שערי תשובה (מרגליות)/אורח חיים/כז
סעיף א[עריכה]
(א) שמאל — עיין באר היטב. ובבית יעקב סימן קמ"ט בסוף מצדד לומר דיצא. ולא מחוור. ומה שכתב מבעל העיטור שהביא הב"י בסימן תרנ"א אין ראיה, דהתם באיטר קאי. ועיין לקמן ס"ק י"א, ע"ש:
(ב) לקובד"ו — עיין באר היטב. ועיין במגן אברהם ס"ק ב'. וכוונת דבריו מבואר היטב ביד אפרים, ע"ש:
(ג) רק זרוע — עיין באר היטב. ובחות יאיר שם כתב דאם נקטע הקצה פטור. אבל גידם מעיקרא, כל שנשאר לו בחלק עליון קרוב לכתף מקום להניח תפילין, יש לומר דחייב להניח, דזה הנשאר הוי יד דידיה. ועיין במגן אברהם ושאר אחרונים, ובפנים מאירות חלק ג' סימן י"א, ובתפארת צבי סימן ב'. ומחוורתא להניח בלא ברכה, ויברך על של ראש שתים כמו שכתב הש"י. וכתב בשאגת אריה סימן ל"ד, דמי שאין לו זרוע דפטור משל יד, מכל מקום חייב להניח של ראש, ע"ש:
סעיף ב[עריכה]
(ד) יו"ד — עיין באר היטב. וכתב בספר שלמי ציבור, שבספר זר זהב הוכיח מהר"י צמח מדברי הרב ז"ל דצריך שלא תזוז היו"ד לעולם, אפילו בהיותם מונחין בתוך הכיס. ועל כן נוהגים רבים מיראי השם לקשור היוד עם חוט של גיד עם התפלה, ואין קושרין אותה עם הרצועה בשעת ההנחה, עכ"ל. ולדידי צריך עיון, דעל ידי קשירה זו יהיה החוט של גיד סביב התיתורא והוא חוצץ בין הזרוע לתפילין. ואפשר כיון שהחוט הקשור הוא בכלות התיתורא במקום המעברתא, לא איכפת לן שם בחציצה, רק במקום התיתורא שהפרשיות מונחים בפנים. וצ"ע. ולענין מה שכתב שאין קושרים עם הרצועה, עיין להלן ס"ק ח':
סעיף ד[עריכה]
(ה) חוצץ — עיין באר היטב, דמביא בשם של"ה דיש לרחוץ מקום הנחת תפילין. ובברכי יוסף כתב שפשוט שהנוהג כן צריך לנגב המקום היטב, משום התפילין. וגם אפשר שהם מפסיקים כמו חציצה. והביא מדברי המיימוני מהלכות עבודת יוה"כ יום הכיפורים, דלכך בכ"ג בכהן גדול עלה ונסתפג כו', ונשא ונתן בזה עיי"ש. ונראה דהשל"ה כתב כן לפי שהמשכים לחצות נותן אפר תחת פאר, וכשרוצה להניח תפילין צריך לרחוץ המקום משום כבוד התפילין, וכן הוא בכתבי האר"י ז"ל ע"ש. ועיין בשו"ת פני אריה בסי' ו' וסי' ז' לענין אבק שקורין פוד"ר מה דינו, ע"ש:
סעיף ה[עריכה]
(ו) דק — עיין באר היטב. וכתב בתשב"ץ סימן ל': אין להניח תפילין על הכובע, רק על ראשו, ומותר לכסות אותם בסודרו. והא דאמרינן: "וראו כל עמי הארץ" כו', היינו שיהיה בראש במקום שהם נראים יותר, "וראו" כמו "ושמעו", "וכל העם רואים את הקולות", ע"ש. ונראה דאף שיש איזה דרשא בהא ד"וכל העם רואים", דקאי על המלאכים שנבראו מכל דיבור, מכל מקום פשטא דקרא על שמיעה נאמר ומפיק ליה בלשון ראיה לדרשא, והכא נמי בהא ד"וראו" ד"כל עמי הארץ", שיהיה השמיעה ברור אצלם כאלו ראו בעיניהם ממש:
סעיף ו[עריכה]
(ז) כל אדם — עיין באר היטב. ועיין מה שכתבנו לעיל ס"ק א', ומדברי הבעל העיטור שהביא הב"י נראה דסבירא ליה דיצא. ובשלמי ציבור כתב וז"ל: ומצאתי בספר זר זהב למהר"י צמח האריך והרבה בראיות שאיטר יד ימינו אינו רשאי לשנות משאר כל אדם, שלא לשנות הסדר העליון, ע"ש:
סעיף ח[עריכה]
(ח) התיתורא — עיין באר היטב. ובברכי יוסף כתב שכתבו בשם מהר"י צמח שהרב מהר"ש ויטל העיד שאביו מהרח"ו ז"ל, כשהיה עובר הרצועה בזרוע היה מהדק היטב וקושר היו"ד עם התפלה וממשיך הרצועה אצל הזרוע לעשות הכריכות, אבל בקיבורת לא עשה שום כריכה כלל. ואמר מהרח"ו שכן נהג רבינו האר"י ז"ל, ומהר"י צמח הוכיח כן מדברי הפוסקים ומדברי הקבלה, וכן נהגנו, ועיין מ"ש התשב"ץ ח"ג סי' קי"ח, עכ"ל.
