המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"ויודו", (חלק ב') בחלק הזה יספר כי החסד והאמונה הכללי עודנו קיים קבוע בעולם הכללי, והמציאות מעיד עליו בכל יום הן בטבע הסדורה הן בהנהגה הפלאיית, וכי ה' יסד מלכות ב"ד מסכים עם החסד והאמת הכללי, והמציאות הכללי עד עליו, "ויודו שמים פלאך ה'", יאמר הגם שהשמים הם מתנהגים עפ"י חקי הטבע הקבועים, וקהל קדושים שהם המלכים הם המנהיגים את ההנהגה הנסיית שנעשית ע"י המלאכים כמ"ש שרפים עומדים ממעל לו, שהם למעלה מן הכסא שהוא השמים כמו שפי' שם, בכ"ז גם "השמים יודו פלאך ה'", שגם הטבע תמשך אחר ההנהגה ההשגחיית הפלאיית, וגם בה יש נסים נסתרים והנהגה קצובה לפי המעשה ולפי השכר והעונש, "ואף אמונתך" יודו "בקהל קדושים", שגם המלאכים יודו את ההנהגה הקבועה, כי גם הם יניעו את החקים הקבועים הטבעיים שיהיו מסכימים עם ההנהגה הפלאיית, וגם הנסים הם הנהגה קבועה מראש, וכמ"ש כ"ז באורך למעלה סי' ל"ו במ"ש ה' בהשמים חסדך אמונתך עד שחקים, עיי"ש בארך:
ביאור המילות
(ו-ז) "שמים, שחק". שחקים גבוהים משמים ומציין מקום הנפלאות, כמו שאמר ישעיה מ"ה ובס' זה (ל"ו ו', ס"ח ל"ה, ע"ז י"ח, ע"ח כ"ג).
