שולחן ערוך יורה דעה קעו ו

מותר להרבות בשכר הקרקע (לשון רמב"ם פ"ז מה"מ דין ח') כיצד השכיר לו את החצר וא"ל קודם שהחזיק בו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בי' סלעים בכל שנה ואם תתן שכר חדש בחדש הרי היא בסלע בכל חדש ה"ז מותר וכיוצא בזה בשכר האדם ג"כ מותר:

הגה: אבל אם כבר החזיק בו לשכור לו בי' סלעים לשנה אסור לומר לו תתן כל חדש סלע א' ואני אמתין לך המעות (ב"י בשם תלמידי הרשב"א) וכ"ש אם כבר נתחייב לו השכירות ונותן לו דבר בהמתנת המעות דאסור (הגהות אשיר"י והג"מ פ' א"נ ובהגמי"י פ"ח) מותר להרבות בנדונית חתנים כגון שנדר נדוניא לבתו והתנה עם חתנו שכל שנה שיניח לו הנדוניא אצלו יתן לו כך וכך שכר מותר שאין זה אלא כמוסיף לו נדוניא ודוקא כשהתנו כן קודם הנשואין אבל לא אח"כ דהוי אגר נטר (רשב"א סימן תקכ"ט וריב"ש סימן תק"ב) ועיין לקמן סימן קע"ז:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ז) ה"ז מותר. לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (וכמ"ש בח"מ סימן שי"ז) הלכך כי שקיל מיניה סלע בחודש דה"ל י"ב סלעים אין זה שכר המתנת מעות שהרי לא נתחייב לו לשלם שכירות עד סוף החודש והאי דא"ל אם מעכשיו תתן לי הרי לך בי' סלעים אי הוה מקדים ליה הוה מחיל ליה מדמי השכירות ומוגיר לו בפחות משויה. ש"ס ורש"י:

(ח) אבל אם כבר כו'. כלומר שהחזיק ונתחייב לתת לו מעכשיו השכירות י' סלעים (לחדש) [לשנה] אסור לומר תן כל חודש סלע וכ"ש אם כבר נתחייב לו השכירות דהיינו שהגיע הזמן פרעון של סוף השנה וממתין לו ונותן לו דבר בהמתנת המעות אסור ומבואר כאן דאין חילוק בין מעות שכירות למעות הלואה לעולם כל אגר נטר ליה אסור וכ"כ בד"מ וכ"ד ב"י לעיל ס"ס ק"ס ולא כהב"ח סי' קס"א ס"ב:

(ט) סימן קע"ז. סעיף ט"ו:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

מותר להרבות בשכר הקרקע. הטעם דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף נמצא מה שפוחת לו השתא אוזלי קא מוזיל גביה. וכ' ב"י בשם הגהת מיימוני בשם רשב"א בעל התוס' דאין היתר רק אם נכנס תיכף לתוך קרקע דאל"ה הוה אגר נטר וכתב ד"מ אמנם במ"מ כתב בשם הרשב"א דאע"ג דאינו דר מיד בחצר שרי הואיל ובשכירות קרקע זוכה בה מיד משא"כ בשכירות פועל הואיל ופועל אינו משתעבד מהשתא עכ"ל:

וכ"ש אם כבר נתחייב כו'. נראה פשוט דזה הוה רבית קצוצה ואפילו בחלוקה הראשונה שכבר החזיק כו' נסתפק ב"י אי הוה רבית קצוצה אבל בזה נראה דמודה דהוה רבית קצוצה:

מותר להרבות בנדונית חתנים כו'. הטעם משום דהוי כמוסיף לו נדוניא כמ"ש אח"כ וה"ה בכל מה שאדם מתחייב עתה לחבירו מתנה שאם לא יפרע מכאן עד יום פלוני שיהא מוסיף על כל ליטרא ד' פשיטים בחודש כ"כ ב"י בס"ס קס"א בשם ריב"ש בשם רשב"א ונ"ל דמ"ש כאן שצריך שיהיה התנאי קודם הנישואין היינו בפעם הראשון שמתקשר עצמו נגד חתנו ליתן לו נדוניא דהיינו בשעת כתיבת התנאים לחתן כיון דעד אותו פעם אין שום חיוב עליו ואי בעי לא יהיב ליה מידי הוה גם הרבית בכלל המתנה ההיא אבל אם בתנאים לא נכתב רק חיוב הנדן ובשעת החתונה שמסלק הנדוניא כותב לו שיתן לו רווחים אין מועיל היתר זה הואיל ובפעם ההיא יש חיוב עליו לתת לו סך הנדן ואי לא יהיב ליה חייב ליתן קנס הנכתב בתנאים ממילא הוה כחוב דעלמא וצריך לעשות היתר על הרווחים וכן משמעות דברי ריב"ש שם בב"י בלשון זה ראובן שידך בתו לשמעון והתנה עמו שיתן ת' דינרין בנדוניא בשטרי חובות בין קידושין לשבע ברכות כו' עכ"ל ועל זה כתב היתר זה משמע בפעם הראשון שכתבו התקשרות התנו כן וכן הוא ברור לענ"ד. ובלבוש כתב ג"כ בסימן קס"א בסופו שאם נתפשרו כן אחר החופה הוה רבית גמור שהרי אחר החופה מיד נעשה עליו כמלוה וגם קודם החופה טוב לעשות הכל קרן ויכתוב שאבי הכלה חייב ליתן להחתן כך בשנה הראשונה וכך בשנה השניה כו':

באר היטב

עריכה

(ז) מותר: לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כמ"ש בח"מ סי' שי"ז נמצא מה שפוחת לו השתא אזולי קא מוזיל גביה וכתב ב"י בשם רשב"א בעל התוספות דאין היתר רק אם נכנס תיכף לתוך הקרקע דאל"ה הוי אגר נטר וכתב בד"מ אמנם במ"מ כתב דאע"ג דאינו דר מיד בחצר שרי הואיל ובשכירות קרקע זוכה בה מיד משא"כ בשכירות פועל הואיל ופועל אינו משתעבד מהשתא (ובנה"כ כ' דנראה מסקנת הד"מ כהרשב"א דיש חילוק בין פועל לשכירות קרקע ע"ש).

(ח) דאסור: נראה פשוט דזה הוי ר"ק ואפי' בחלוקה הראשונה שכבר החזיק כו' נסתפק הב"י אי הוה ר"ק אבל בזה נראה דמודה דהוה ר"ק ט"ז (ובנה"כ כתב דבב"י לא משמע כן דנסתפק כיון דלא בא ע"י הלואה וק"ל).

(ט) קע"ז: סט"ו. וכתב הט"ז וה"ה בכל מה שמתחייב אדם עתה לחבירו מתנה שאם לא יפרע מכאן עד יום פלוני שיהא מוסיף על כל ליטרא ד' פשיטים בחדש כ"כ ב"י ונ"ל דמ"ש כאן שצריך שיהיה התנאי קודם הנישואין היינו בפעם הראשון שמתקשר עצמו בשעת כתיבת התנאים ליתן לחתנו נדוניא כיון דעד אותו פעם אין שום חיוב עליו א"כ גם הרבית הוי בכלל המתנה אבל אם בתנאים לא נכתב רק חיוב הנדן ובשעת החתונה שמסלק הנדוניא כותב לו שיתן לו רווחים אין מועיל היתר זה הואיל ובפעם ההוא יש חיוב עליו לתת לו סך הנדן ואי לא יהיב ליה חייב ליתן קנס ממילא הוה כתוב דעלמא וצריך לעשות היתר על הרווחים ובלבוש כ' ג"כ שאם נתפשרו אחר החופה הוי רבית גמור וגם קודם החופה טוב לעשות הכל קרן ויכתוב שאבי הכלה חייב ליתן להחתן כך בשנה הראשונה וכך בשנה השניה וכו' עכ"ל.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}