רץ בלכתו, על דרך שאמרו הוי רץ למצוה, וכדין ההולך לבית הכנסת ולבית המדרש דמצוה לרוץ. וזהו רמז הכתוב בשיר השירים סימן א' משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו, דהכונה משכני אחריך שהיא לא"י, ששם השראת שכינה, ובזה נרוצה, שמצוה לרוץ, הביאני המלך חדריו שהוא א"י הנקראת פלטין של מלך, ממ"ה הקב"ה וק"ל. וכן יעשה תשובה קודם לכתו לא"י כמ"ש בילקוט יהושע סימן ב' על פסוק הכינו צידה כי בעוד ג' ימים אתם עוברים את הירדן, וכי צידה היו צריכין. אלא כך אמר להם יאושע לישראל, הכינו תשובה קודם שתכנסו לא"י, עכ"ל. והיינו טעמא כי כיון שהעולה לא"י ומהלך שם, נמחלין עונותיהן, וא"כ הרי הוא צריך לחזור בתשובה על כל עונותיו כדי שבזה יתכפרו כל עונותיו אשר עשה בהיותו בח"ל, שאין מצות סגולת ישיבת א"י מכפרת בלתי תשובה עמה. וכ"כ התשב"ץ ח"ג סימן רפ"ח כי ע"י התשובה מתכפרת הישיבה בא"י ומוספת לו זכות ומצילתו מהחטא כל ימיו יע"ש. ושמעתי באומרים לי, שהרב הגדול מהר"ר אהרן אלפאנדרי בעל ס' יד אהרן חד מרבני עירינו כשהגיע לגבורות ונפשו אותה ללכת לא"י, קודם לכתו לא"י עשה סיגוף גדול הפסקה ששה ימים, ואחר כך אר"י עלה לעי"הק חברון תוב"ב זיע"א.

וגם יזהרו לעולים לא"י שיהיה עלייתם לשם שמים, לא לשום פניה אחרת, כגון מי שרוצה ללכת ממקומו בשביל קרוביו שהם עניים ושלא לתת צדקה, אין נכון לעשות כן. וכמ"ש בתשובת מהר"ם מינץ סימן ע"ט דפ"ט ע"ד דהיכא שמונע על ידי עלית לא"י שיקפוץ ידו מליתן צדקה, אינו חייב לעלות, וע"ש. והיינו הרמז שכתבנו לעיל כי א"י גימטריא ת"ת ביד"יו, שיתן צדקה בידיו לעניים, ולא ימנע מסיבת א"י כאמור. עוד יזהר מידי עלותו לא"י, שלא יהיה כמי שבורח ממקום למקום שיוצא מעירו ומשער מקומו ע"י סיבה מהקפדה או קטטה, או מחמת איזה דבר הטורדו, כי אם יצא ממקומו לא"י בלי שום צורך גופו כי אם דוקא לשם מצוה. וזה פי' ה"ה מהר"ם אלשיך בספר תורת משה סדר לך לך ע"פ ויבואו עד חרן וישבו שם, להיות כי כל ישעו וחפץ תרח לא היתה על תאות קדושת המקום, כי אם לברוח מאור כשדים, ע"כ גם כי יצאו ללכת ארצה כנען לא חש יותר וזהו ויצאו מאור כשדים כו'. אך כאשר וילך אברם למה שהיתה הכונה לעשות רצון קונו, וזהו כאשר דבר אליו ה' אז ויצאו אתם ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען. כי תרח היותו בלתי קדוש לא נמשך עד ארץ כנען הקדושה, גם שיצאו ללכת ארצה כנען כשבא עד חרן נשאר שם. אך אברם למה שיצאו אתו ולא עם תרח חשב ללכת ארצה כנען לא שקט הדבר וימשך עד ארץ הקדושה, וילכו ארצה כנען, כי ה' גמר בעדם להביא טובתם עד הפועל. ובהיות כי מתחילה לא נאמר לו רק אל הארץ אשר אראך ולא ידע איזו עיר כו' זה תורף דבריו, הרי מבואר מדברי הרב כי כל עיקר ישעו וחפצו של אדם כשהוא עולה לא"י יהיה על תאות קדושת המקום לבד לשם ציוי ה', ה' יזכנו להיות מהעולים והזוכין לא"י בשמחה ובטוב לבב, לשכון כבוד בא"י ארץ החיים. וזהו רמז הכתוב והיה כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך וירשת וישבת בה, וכדרז"ל אין והיה, אלא לשון שמחה והיה עול' לשם שמחה של מצוה לבד. גם אם אינו יכול לעלות מפני איזה סיבה ולאונס, צריך הוא להתאוות ולצפות לא"י, וכמ"ש בגמרא שם, ואחד המצפה לראותה. וזהו הרמז כי א"י גימטריא ת"ת ל"ב, שצריך לתת אל לבו ולכוין בלבו לא"י, ומחשבה טובה הקב"ה מצרפו למעשה, ואם מונע מסיבת חן מקומו, נענש אף כי הוא אנוס, כיון שאינו מכוין משום אונס, כמ"ש הרב ספר כתובה בסו' חי' לכתובות יע"ש. ומאחר דקי"ל בפ"ק דקידושין דל"א, דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, אם חשב לעלות לא"י ונאנס ולא עלה, מחשבה זו מצרפה הקב"ה למעשה כאלו עלה, וכן כתב התשב"ץ ח"ג סימן פר"ח, יע"ש.

והן שנית מעלה אחרת מצינו, דההולך לבד ד' אמות בא"י הוא מובטח שהוא בן העולם הבא. כמ"ש בכתובות דקי"א ע"א. והגם שכתב מהרימ"ט בתשובה הנ"ל והי"א בא"ח סימן רמ"ח דהיינו דוקא כשמת בא"י ונקבר שם, אנכי הצעיר השבתי על דבריו בספרי הקטן נשמת כל חי ח"א בתשובה הנז"ל ממ"ש הרמב"ם בה' מלכים פ"ה הי"א וז"ל, ואפילו הלך בה ד"א, זוכה לחיי הע"הב, וכן הנקבר שם נתכפר בה כו' כיע"ש דשמע מינה דמהלך לחוד, ונקבר בה לחוד. וכ"כ הריב"ש בסימן ק"א דכיון דהישיבה בא"י מצוה, גם העליה מצוה, וגם הליכה שם נמי מיקרי מצוה, יע"ש. וכתב הרי"ף בחידושיו לעין יעקב בפ"ק דברכות לד"ח ע"א, דכיון דאמרו ח"ל דהמהלך ד' אמות בא"י מוחלין לו על כל עונותיו, א"כ זה שזוכה לברכה למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה, שבעון אדם בניו מתים, וכיון שזוכה על ידי הליכה לא"י שימחלו עונותיו, הוא זוכה לאריכות ימים לו ולבניו, וכ"כ זוכה למקדים ומעריב בב"הכן, יע"ש.

ועד השלושה ליו בא, מה שאמרו בכתובות דף קי"א ע"א, אמר רב ענן, כל הקבור בארץ ישראל, כאלו קבור תחת המזבח. כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם, וכפר אדמתו עמו. ואמרו עוד שם, מתים שבחוץ לארץ אינם חיים, שנאמר ונתתי צבי בארץ החיים, ארץ שצביוני בה מתיה חיים, שאין צביוני בה אין מתיה חיים. ואמרו שם בגמרא לדעת רבי אליעזר, לאו שאינם חיים ח"ו, ולית להו תחיית המתים, אלא דאינם חיים בחוץ לארץ, כי אם על ידי גלגול מחילות. ופירש רש"י, על ידי גלגול מתגלגלין העצמות עד ארץ ישראל, וחיים שם. מחילות נעשה להם בקרקע, ועומדים על רגליהם, והולכים במחילות עד ארץ ישראל, ושם מבצבצים ויוצאים, יע"ש. וכן אמרו בבראשית רבה, סדר ויחי, פרשה צ"ו, על פסוק אל נא תקברני במצרים. ב' דברים אמרו רבותנו בשם רבי חלבו, למה האבות מחבבין קבורת ארץ ישראל, שמתי ארץ ישראל, חיים תחילה בימות המשיח, ואוכלין שנות המשיח. רבי חנינא אמר מי שמת בחוץ לארץ, ונקבר שם, ב' מיתות יש בידו, שכך כתיב, ואתה פשחור וכל וכו', ושם תמות ושם תקבר, הוי יש בידו ב' מיתות, לפיכך יעקב אומר ליוסף אל נא תקברני במצרים. אמר רבי סימון, אם כן הפסידו הצדיקים שהם קבורים בחוץ לארץ, אלא מה הקב"ה עושה, עושה להם מחילות בארץ כמערות הללו, והן מתגלגלין ובאים לארץ ישראל. והקב"ה נותן בהם רוח, והם עומדים. מנין, שכן כתיב הנה אני פותח את קברותיכם, והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל. ואחר כך, ונתתי בכם רוח וחייתם. אמר ריש לקיש מקרא מלא הוא, כיון שהם מגיעים לארץ ישראל, הקב"ה נותן בהם נשמה, שנאמר, נותן נשמה לעם עליה, ורוח להולכים בה, ע"כ. ובילקוט תהלים סימןקי"ז אמרו, ארץ ישראל נקראת ארצות החיים, שמתיה חיים לימות המשיח, והקבור שם ניצול מדינה של גהינם, יע"ש.

עוד מצינו מ"ש בז"הק ח"ב דקנ"א ע"ב, ובספר הפרדס שער אבי"ע פ"ה, ובתשובות חוות יאיר סימן ר"י, דהמתים בא"י אינם מתים ע"י מלאך המות יע"ש. והרב רבינו בחיי ז"ל בפרשתינו נתן טעם לשבח על אבותינו הקדושים אשר בחרו להם קבורת א"י, בחברון דוקא, וכתב וז"ל, ויתכן לומר עוד קרית ארבע היא חברון, שנקראת בשם קרית ארבע היא חברון, על שם שכל הקבור שם נפשו מתחברת למעלה בעיר אלהי' שם ד' מחנות קדושה של שכינה, ולא לחנם חמדוה האבות, אלא שמשם זוכות הנשמות להתחבר לשרשן שהוא כסא הכבוד, וזהו קרית ארבע היא חברון עכ"ל. ולפי מ"ש לעיל בשם ספר החרדים דבאדם היושב בא"י, מיחד שם בן ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה, זהו הרמז קרית ארבע, רמז לשם הוי"ה ב"ה בן ד' אותיות, היא חברון היותר מא"י מיחד שם שם הוי"ה כאמור. וע"פ האמור זהו רמז הכתוב במלכים א' סימן י"א ולבנו אתן שבט אחד כו' בירושלים העיר אשר בחרתי לי לשום שמי שם, דייק לומר לשום שמי שם הוי"ה ברוך הוא כאמור. ועוד יש לפרש קרוב לזה קרית ד' היא חברון ע"פי מ"ש בזוה"ק סדר נח דס"א ע"א, ארעא קדישא לא שריא עליה רוחא ולא ממנא אחרא בר קב"ה בלחודוי יע"ש. וכיון שהקב"ה הוא השורה שם, לכן רמז קרא קרית ארבע שם הוי"ה ב"ה היא חברון ששם השראת שכינתו. ומ"מ הבא לדור בא"י, צריך שיכוין שהוא עולה לא"י לקיים המצות התלויות בארץ, כמ"ש בפ"ק דסוטה די"ד דרש רבי שמלאי, מפני מה נתאוה משה רבנו עליו השלום ליכנס לא"י, וכי לאכול מפריה הוא צריך, אלא כך אמר משה, הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימות אלא בא"י, אכנס אני לא"י שיתקיימו כולם ע"י, כו' יע"ש. הרי דכל עיקר מגמתו של מרע"ה ליכנס לא"י, אינו אלא בשביל המצות התלויות בארץ. לכן צריך ליזהר הרבה בכל המצות התלויות בארץ. כגון לקט, שכחה, פאה, ותרומות ומעשרות ופרט עוללות, וערלה, וכלאים וכדומה. לאפוקי מסברת ר"ח כהן שהביאו התוספות שם בסוף כתובות דק"י ע"ב ד"ה הוא אומר כו', שכתבו דעכשיו בזמן הזה אין מצוה לדור בא"י, דיש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשים שאין אנו יכולין ליזהר בהן ולעמוד עליהם כו' יע"ש. והרב של"ה בשער האותיות דס"א ע"א ומהרימ"ט שם בחידושיו כתב דיותר עונש יש למי שבא לדור מחדש בא"י ואינו מקיים מצות התלויות בארץ, למי שכבר דר שם כבר וכבר נמצא שם יע"ש. גם הרב מטה יוסף בתשובה חי"ד ח"א סימן יו"ד די"ז ע"ד כתב וז"ל, כל ימי דירתי בירושלים הייתי מצטער על זה שלא הייתי רוצה לאכול אצל שום אדם, כי שמעתי שלא היו בקיאים בהפרשת תרומות ומעשרות יע"ש. הנה כי כן הירא את דבר ה' וזכה להיות דר בא"י, שיהיה זריז ונשכר לקיים התורה והמצות בכללות ובפרט במצות התלויות בארץ, יען הוא שוכן בחצר בית המלך מלכו של עולם. ה' יזכנו לשכון כבוד בארצינו הקדושה אתהלך לפני ה' בארצות החיים.