שערי תשובה ג סא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

לא תחללו את שם קדשי (ויקרא כב). זה מחייבי כריתות כאשר יתבאר. ודע כי ההפסד והאבדון המצוי בנפשות המון העם. הלא הוא על שפת לשון. כי הם מזכירים שם שמים לבטלה. וגם מזכירים מבלי מורא. ועל ענין זה פירשו רבותינו זכרונם לברכה מה שכתוב (ישעיה א) ישראל לא ידע. גם אינם מדקדקים בנקיות המקום ונקיון כפים: וחכמי ישראל היו מנדים ומשמתים המוציא שם שמים לבטלה. והיו חושדים אותו על השבועה. ואמרו (נדרים ז:) השומע מחברו שמזכיר שם שמים לבטלה, צריך לנדותו. ואם לא נידהו, הוא עצמו יהא בנידוי.