שולחן ערוך יורה דעה קכג ה
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קכג · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
תבשיל שיש בו יין ונגע בו העובד כוכבים אפי' קודם שהרתיח אין בו משום יין נסך:
- הגה: ודוקא תבשיל שאין היין ניכר בו בעין אבל בשומן וחרדל שנתנו בו יין והוא בעין צף למעלה הוי בו משום יין נסך (תוס' בשם ריצב"א) ונראה דווקא אם לא נשתנה טעמו מחמת דבר המעורב בו (ד"ע) ואם נתערב ביין מבושל אם יש בו דבש לכולי עלמא שרי דהא לא גרע מאילו היה דבש לחוד (הג"א פא"מ וד"ע) ואם אין בו דבש י"א דמשערין כאילו היה המבושל מים (ב"י בשם רשב"ץ והג"א שם) וי"א דאם המבושל רוב אין בו משום מגע עובד כוכבים (ב"י בשם גדולי הדור) ויין שנקרש אין בו משום מגע עובדי כוכבים (חידושי אגודה). וכ"ש אם נגע בחרס הבלוע מיין (הגהות אשירי)
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(ט) אם יש בו דבש. כ"כ באופן שאם היה מעורב בו יין בפני עצמו היה משתנה טעם היין מחמתו כן הוא בד"מ:
(י) י"א דמשערין כו'. ובהג"א מא"ז פ"ב דעבודת כוכבי' דאף בכה"ג אסור אם לא בהפסד מרובה או שיש מנהג להקל:
(יא) כאילו היה המבושל מים. ודינו כדלקמן ס"ח:
(יב) ויין שנקרש כו'. וכתוב בהג"א מא"ז פ"ב דעבודת כוכבים שיין שנקרש אין בו משום מגע עובדי כוכבים כו' וכן אם נגע בו עובד כוכבים אחר שנמחה יש בו משום מגע עובדי כוכבים עכ"ל ומביאו ד"מ ונ"ל דלמאי דקי"ל דמגע עובדי כוכבים אוסר ביין שהחמיץ משום דאין אנו בקיאין מתי נקרא חומץ וכדלקמן ס"ק י"ג ה"ה הכא ביין שהקרים דא"א בקיאין ואוסר בו מגע עובד כוכבים וכן משמע מדברי הרא"ש שכתב גבי חומץ שר"ת כעס על ר' משולם שהתיר מגע עובד כוכבים בחומץ לפי שא"א בקיאין בטיב חומץ שאלו קורין אותו חומץ ואלו שותים אותו ומקדשין עליו וגבי חמרא דהקרים פליגי אמוראי בפ' המוכר פירות מתי נקרא חומץ ולכך אם באת להתיר מגע עובד כוכבים בחומץ נפק מיניה חורבא עכ"ל וגם רש"י פירש בפ"ב דעבודת כוכבים (דף ל' סוף ע"א) על חמרא דאקרים החמיץ וכן פי' רשב"ם בפ' המוכר פירות (דף צ"ה סוף ע"ב) וכן מוכח בש"ס שם ונראה שלזה השמיט הרב דברי הג"א אלו שהביא בד"מ ועוד נראה דט"ס הוא בהג"ה ובד"מ ויין שנקרם צ"ל שנקרש בשי"ן וכן משמע מדקאמר אח"כ אחר שנמחה כו' וכן העתיק הב"ח בסי"ג לשון הג"ה זו ויין שנקרש:
ט"ז - טורי זהב
אין בו משום יי"נ. כתב ב"י דמשמע מדברי הפוסקים דאפילו בשתיה מותר והוקשה לו ממ"ש רש"י מותרת בהנאה גבי אלונתית משמע דבשתייה אסור ודחק ליישב פרש"י להסכימו גם כן להיתר שתייה והקשה עליו בדרישה ממ"ש רש"י בפרק א"מ סוף דף כ"ט דאם בישלו ישראל מותר בהנאה ושם לא שייך תירוץ ב"י) וכ' מו"ח ז"ל דשם חיישינן שמא עירב בו עובד כוכבים יין כיון שהוא בביתו ובאמת יפה כתב בעל הדרישה דאי משום חשש עירוב יין היה אסור אף בהנאה ומשנה מפורשת היא שם המורייס אסור בהנאה ופירש רש"י משום תערובת יין וגבי חומץ שם במתניתין כתב נמי רש"י דאילו חומץ ישראל שלקחו עובד כוכבי' לא מתסר בהנאה משמע דבשתיה אסור אלא פשוט דלרש"י כל מה שבא מחמת יין אע"פ שאח"כ הלך טעם היין מחמת שנעשה חומץ או איזה תערובות לא מהני לשתייה אם נגע בו עובד כוכבים אבל אנו קיי"ל כרוב הפוסקי' דמותר אפילו בשתייה:
באר היטב
(ה) משום: כתב ב"י דמשמע מדברי הפוסקים דאפילו בשתיה מותר והוקשה לו ממ"ש רש"י מותרת בהנאה גבי אלונתית משמע דבשתיה אסור ודחק ליישב פרש"י להסכימו ג"כ להיתר שתיה והט"ז כתב דבאמת פשוט לרש"י אסור בשתיה מדנקט מותר בהנאה (אבל זה אינו שהרי רש"י כתב בדין זה במבושל דלא מיתסר בהנאה והרי ש"ס ערוכה היא דמבושל בשתיה מותר דהא שמואל היה שותה עם אבלט ע"ש דף ל' אלא אדרבה מדין זה נראה ראיה ברורה לדברי ב"י דכ"מ שכתב רש"י לא מיתסר בהנאה פירושו אף בשתיה).
(ו) דבש: פי' אם יש בו כ"כ דבש באופן שאם היה מעורב בו יין בפ"ע היה משתנה טעם היין מחמתו כ"כ בד"מ (מכאן מוכח דעיקר הוא אם נשתנה טעמו. לכן נראה יין שנותנין לתוכה לענה שקורין ווערמי"ט וויי"ן אין בו משום מגע עובד כוכבים ש"י סימן ס"ג. ובת' ת"ח סימן קי"ח ובת' צ"צ סימן ע"ד הורו לאיסור ע"ש).
(ז) מים: ודינו כדלקמן ס"ח ובהג"א פ"ב דע"א כתב דאף בכה"ג אסור אם לא בהפסד מרובה או שיש מנהג להקל.