שמונה קבצים א נד

<< · שמונה קבצים א · נד · >>

כשאדם משליט את השכל על נפשו, והנהגתו את עצמו אינה הולכת בדרך ההכרעה הטבעית הפשוטה, כי אם ע"פ השפיטה השכלית, הוא מטביע בחלק ידוע מן ההויה כולה את ההטבעה הזאת, שהצד היותר מאיר שבה יגלה את אורו ואת שליטתו, וממילא מתבסם העולם ע"י זה, לפי אותה המדה שהאדם ההוא תופש בו מקום. ואם הוא מתעלה כ"כ, עד שההכרעה הטבעית שלו הולכת היא - מצד ריבוי תשוקת הנפש אל השכל והיושר - דוקא ע"פ השכל, אז מאיר הוא בעצמיות ההויה את האור הגנוז, עד שמתהפכים חלקים רבים, שהם מצד עצמם עכורים ושפלים, לבהירים ונשאים.