שולחן ערוך יורה דעה קסח יג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קסח · יג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
עובד כוכבים שאמר לישראל לוה לי מעות מישראל ברבית על משכוני מותר למלוה ליקח הרבית מיד ישראל השליח והוא שיאמר המלוה לשליח אתה תהיה שלוחי להביא לי המשכון מיד העובד כוכבים באחריותי ולהוליך לו המעות על אחריותי:
- הגה: ואם נתן העובד כוכבים המשכון לישראל קודם שהלוה הישראל השני אפילו היה אחריות המשכון על השליח מותר (סברת הרב דלא כב"י) רק שיהיה אחריות המעות על המלוה:
וכן בשעת פדיה תהא שלוחי להביא לי מעותי מן העובד כוכבים ויהיו באחריותי מיד כשיצאו מיד העובד כוכבים וכן תהיה שלוחי להחזיר לי המשכון ואם אינו מאמינו יאמר כך בלבו ואינו צריך להודיעו או יתנה עמו שלא יהא נאמן לומר נאנס או נאבד אלא בעדים ואם עשה כן ובשעת פדיה אומר השליח לא אמרתי לך אמת תחילה אלא שלי הוא יאמר המלוה איני מאמינך אלא לדבריך הראשונים אני מאמין אבל חושש אני לדבריך ואיני רוצה לקבל ממך המעות וכשיבוא העובד כוכבים ויתן לי המעות אתן לו משכונו ואפילו אם ירצה לישבע אינו נאמן ואפילו עדים מעידים שהוא של ישראל לא מהני כיון שהודה תחילה שאינו שלו:
- הגה: וכל שכן דשבועת לוה לא מהני (בית יוסף בשם תשובה אשכנזית) אמנם אם נודע הדבר שכן הוא האמת אסור ליקח ממנו הרבית והמערים לעשות כן נקרא רשע (ב"י בשם הרשב"א) וכל זה לא מיירי אלא במלוה על המשכון אבל אם נתן (ב"י בשם ריב"א) לו מעות להלוות לעובד כוכבים על רבית ואח"כ אמר הלוקח לא הלויתי לעובד כוכבים אבל לקחתי לצורך עצמי הלוקח נאמן שלצורך עצמו לקחם ואם חשדו שהוא משקר יחרים עליו שכדבריו כן הוא והעושה כן נקרא רשע (תשובת רשב"א סימן תרנ"ג):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(לד) על משכוני. כתב ב"י דמדברי נ"י והר"ן נראה דה"ה בלא משכון נמי שרי כשאין אחריות המלוה על זה השליח כגון שהודיעו שהעובד כוכבים פלוני הוא שלוה ממנו או שהעמידו אצל העובד כוכבים ונפטר השליח בכך ע"כ וכן כתב עוד בשם בה"ת וכתב דהוא הדין כשיאמר לו כמה תקח מן העובד כוכבים תן לי מותר ואם אינו מאמינו נשבע לו שלא נתן לו העובד כוכבים יותר ויפטור אבל אם א"ל כל זמן שמעותי ביד עובד כוכבים אתה נותן לי דינר בחודש אסור עד כאן ומביאה ד"מ וע"ש ועיין בתשובת מהר"מ גאלנטי סי' ד' וע"ל סי' ק"ע ס"ק ח':
(לה) מותר כו'. אע"פ שאין שליחות לעובד כוכבים דנעשה שלוחו של המלוה להוליך מעותיו לעובד כוכבים להביא לו משכונו ואפילו אם פדאו השליח במעותיו ונתן למלוה קרן ורבית מותר שלא אסרה תורה אלא רבית הבא מיד לוה למלוה וזה לאו לוה הוא אלא שליח בעלמא טור. ונתבאר לקמן סעיף י"ד בהג"ה:
(לו) והוא שיאמר כו'. לכאורה משמע דכל שלא עשה כן אסור ליקח הרבית אבל הב"ח כתב דהיינו דוקא לכתחלה כדי לצאת מידי ספק איסור דאורייתא אבל ודאי אם לא עשה כן לא הוי רבית מן הסתם שהרי אין כאן אלא ספקא שמא נעשה שלוחו של עובד כוכבים וסתמא דעתו להיתרא ואמרינן דנעשה שלוחו של ישראל שני ויכול ליטול הרבית אם נותן לו מדעתו או כשהמשכון עדיין בידו ולכך אפי' במניח לו משכונו ואומר זה המשכון של עובד כוכבים או שא"ל אני מזכהו לך תחתיו דעובד כוכבים נמי שרי ולאו דוקא זכיה שהרי אין זכיה לעובד כוכבים אלא כלומר בדרך שיזכה בו העובד כוכבים כגון שהוא מודה שהוא של עובד כוכבים עכ"ד. וכתב ב"י בשם הג"א דאם הישראל כופר שלא זכהו לו ישבע המלוה שכדבריו ויפטר להחזיר לו המשכון כל זמן שלא יפרע לו הרבית. וכ"כ הב"ח ס"ס י"ג וע"ש וכ' העט"ז דה"ה כשכופר שלא אמר לו המלוה שהוא של עובד כוכבים וכ"כ לקמן ס"ק מ"ד:
(לז) ואם נתן העובד כוכבים כו'. כלומר דוקא היכא שהמלוה מסר המעות ליד השליח להלוות לעובד כוכבים וליטול ממנו המשכון דנעשה שלוחו של מלוה מיד צריך המלוה לקבל אחריות המשכון אבל היכא שעדיין לא נעשה שלוחו של ישראל כגון שהעובד כוכבים נותן משכון לישראל שילוה לו מעות מישראל והישראל הביא המשכון תחלה מן העובד כוכבים בלא שליחות המלוה א"צ לחזור ולהביאו לעובד כוכבים כדי לקבל המלוה אחריות עליו. ד"מ וכ"כ הב"ח:
(לח) יאמר המלוה כו'. ומשמע דאפי' שבועה א"צ ול"ד לדלקמן ס"ק נ"ד דהכא הרי אינו מכחיש הלוה שישבע אלא אומר לדבריך הראשונים אני מאמין וכ"כ בד"מ סעיף י"ז אלא שכתב וכן משמע בתשובת הרא"ש כלל ק"ח סי' ט' אמנם בתשובת הרא"ש סי' ז' משמע דהלוה נאמן ואפשר דב' דעות נינהו דהרי הרא"ש לא חתום על תשובות אלו עכ"ד ותימה דבסי' ז' כתב הדין שכתבו הט"ו ס"ס קס"ב ומחלק שם הרא"ש גופיה חילוק נכון והבאתיו לקמן ס"ק ע"ז:
(לט) אינו נאמן כו'. כתב ב"י בשם תשובה אשכנזית דוקא אם כשהלוהו מסר המשכון לידו דקנה כי תפיס ליה כו' ומביאו ד"מ וכן הוא בתשובת הרשב"א סי' תקנ"ח בשם ריב"א:
(מ) לא מהני כיון שהודה תחלה כו'. דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים ומהרש"ל בתשובה סימן צ"ט חלק ע"ז וכתב דהיכא דמברר בעדים שהוא שלו אסור ולא שייך בכה"ג לומר הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ע"ש טעמו וכן משמע לכאורה דעת תשובת הרשב"א שהביא ב"י ועיין בתשובת מבי"ט ח"ב ס"ס קל"ב דף ס"ד ע"ד וכ' עוד מהרש"ל שם דהיכא שאשתו השכינתה המשכנות אע"פ שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית בכל הענינים ואומרת שהיה של עובד כוכבים צריך להחזיר לו המשכנות אם מברר שהם שלו לכ"ע וכן אם אינו יכול לברר וטוען שהוא בעצמו יודע שהמשכנות שלו צריך לישבע (שהוא) [שאינו] יודע ע"ש:
(מא) אם נודע כו'. כלומר אם נודע למלוה בבירור שכן הוא האמת אע"פ שמן הדין אין ביד ב"ד לכופו שלא יקח רבית שיאמר איני מאמין לשום אדם רק לדברי הלוה מ"מ אסור לו ליקח הרבית כיון שידוע לו שהוא של הישראל וע"ל סי' קכ"ז ס"ק י"ד:
