שיחות הר"ן/ס
[יש דברים שאסור לגלות אותם לדורות האחרונים]
שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה בעת שארע מעשה בקהלת קדש ברסלב שנזוקה ילדה אחת בבית שחפרו בו ועשו בו בנינים חדשים; גם כמה נפשות היו בסכנה גדולה, אז שמעתי מפיו הקדוש ענין זה:
בענין בנינים:
עיינתי והסתכלתי בענין זה וראיתי שכל העוסקים בבנינים ובחומות - אין אחד מהם יוצא נקי, ואפילו עכו"ם. ואף על פי כן העולם עוסקים בזה, כי הוא קיום העולם, כי אי אפשר להיות בלא זה. ועל כן בהכרח שיהיו בני אדם שיהיה להם חשקות לזה:
ויש בענין זה כמה ענינים וחלוקים, אך סוף כל סוף אינו יוצא נקי. ונראה שזהו פרוש "כל העוסק בבנין מתמסכן" (יבמות דף סג.), "מתמסכן" הוא לשון עניות, וגם הוא לשון סכנה. ובמדרש (שמות רבה א, י) מבאר בפרוש על פסוק "ויבן ערי מסכנות לפרעה" (שמות א', י"ב) - חד אמר: שממסכנות את בעליהן, וחד אמר: שמסכנות את בעליהן:
והעיקר הוא הנחת היסוד (שקורין זאקלאשטשינא), וצריך לידע באיזה זמן להניח היסוד ומאיזה עץ להניח, כי יש עצים שאינם ראויים להיות יסוד - אך אי אפשר לידע כל זאת:
וגם מה שאין גדלים פירות במדינות אלו הוא גם מחמת זה, היינו: שיש כמה פירות שאין יכולים להיות גדלים כאן. והוא גם כן מחמת זה שאין יודעים ענינים הנ"ל, כי אבן שתיה שממנה הושתת העולם (יומא דף נג:), משם יוצאין גידין לכל הארצות. ושלמה המלך עליו השלום שהיה חכם גדול וידע כל הגידין בפרטות, היה נוטע עץ כל פרי כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, וגם במדינות הללו -אם היו יודעים הילוך הגידים בפרטות היטב, היו יכולים ליטע גם כאן את הפירות שאינם גדלים פה, כי גם כאן אף על פי שהגיד ההולך למדינה זו הוא מסוגל לפרי מיוחדת, עם כל זאת כל הגידין מתערבין ומתחברין יחד. ועל כן גם כאן במדינות אלו יכול להיות כשמתרחקים מעט יכולין ליטע גם שאר הפירות שאין גדלין פה. גם יש מציאות שאם היו פותחים באר באיזה צד, היו יכולין ליטע בריחוק מקום משם אותן הפירות הנ"ל.
גם צריכין לידע העליות והירידות של האבן שתיה, ולידע לפי הזמן את בחינת האבן שתיה באיזה בחינה ומדריגה היא האבן שתיה באותו הזמן. ולפי אותה הבחינה של האבן שתיה באותו הזמן ידע איך להתנהג בענינים הנ"ל. אך כל זה נעלם ונסתר מן העולם, כי יש דברים שאסור לגלותן.
והענין, כי העולם אומרים שבכל פעם נתחכם העולם יותר, ובאמת בודאי הדורות הקודמים בודאי היו חכמים יותר מאד והם גלו עיקר החכמה; אך מאחר שהם הכינו הכל, על כן באים הדורות האחרונים על חכמות יותר, כי הדורות האחרונים הם באו אל המוכן, כי כבר מוכן החכמה מהדורות הקודמים שגילו עיקר החכמה, ועל כן הדור האחרון מוסיף מעט ונתחכם יותר.
וכמו שמצינו בדברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו (יבמות דף צב:): "אי לאו דדלאית חספא, לא אשכחית מרגניתא תותה", ועל כן אף על פי שהקודם לא פעל כלל, כי העיקר הוא המרגניתא, אף על פי כן הראשון עיקר כי הוא דלה חספא, היינו: שהוא גלה וחפר יסוד ועיקר החכמה שעל ידי זה בא השני בנקל על עסק החכמה בתכלית.
ועל כן יש דברים שאסור לגלות אותם, כי אם היה מגלה אותם היו יכולים לבוא מזה בדורות האחרונים לעבודות זרות, כי יש באותו הענין כמה דברים וענינים שצריכין לעשות לזה. ואם היה נתגלה אותו החכמה בעולם והיו יודעים אותן הענינים שצריכים לעשות לאותו הענין, היו יכולים לבוא מזה בדורות האחרונים לעבודות זרות, כי הדורות האחרונים מוסיפים בכל פעם חכמה, כנזכר לעיל.
ולפעמים הדורות האחרונים טועין בחכמתם - שמוסיפין על הראשונים, על כן אם היו מגלים ענינים הנ"ל והדורות האחרונים היו רוצים בכל פעם להוסיף עליהם חכמתם, והיו יכולים לטעות בטעות חכמתם שהיו מוסיפים עד שהיה יכול להתגלגל מענינים הנ"ל הנעלמים מן העולם עבודות זרות חס ושלום, כי היה נדמה להם על פי טעותם שכך צריך להיות חס ושלום.
וכמו שמובא בענין ערלה, כי איתא בזהר (ח"ב רמד, ב) שבאותן השלש שנים שורה קליפה על האילן, ובדורות הראשונים טעו בזה עד שהיה להם עבודה זרה בזה בתחילת נטיעת האילן דוקא בעת ששורה הקליפה הנ"ל, כי כפי שהיו יודעין היטב ענין נטיעת האילן מה שנעשה מזה, היה נדמה להם על פי טעותם שבודאי צריכים לעשות אותו העבודה זרה חס ושלום שהיו עובדים, כי היה נדמה להם שהוא פשוט כפי מה שטעו בחכמתם. על כן אסור לגלות ענינים כאלו: