שיחת ביאור:משנה בכורים פרק ג

ואומר הרי אלו ביכורים- סיפר לי פעם הרב ביגמן כיצד עזב פעם את בית המדרש לטובת קטיפת תפוזים בשדה- הוא חש צורך לעשות מעשה שיש לו תוצאות מוחשיות בעולם, להרגיש שמשהו השתנה בעולם בעקבות מעשה שהוא עשה- לפני הפעולה התפוז היה על העץ ועכשיו הוא בסל.
הדיבור, כמו הווידוי אצל הרב סולובצ'יק, גומר את מחשבתו של האדם ומפנים בליבו את העובדה שאכן אלו ביכורי פרי עמלו, אם קשירת הגמי לא עשתה את העבודה הרי שהטקסיות שבאמירה תעורר את חדוות היצירה, אותה תחושה שהנה האדם עשה ופעל בעולם. הבאת הביכורים - אין מטרתה להכהות את תחושת היצירה בכך שמקריבים את הפרי אלא להפך לקשט את הפרי ולשאת אותו על כפיים בשמחה- להתגאות בו ולהביאו למי שבלעדיו כל העשייה הייתה לשווא, מי שנתן את הגשם וברא את החוקיות הטבעית בה הגרעין הוא היסוד והפוטנציאל לפרי, פרי שיגיע רק אם האדם יעמול בו וישקיע עד שיגדל ויהפוך לפרי.
חדוות היצירה הייתה המניעה העיקרי שלי כאשר ביכרתי את לימודי התכנות על לימודי ההוראה- בסיום כתיבת תוכנית אני מרגיש שיצרתי משהו בעולם וכלל לא חשוב כמה חסרת תועלת התוכנית אותה כתבתי. בהוראה קשה הרבה יותר לראות את הפירות ולכן גם חדוות היצירה פחות מורגשת לטעמי במקצוע זה.

רעיון יפה. אם כי לגבי המשפט האחרון, מכיוון שיצא לי גם לתכנת וגם ללמד, אני חייב להגיד שהוראה זה אומנם יותר קשה, ומשלמים פחות, אבל אם אתה רואה את הניצוץ בעיניים של התלמידים לאחר שלימדת אותם משהו שהם לא ידעו לפני כן, וזה מעניין אותם (לא רק בשביל הציון), זה שווה יותר מהכל. אוֹרי 08:07, 25 במאי 2009 (IDT)

שווה הכול זה נכון, סיפוק יש אבל האם אפשר לקרוא לתחושת הסיפוק הזו "חדוות יצירה". האם זה מגיע למדרגת קטיפת תפוז או החלפת נורה- לא מבחינת החשיבות אלא מבחינת הצורך האנושי ליצור בעולם. כמובן שיצירת דף מקורות איכותי ומעוצב לשיעור מהווה יצירה- אפשר ליצור בכול תחום אבל התחושה שלי היא שבעצם החינוך אין "חדוות יצירה"- חשוב ככל שיהא ואילו המשנה הזו מעוררת בי אותה תחושה של הנאה, גאווה, סיפוק שמרגישים כאשר רואים מעשים שנושאים פרי. וכאן אני חייב לסגת מעט ולהודות במקצת שכן קשה לומר על קטיפת תפוז והחלפת נורה שאלו מעשים שנושאים פרי- המעשה והתוצאה באים כאחד. לעומתם- תאנה שביכרה, גרניום שפרח או תלמיד שלמד לשאול שאלה או להגיש עזרה לחבר קולעים בהחלט להגדרת נשיאת פרי. מסתבר שתחשת סיפוק מיוחד נועדה לדברים שנושאים פרי מעצם השקעתך אבל לאחר זמן אולי בגלל חוסר הוודאות, אולי בגלל התהליך ואולי בגלל שלמושא היצירה יש עצמאות משלו...