שירה (דוד פרישמן)/אלילים

אֱלִילִים
 
   І
אַבְרָהָם אָבִינוּ! יָדַעְתִּי פָעֳלֶךָ,
עֵת נַעַר עוֹד קָטָן הָיִיתָ
וּבְחוּצוֹת אוּר-כַּשְׂדִּים עִם נַעֲרֵי-גִילֶךָ
שַׁעֲשׁוּעֵי יַלְדוּתְךָ חָצִיתָ.
 
וְעַל בִּרְכֵּי אֲמַתְלָא, זוֹ אִמְּךָ זְקֶנְתֶּךָ,
אֵם תֶּרַח אָבִיךָ, שִׁעֲשָׁעְתָּ,
וַעֲלִילוֹת אֱלִילֵי יְקַר-אֲבוֹתֶיךָ
עִם רַבּוֹת נִפְלָאוֹת שָׁמָעְתָּ.
 
וּלְתֶרַח אָבִיךָ בִּרְחוֹב עִיר-הַקֶּרֶת
בֵּית מִמְכַּר כָּל-צֶלֶם וָפֶסֶל:
עֲצַבֵּי עֵץ נֶחְמָד וֶאֱלִילֵי-תִפְאֶרֶת
וּתְרָפִים וּמַעֲשֵׂי כָל-כֶּסֶל;
 
וְתֶרַח אָבִיךָ אַךְ יָצָא הַחוּצָה,
כְּצֵאתוֹ יוֹם יוֹם אֶל-פָּעֳלֵהוּ –
אָז קַמְתָּ גַּם-אַתָּה וְאָמַרְתָּ: אָרוּצָה
וְאֶרְאֶה אֶת-שְׁלוֹם אֱלִילֵיהוּ.
 
וְקַרְדֹּם לָקַחְתָּ בְּיָדְךָ וּבָאתָ
לִמְקוֹם שָׁם הַפְּסִילִים עָמָדוּ,
וּבְשַׁאֲגַת קוֹל-אַרְיֵה „הֶאָח!” אָז קָרָאתָ –
וּפְסִילִים וֶאֱלִילִים רָעָדוּ.
 
וּפְסִילִים וֶאֱלִילִים לָאָרֶץ מִגַּרְתָּ
וַתְּשַׁבְּרֵם אָז שֶׁבֶר עַל-שָׁבֶר,
וּתְרָפִים וַעֲצַבִּים פּוֹרַרְתָּ, שִׁבַּרְתָּ –
אָז חֻצַּב לֶאֱלִילִים הַקָּבֶר.
 
וֶאֱלִילִים וּפְסִילִים מָחַצְתָּ, רִצַּצְתָּ
וַתִּפְרָץ-בָּם פֶּרֶץ עַל-פָּרֶץ,
וַעֲצַבִּים וּתְרָפִים קִצַּצְתָּ, פִּצְפַּצְתָּ –
אָז תַּמּוּ אֱלִילִים מֵאָרֶץ.
 
אַךְ אֶחָד הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם הוֹתַרְתָּ –
כֵּן, אָבִי, בַּסְּפָרִים קָרָאתִי,
וָאֶקְרָא, כִּי לוֹ גַם הַקַּרְדֹּם מָסַרְתָּ –
וּמְנוּחָה מֵאָז לֹא מָצָאתִי.
 
אַבְרָהָם אָבִינוּ! יָדַעְתִּי פָעֳלֶךָ,
יָדַעְתִּי כָל-מַה-שֶּׁעָשִׂיתָ,
עֵת נַעַר עוֹד קָטָן עִם נַעֲרֵי-גִּילֶךָ
בְּעִירְךָ אוּר-כַּשְׂדִּים הָיִיתָ.
 
אָבִינוּ אַבְרָהָם! יָדַעְתִּי פְעָלֶיךָ,
יָדַעְתִּי יָדַעְתִּי כָל-אֵלֶּה –
אַךְ אוֹי, לֹא כִלִּיתָ עַד-תֹּם מַעֲלָלֶיךָ,
כִּי בָאתָ עַד-אַחֲרוֹן וַתֵּלֶא!
 
אַבְרָהָם אָבִינוּ, חָכַמְתָּ, יָדַעְתִּי,
מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי כָל-טָעַם;
אַךְ עַתָּה שָׂאֵנִי, וּבְנַפְשִׁי נִשְׁבַּעְתִּי,
אִם לֹא הֲרֵעוֹתָ הַפָּעַם!
 
אָבִינוּ אַבְרָהָם! חָכַמְתָּ – אַךְ עַתָּה
שָׂאֵנִי, כִּי רָעָה פָעַלְתָּ;
הַפְּסִילִים הַקְּטַנִּים הֵן כָּרֹת כָּרַתָּ,
אֲבָל עַל-הַגָּדוֹל חָמַלְתָּ.
 
וַתִּמְעַט מִמְּךָ כָּל-זֹאת שֶׁעָשִׂיתָ,
וּבְיָדוֹ גַם קַרְדֹּם נָתַתָּ –
הוֹי אַבְרָם, הוֹי לוּ אֶת-הַקְּטַנִּים חִיִּיתָ
וְרַק אֶת-הַגָּדוֹל כָּרַתָּ!
 
ІІ
חָלַמְתִּי, רַב-כֹּחַ אָנֹכִי, עוֹד עֶלֶם –
וְעַל רֹאשׁ הַר נִצַּבְתִּי וָאֵרֶא הַצֶּלֶם,
 
הַצֶּלֶם הַגָּדוֹל עַד-בִּלְתִּי כָל-חֵקֶר:
„אָנֹכִי”, הוּא קוֹרֵא, „אָנֹכִי הַשֶּׁקֶר!”
 
וּבְיָדוֹ הַקַּרְדֹּם – וּכְבָרָק בָּאֶמֶשׁ
יְנוֹצֵץ בְּלַהֲטוֹ לִנְגֹהוֹת אוֹר-שֶׁמֶשׁ.
 
וְהַצֶּלֶם הַגָּדוֹל – הוֹי אֵימָה וָפֶגַע! –
רַק יִגְדַּל, רַק יִגְדַּל מֵרֶגַע לְרֶגַע.
 
וְעִמּוֹ הַקַּרְדֹּם גַּם-הוּא יִגְדַּל כָּכָה!
עַד-אֶפֶס עוֹד מָקוֹם מִדָּתוֹ אָרָכָה.
 
מַה-גָּדוֹל הַצֶּלֶם! עַד-שְׁמֵי הָרָקִיעַ
כְּבָר עָלָה בְגָבְהוֹ, כְּבָר רֹאשׁוֹ הִגִּיעַ.
 
וּמְלֹא אַפְסֵי תֵבֵל וּמְלֹא כָל-הָאָרֶץ,
וּשְׁאוֹל וְשָׁמַיְמָה הוּא יִפְרוֹץ כְּבָר פָּרֶץ,
 
וּבְיָדוֹ הַקַּרְדֹּם – הוֹי אֵל בַּשָּׁמַיִם!
אֵי יִהְיֶה הַמָּקוֹם, אֵי יִמְצָא יָדַיִם
 
הַקַּרְדֹּם הַנּוֹרָא הַלָּז, אִם עֲדֶנָּה
אֵין אַחֲרִית לַמִּדָּה וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנָּה?
 
מַה-גָּדוֹל הַצֶּלֶם! רַק זָהָב נִסְכֵּהוּ,
רַק זָהָב, רַק זָהָב הָרֹאשׁ וִירֵכֵהוּ.
 
וּצְלָמִים הַקְּטַנִּים מִסָּבִיב יִשְׁכָּבוּ,
כִּי אַחֲרֵי הֻכּוֹתָם הַשְּׁבָבִים נֶעֱזָבוּ,
 
וְהֵם אֶל-כָּל-פִּנָּה וּפֵאָה נִפְזָרוּ.
אָז שָׁרַק הַגָּדוֹל – וְאָז הִתְעוֹרָרוּ
 
גַּם-הֵמָּה כְרֶגַע מִמְּקוֹם שָׁם שָׁכָבוּ;
הִתְלַקְּטוּ, הִתְקַבְּצוּ, אַף-קָרְבוּ, קָרָבוּ,
 
כָּל-עֶצֶם אֶל-עֶצֶם, כָּל-שֶׁבֶר אֶל-שֶׁבֶר,
וַיִּחְיוּ מִקִּבְרָם אַף-נִצְּבוּ בַחֶבֶר.
 