(מב) והמערים לעשות כן. ללוות בשם עובד כוכבים ואומר שלי נקרא רשע כן הוא ברשב"א שם:
(מג) אלא במלוה על המשכון. וה"ה בלא משכון אם ידוע שהלוה לעובד כוכבים כדלעיל ס"ק ל"ד לאפוקי באומר לא הלויתי לעובד כוכבים כו':
(מד) יחרים עליו. הואיל וטוענו שמא ואם טוען המלוה ברי שהוא יודע שהלוה אותם לעובד כוכבים ברבית ישבע המקבל שבועת היסת ופטור וכ"כ העט"ז ופשוט הוא:
(מה) והעושה כן נקרא רשע. ק"ק דלא כתב הרשב"א אלא שיצא מכלל שארית ישראל לא יעשו עולה אבל לא נקרא רשע ואע"ג דלעיל נקרא רשע שאני התם שאומר מתחלה בפירוש שמלוה לעובד כוכבים וק"ל:
ט"ז - טורי זהב
עובד כוכבים שאמר כו'. דהישראל שלוחו של ישראל חבירו הוא אפילו היה אחריות המשכון על השליח. בד"מ הכריע כן דלא כב"י דאוסר בזה דאין שום סברא שצריך המלוה אחריות רק אחר ההלואה. ומ"ש הטור שצריך שיאמר לשליח אתה תהיה שלוחי להביא המשכון מיד עובד כוכבים היינו אחר שנתן לו המעות לשליח אי נמי כיון שהישראל שלחו כדי שילוה לעובד כוכבים מיד שיביא המשכון על כן נעשה שלוחו מיד וצריך המלוה לקבל האחריות משא"כ אם הסרסור מביא המשכון קודם ששלחו המלוה אחריו אין צריך לחזור וליתנו לעובד כוכבים ולחזור וליקח ממנו על האחריות המלוה אבל חושש אני לדבריך פי' רש"ל שלא תוציא עלי שם רע לומר שנטלתי ממך רבית א"נ ה"ק אע"פ שאיני מאמינך שאתה אומר שלך הוא אבל אני מאמינך שמעצמך באת לפדות ולא בשליחות העובד כוכבים וע"כ אם לא יבוא העובד כוכבים אעכבם לעצמי ע"כ:
כיון שהודה תחלה שאינו שלו. כתב רש"ל על זה בתשובה סימן צ"ט ואני תמה שחשב הרא"ש לזה כהודאת בעל דין אמאי לא אמרינן שהשטה בו והערימו כדי שילונו בשעת דוחקו ואין זה בכלל שארית ישראל לא יעשו עולה אלא באיש אמוד או אפי' אינו אמוד אלא שרוצה להרויח בממון חבירו אבל היכא שידוע שנדחק לדבר אין זה בכלל שארית ישראל לא יעשו עולה ואם לא מהני מה שבירר בעדים מ"מ השטאה מהני אע"פ שהוא מוחזק במשכון מ"מ הוא בא בטענת שמא כו' עכ"ל וזהו בכלל מ"ש רמ"א אח"כ אמנם אם נודע כו' שזהו לפי ראות עיני הב"ד:
באר היטב
(כד) משכוני: כתב ב"י דמדברי הר"ן נראה דאפילו בלא משכון נמי שרי כשאין אחריות המלוה על השליח כגון שהודיעו שהעובד כוכבים פלוני הוא שלוה ממנו או שהעמידו אצל העובד כוכבים ונפטר השליח בכך וה"ה כשיאמר לו כמה תקח מהעובד כוכבים תן לי מותר ואם אינו מאמינו נשבע שלא נתן העובד כוכבים יותר ויפטור אבל אם א"ל כ"ז שמעותי ביד עובד כוכבים אתה נותן לי דינר בחדש אסור והא דמותר למלוה ליקח הרבית מיד ישראל אע"ג שאין שליחות לעובד כוכבים דנעשה שלוחו של המלוה להוליך מעותיו לעובד כוכבים ולהביא לו משכונו ואפילו אם פדאו השליח במעותיו ונתן למלוה קרן ורבית מותר שלא אסרה תורה אלא רבית הבא מיד לוה למלוה וזה לאו לוה הוא אלא שליח בעלמא. טור.
