שירה (דוד פרישמן)/על-מה-זה על-מה-זה

עַל-מַה-זֶּה, עַל-מַה-זֶּה,
הוֹ אִמְרוּ לִי, עַל מַה-זֶּה
מְרַפְרֵף וְחוֹזֵר לִבִּי,
מְרַפְרֵף וְחוֹזֵר שִׁירִי
וְשׁוֹאֵף וְנִצְבָּט וּמִתְלַבֵּט וּמִתְגַּעֲגֵעַ
כְּפַעַם בְּפַעַם מֵחָדָשׁ
לְאוֹתוֹ גַּן-הָעֵדֶן,
שֶׁשָּׁם בִּכְבָר הַיָּמִים פָּרַח לִי הָאֹשֶׁר?
וְלֹא עַל מַה-שֶּׁאָבַד אֶשְׁאַל, וְעַל שֶׁאֵינֶנּוּ,
וְלֹא עַל מַה-שֶּׁעָקְבוּ בְּחָזְקָה מַה-שֶּׁלִּי,
וְלֹא עַל מַה-שֶּׁעִוְּדוּ אֶת-הַמְּעַט וְלֹא בִּצְדָקָה –
אַךְ לָמָּה, הוֹ אִמְרוּ,
לֹא אַבְלִיג כֹּה וְאֶשְׁכַּח
אוֹ לֹא אֶלְמַד לִשְׁכֹּחַ
אֶת אֲשֶׁר-לֹא יָשׁוּב
לָנֶצַח עוֹד, לָנֶצַח?
 
עַל שֻׁלְחָנִי קְלִפַּת-קוֹנְכָה
תַּעֲמֹד אַט וְהִיא הוֹמִיָּה,
יוֹם וָלַיְלָה עַל שֻׁלְחָנִי
הוֹמָה, הוֹמָה הַקּוֹנְכִיָּה.
 
עַל-מַה-זֶּה עַל-מַה-זֶּה
הוֹ אִמְרוּ לִי, עַל-מַה-זֶּה
הוֹמֶה תָּמִיד כָּכָה
הַקּוֹל בַּקּוֹנְכִיָּה,
וְעָרְגָה וְשָׁאֲפָה הַקּוֹנְכָה וְהִתְלָבְּטָה
וְשָאֲלָה אֶת נַפְשָׁהּ תָּמִיד
אֶל-הַיָּם אֶל-הַיָּם,
אֲשֶׁר-הֵקִיא אוֹתָהּ מִקִּרְבּוֹ בִּכְבָר-הַיָּמִים? –
וְלֹא עַל מַה-שֶּׁהֵקִיא, אֶשְׁאַל, וְעַל הָעָוֶל,
וְלֹא עַל מַה-שֶּׁנִּכְרְתָה וְנִטְרְדָה מֵעוֹלָמָהּ,
וְלֹא עַל מַה -שֶּׁנִּתַּק פְּתִיל שֶׁל מַה שֶּׁהָיָה –
אַךְ מַה הוּא, הוֹ אִמְרוּ,
הַקּוֹרֵא לָהּ תָּמִיד וּמוֹשְׁכָהּ אֶל הַמָּקוֹם,
שֶׁשָּׁם פָּרַח אָשְׁרָהּ,
עַד כִּי גַּם-עַתָּה לֹא תּוּכַל בִּלְתִּי לָשִׁיר
אֶת שִׁירָהּ שֶׁלָהּ, אֶת-הַיָּשָׁן?