מַה-גָּדוֹל הַמַּחֲנֶה, פֹּה יַחְדָּו אָרָחוּ!
וּצְלָמִים חֲדָשִׁים מֵעָפָר יִצְמָחוּ
 
מֵרֶגַע לְרֶגַע; אַף-הֵם עוֹד יַעֲמִידוּ
רַק דּוֹרוֹת חֲדָשִׁים וּבְצַלְמָם יוֹלִידוּ.
 
וְהַצֶּלֶם הַגָּדוֹל עוֹד עוֹמֵד מִלְּמָעְלָה!
כָּל-רַעְיוֹן בּוֹ חשֶׁךְ, כָּל-הֶגֶה – רַק לָיְלָה.
 
וּכְבָר גַּם אֶת-יָדוֹ הַגְּדוֹלָה הֵנִיעַ, –
וּבְיָדוֹ הַקַּרְדֹּם, – וְהוּא כְבָר הִגִּיעַ
 
עַד מְקוֹם שָׁם כָּל-קֹדֶשׁ... הַצִּילוּ! הַצִּילוּ!
הוֹי חִישׁ, רַק הַקַּרְדֹּם מִיָּדוֹ הַפִּילוּ!
 
הוֹי אָקוּם גַּם-אָנִי, וַאֲנִי גִבּוֹר עֶלֶם,
אֲנַסֶּה, אֶלָּחֵם וְאַכֶּה בַצֶּלֶם!
 
ІІІ
וָאִיקָץ. – אַבְרָהָם! הוֹי שְׁפָךְ-נָא רוּחֶךָ
עַל עֶלֶם אֵין-אוֹנִים וָכֹחַ;
אָז תָּבֹא גַם-אַתָּה בָזֹאת לִמְנוּחֶיךָ,
אָז אֶמְצָא גַם-אָנִי מָנוֹחַ.
 
חַזְּקֵנִי-נָא, אָבִי, כַּיּוֹם רַק הַפַּעַם
וּתְהִי-נָא כַבַּרְזֶל לִי זְרוֹעַ,
וְרוּחִי כָּאֵשׁ בִּי וְקוֹל לִי כָרַעַם –
אָז יָדִי אֱלִילִים תָּרֹעַ.
 
אָז אַכֶּה, אָז אֶתּוֹשׁ וְאֶתּוֹץ אֵין-חֵקֶר,
וּמָגוֹר לֹא אֵדַע וָפָחַד!
אֲדִקֵּם, אֲרִיקֵם מִבֹּקֶר עַד-בֹּקֶר,
וּקְטַנִּים וּגְדוֹלִים גַּם-יָחַד.
 
אַשְׁמִידֵם עַד-תֻּמָּם, אַאֲבִידֵם בָּרֶצַח,
עַד-אֵדַע, כִּי תַמּוּ כֻלָּמוֹ;
וַאֲנִי אִם אֲכַלֵּם, אָז אֵדַע: לָנֶצַח
לֹא יִחְיוּ עוֹד אַחֲרֵי מוֹתָמוֹ.
 
כֵּן אֶעֱשֶׂה לָהֶם – וּמִכֻּלָּם הַפֶּסֶל
הַגָּדוֹל לָאָרֶץ אַכְרִיעַ;
וַאֲנִי לֹא אֶחְמוֹלָה, לֹא אֶעֱשֶׂה הַכֶּסֶל,
עַד-אוֹתוֹ לִשְׁאוֹלָה אַצִּיעַ.
 
וְדוֹרוֹת יָבֹאוּ וּבָנִים יֻלָּדוּ
יְמַלְּאוּ גַם-הֵמָּה אַחֲרֵינוּ;
וְיֶתֶר הַפְּסִילִים, שֶׁעוֹד לֹא נִשְׁמָדוּ,
יַשְׁמִידוּ אַחֲרֵינוּ בָנֵינוּ.
 
וּבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם – אַבְרָהָם אָבִינוּ!
שׁוּר, דּוֹרוֹת חֲדָשִׁים הֵן קָמוּ,
וְלַעֲשׂוֹת קַרְדֻּמִּים חֲדָשִׁים יָבִינוּ,
וּבְקַרְדֻּמִּים אֵלֶּה יִלְחָמוּ.
 
וּבְקַרְדֻּמִּים אֵלֶּה אֱלִילִים יַשְׁמִידוּ
גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים גַּם-יַחַד,
עַד-כָּלָה אוֹתָמוֹ מֵאֶרֶץ יַאֲבִידוּ,
עַד-בִּלְתִּי יוֹתִירוּ אַף-אַחַד.