(כה) שיאמר: כתב הש"ך לכאורה משמע דכל שלא עשה כן אסור ליקח הרבית אבל הב"ח כתב דהיינו דוקא לכתחלה כדי לצאת מידי ספק איסור דאורייתא אבל ודאי אם לא עשה כן לא הוי רבית מן הסתם שהרי אין כאן אלא ספק שמא נעשה שלוחו של עובד כוכבי' וסתמא דעתו להיתרא ואמרי' דנעשה שלוחו של ישראל השני ויכול ליטול הרבית אם נותן לו מדעתו או כשהמשכון עדיין בידו ולכך אפילו במניח לו משכונו ואומר זה המשכון של עובד כוכבים או שא"ל אני מזכהו לך תחת העובד כוכבים נמי שרי ולאו דוקא זכיה שהרי אין זכיה לעובד כוכבים אלא כגון שהוא מודה שהוא של עובד כוכבים שבדרך זה זוכה בו העובד כוכבים ואם הישראל כופר שלא זכהו לו ישבע המלוה שכדבריו ויפטר להחזיר לו המשכון כל זמן שלא יפרע לו הרבית.
(כו) נתן: כלומר דוקא היכא שהמלוה מסר המעות להשליח להלוות לעובד כוכבי' וליטול ממנו המשכון דנעשה שלוחו של המלוה מיד צריך המלוה לקבל אחריות המשכון אבל היכא שעדיין לא נעשה שלוחו של ישראל כגון שהעובד כוכבים נותן משכון לישראל שילוה לו מעות מישראל והישראל הביא המשכון תחלה מהעובד כוכבים בלא שליחות המלוה א"צ לחזור ולהביאו לעובד כוכבים כדי שיקבל המלוה אחריות עליו כ"כ הד"מ וב"ח.
(כז) מאמינך: ואפילו שבועה אינו צריך. ש"ך.
(כח) לישבע: כתב ב"י בשם תשובה אשכנזית דוקא אם כשהלוהו מסר המשכון לידו דקנה כי תפיס ליה כו' ומ"ש ואפילו עדים וכו' חולק ע"ז מהרש"ל וס"ל היכא דמברר בעדים שהוא שלו אסור וכ' עוד דהיכא שאשתו השכינה המשכנות אע"פ שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית בכל הענינים ואומרת שהוא של עובד כוכבים צריך להחזיר לו המשכנות אם מברר שהם שלו לכ"ע וכן אם אינו יכול לברר וטוען שהוא בעצמו יודע שהמשכנות שלו צריך לישבע שאינו יודע ע"ש.
(כט) נודע: כלומר אם נודע למלוה בבירור שכן האמת אע"פ שמן הדין אין ביד ב"ד לכופו שלא יקח רבית שאומר איני מאמין לשום אדם רק לדברי הלוה מ"מ אסור לו ליקח הרבית כיון שידוע לו שהוא של ישראל. ש"ך.
(ל) והמערים: ללוות בשם עובד כוכבים ואומר שלי הוא כן הוא ברשב"א.
(לא) המשכון: וה"ה בלא משכון אם ידוע שהלוה לעובד כוכבים ואם אינו ידוע אלא שהמלוה טוען ברי שהוא יודע שהלוה אותם לעובד כוכבים ברבית ישבע המקבל שבועת היסת ופטור. ש"ך.
(לב) רשע: והש"ך כתב בשם הרשב"א דלא נקרא רשע אלא שיצא מכלל שארית ישראל לא יעשו עולה ואע"ג דלעיל כתב רמ"א אצל והמערים כו' דנקרא רשע התם אמר בתחלה בפירוש שמלוה לעובד כוכבים עכ"ל.