ובמחזיק ברכה כתב על מה שכתב כאן שאין לכרוך הרצועה על התיתורא, וזה לשונו: העולם נוהגין להיפך, כמו שכתבו האחרונים, וכתבו שכן מוכי מדברי גורי האר"י ז"ל. והרב מור וקציעה העיד שהגאון מר אביו היה כורך הרצועה על התיתורא, וכתב דטעמו ונימוקו עמו, ע"ש. ואני תמה, שבמחזיק ברכה נראה שמסכים להיפך ממה שכתב בברכי יוסף בשם מהר"י צמח וכתב "וכן נהגנו".
ובספר שלמי ציבור ראיתי שכתב בשם ספר זר זהב כת"י למהר"י צמח, והביא שם דברי מהר"ש וויטל וכתב שאמר לו שהרב אביו עצמו הניח לו תפילין כסדר הזה בפעם ראשונה שלבש, שאביו לבשם לו ואמר לו שכן היה נוהג האר"י ז"ל לעשות. וכתב להשיג על המתכוונים לעשות דוגמת שם שי"ן דל"ת יו"ד, שיש בזה ספק חשש כשמסלק הרצועה נמצא כאילו מוחקו, דוגמת שכתב הלבוש בכתב שמו על דפי הספר אין לפותחו ולסוגרו בשבת. וגם הביא מהזוהר ואתחנן ובפרשת פינחס, דאיתא שם, תרין בקדרא חד, דהיינו יו"ד, וקשר רצועה במעברתא שהם תרין בקשרא חד, שאנו קושרין היו"ד עם התפילין, והוכיח שאין לעשות כריכות על הקיבורת. ובסוף דבריו כתב, שראה בחלום להרב מהרח"ו ז"ל אשר האמת נכון עליו, ואמר לי: הנה בספר הכוונות בדף עצמו שמ"כ שמצאת כתוב אורך הרצועה, תמצא ראיה יותר ברורה והיא נכונה וחזקה, והוא שתמצא ענין קשירת תש"י תפילין של יד, יקשור תחילה תש"י ויקיף ז' כריכות סביב הזרוע כו' (ר"ל רוצה לומר שיקשור תחילה היו"ד עם התפלה ש"י. וזהו קשירות היו"ד לבד, ר"ל ע"י הידוק הרצועה נקשרת היו"ד על התפלה), ותיכף ימשוך הרצועה סביבות הזרוע לעשות ז' כריכות. ולא אמרתי כ"א כי אם קשירת היו"ד כדברי הרשב"י, מן הטעם הכתוב בשמו, וכן אמרתי כמ"ש כמו שכתוב וכן תעשה, ע"כ החלום. גם בשולחן ערוך ולבוש לא נזכר לשון כריכות, אלא קושר קשירה אחת בלבד לצורך היו"ד, עכ"ל הר"י צמח. ורבים מיראי ה' אחרי רואם זה חזרו לעשות כדבריו ז"ל, עכ"ל.
ומכאן תראה שמ"ש שמה שכתב בש"ע האר"י שהביא בעט"ז, לאו האר"י ז"ל חתם עלה. וכן מ"ש בפע"ח הנדפסת לעשות ג' כריכות בקיבורת כעין שי"ן, הוא מהחברים ואינו עיקר, כיון שאינו מתורת מהרח"ו שהוא העיקר. וגם במ"ח במשנת חסידים כתב שיניח היו"ד על המעברתא ויכרוך עליהם כריכה אחת, ומדברי מהר"י צמח נראה דליתא. ואם נאמר דמ"ש כשהיה עובר הרצועה בזרוע והיה מהדק וקושר היו"ד עם התפלה, היינו ע"י העברת הרצועה על היו"ד עם התיתורא, אלא שזה אין עליו שם כריכה, רק שם קשירה, שמיד משם ממשיך לזרוע לכרוך הז' כריכות, וכן משמע קצת בסוף דבריו, הוי א"ש אתי שפיר, דדברי הבר"י ובמח"ב לא סתרי אהדדי. אך מדברי מהר"י צמח שהבאתי לעיל ס"ק ה' מבואר נגלה שדעתו שלא לקשור אותה עם הרצועה כלל. וצ"ל דקשירה דקאמר היינו מחמת ההדוק, שמושך הרצועה בהדוק, מתקרבת ומתחברת אל התפלה, והיינו כדרך הנוהגין לעשות הנקב שבכפילות הרצועה לצד השמאל, וכל מה שמושכין הרצועה אינה מתקרבת אלא מתרחקת קצת. ולפ"ז ע"כ על כרחך מ"ש דקושרין היו"ד עם התפלה אינו ע"י ההדוק, רק ע"י העברת הרצועה על היו"ד והמעברתא מקשר אותם יחד. וכבר כתבתי דממ"ש ס"ק ה' אינו נראה כן, וצ"ע:
סעיף ט[עריכה]
(ט) השער — עיין באר היטב. ובחינם השיב הברכי יוסף על הט"ז, דגם כוונת הט"ז על קצה התחתון מהתפילין, דהיינו התיתורא. ושוב מצאתי כן באליה רבה, וכן כתב בשו"ת דברי יוסף סימן ס"ג: יניח קציצה של ראש מיושבת ומושכבת על הראש, ומהתחלת עיקרי שער הפדחת יניח התיתורא, ודלא כגן המלך סימן קנ"ג. והביאו בברכי יוסף:
סעיף י[עריכה]
(י) בעורף — עיין באר היטב. ובכנסת הגדולה כתב בשם שלטי הגיבורים, שבמרדכי דשבת כתב דהמניח שם למטה מצמיחת השער או הצוואר לא יצא, והוי ברכה לבטלה. והיינו נמי קצה התחתון של הקשר יהיה למעלה מהתחלת צמיחות השערות. וכמדומה לי שראיתי בספר קטן, כשהקשר שמאחורי הראש הוא בגומא לא יצא ידי חובה. ולא ידעתי מאין יצא לו זה, שהרי מלשון השלטי גיבורים משמע דבצמיחת שערות תליא מלתא. מיהא ודאי דעורף היינו נגד הפנים, כמבואר בחולין. ומכל מקום נראה שיש לעשות כן לכתחילה, דבעינן שיהא הדק היטב סביב לראשו. ועיין בעטרת זקנים סוף סימן זה. וכל שהקשר משפע ויורד בתוך גומא אי אפשר שתהיה הרצועה שסביב הראש מהודקת היטב. וכתב בפנים מאירות חלק ג' סימן ט': מי ששגג ולא הניח תפילין של ראש כמצוותו במקום הראוי כמה שנים, ועל המצות עשה נתכפר לו בווידוי דברים, אך לבו חרד על מצות לא תעשה של ברכה לבטלה לפי דעת הרמב"ם שהוא מדאורייתא, והוא רוצה לקבל תשובה על זה. ונראה כיון שלדעת התוספות הורא"ש הוא מדרבנן, וגם שלפי מנהגינו אומר אחר הברכה בשכמל"ו, שזה תיקון שלא יעבור על לא תשא, אם כן לא חטא בברכה לבטלה; ולכן אף שביטל עשה וצריך עולה לכפר, מכל מקום מיקרי דורון ואין צריך לענות נפשו, רק תשובתו נרצה בחרטה ומודה ועוזה ירוחם, ע"ש. ונראה מדבריו שאם לא הניח של יד כתיקונו, דלא שייך בהו הצד תיקון אמירת בשכמל"ו, יש לו לקבל תשובה על ברכתו לבטלה:
סעיף יא[עריכה]
(יא) ובשל יד אין להקפיד — ובלבוש כתב שיהיו מכוסים, משום "והיה לך לאות". וכתב בברכי יוסף בשם זקנו מוהר"א אזולאי שיש מדקדקים להאפיל בטלית על הזרוע בשעת הנחת תפילין של יד. וכן ראוי לנהוג על פי קבלות האר"י ז"ל, גם על פי דרכו גם תפילין של ראש ראוי לכסותה בטלית, ע"ש. ועיין במגן אברהם לעיל ריש סימן ח' מה שכתב: