שולחן ערוך חושן משפט קכו יא
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קכו · יא · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
טען לוי שהיה שמעון עני והטעהו וראובן אומר עשיר היה והעני אם החוב שנתחייב ראובן ללוי הוא בשטר על ראובן להביא ראיה ואם לא יביא ראיה אם יש נאמנות בשטר גובה לוי חובו בלא שבועה ואם אין בו נאמנות ישבע לוי ויטול ואם היה מלוה ע"פ נאמן ראובן בשבועת היסת לומר עשיר היה באותה שעה:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
הוא בשטר. פי' בשטר מקוים דאל"כ חספא בעלמא הוא כמ"ש ר"ס פ"ב ומ"ו:
ישבע לוי ויטול. פי' נשבע שבוע' חמור' כדין המוציא ש"ח שאין בו נאמנות על חבירו דנשבע שבוע' חמור' ונוטל כמבואר ר"ס פ"ב:
ואם היה מלוה על פה כצ"ל ותיבת לא נמחק:
בשבועת היסת. במיגו דאי בעי אמר פרעתיך דהי' נאמן בהיסת:
ש"ך - שפתי כהן
(מה) טען לוי שהיה שמעון עני כו'. כתב בספר גדולי תרומה מדלא נקט טען לוי שלא ידע שהוא עני וראובן אומר שידע שהוא עני כגון שאמר לו בינו לבינו ואעפ"כ קבל עליו משמע דבכה"ג לאו כל כמיניה דאנן סהדי דלאו בשופטני עסקינן דמפסיד ממונא בכדי ונראה דאפי' בחוב בעל פה הוי כמגו במקום עדים ע"כ ולא נהירא לפענ"ד אלא בחוב בשטר יכול להשביעו היסת שלא ידע שהוא עני כיון שטוען ברי שידע כגון שהודיעו שהרי הוא טוען בברי ידעת וקבלת על עצמך ולא יהא אלא טוענו מחלת לי חובך שבשטר דמשמע לעיל סי' פ"ב סעיף י' וי"א דיכול להשביעו היסת לאחר הפרעון לכ"ע וכן בחוב בעל פה יכול לטעון מחלת לי במגו דלהד"ם או במגו דפרעתי כדלעיל סי' ע"ה סעיף ז' ולא אמרי' אנן סהדי דלא מחללו דאטו בשופטני עסקינן שימחול לו חובו אלא אמרי' דילמא פיוסי פייסי' ונתרצה למחול וה"ה הכא י"ל דילמא פיוסי פייסי' ונתרצה לקבל (משמעון) מלוי אע"פ שידע שהוא עני כי שמא יטרח בכל האפשרי לשלם לו או אף אם לא ישלם לו כלל מחל לו לראובן ע"י פיוס לקבל מלוי (משמעון) והלכך אם היא חוב בע"פ וטוען ידעת שהוא עני וקבלת עליך נאמן במגו דלהד"מ או במגו דפרעתי והא דלא נקט נמי האי חלוקה משום דמסתמא לא ידע לוי שהוא עני ומילתא דלא שכיח הוא שיקבל עליו אף שהוא עני ובמילתא דלא שכיח לא מיירי אבל אם ראובן טענו בודאי דינו כדאמרן. ועוד נראה לתרץ הא דלא נקט האי חלוקה משום דבעי לאפלוגי בין כתוב בו נאמנות או לא ובכה"ג לא שייך לאפלוגי בהכי משום דדינו כטוען מחלת לי ובמחלת לי יש ב' סברות י"א דאפי' כתב בשטר נאמנות יכול להשביעו שלא מחל לו וי"א והוא דעת בעה"ת דהוי כמו שטוען אמנה וא"כ אפי' אין כתוב בו נאמנות אינו יכול להשביעו [והביא המחבר ב' הדעות לעיל סי' פ"ב סי"א] וא"כ בין למר ובין למר אין חילוק בין כתוב בו נאמנו' או לא רק בטוען עשיר הי' והעני בכי האי גוונא מחלק בין כתוב בו נאמנות או לא משום דזהו כטוען פרעתי ודו"ק:
(מו) הוא בשטר מקוים כדלעיל סי' פ"ב:
(מז) על ראובן להביא ראיה כו'. בס' גדולי תרומה הקשה דאמאי לא מחלק נמי בהביא ראיה כשיש נאמנות מפורש בשטר כבי תרי או לא וע"כ נסתפק אי מהני נאמנות בכה"ג ולפענ"ד נראה פשוט דנאמנות מפורש כבי תרי מבטל הראיה בעדים שמביא ולא מיירי אלא מסתם נאמנות ולא הוצרך לבאר דין נאמנות כבי תרי דפשיטא דדין נאמנות כבי תרי לענין ביטול עדים כדין סתם נאמנות לענין שבועה כדלעיל סימן ע"א:
(מח) ישבע לוי שבועה חמורה בנק"ח כשאומר ראובן לישתבע לי כדלעיל סי' פ"ב ס"ב:
(מט) בשבועת היסת. במגו דלהד"מ או במגו דפרעתיך:
(נ) עשיר היה באותו שעה. ולסברא האחרונה דלעיל סעיף ט' אפילו היה עשיר יכול עתה לחזור ולא שייכים דינים אלו אלא בפטרו בפי' וכמ"ש לעיל ס"ק ל"ט ומ':
באר היטב
(לח) בשטר: מקוים. כמ"ש ריש סימן פ"ב וכתב בס' גד"ת מדלא נקט טען לוי שלא ידע שהוא עני וראובן אומר שידע שא"ל בינו לבינו ואעפ"כ קבל עליו משמע דבכה"ג לאו כל כמיני' דאנן סהדי דלאו בשופטני עסקינן דיפסיד ממונא בכדי ונראה דאפי' בחוב בע"פ הוי כמגו במקום עדים עכ"ל ולא נהירא לע"ד אלא בחוב בשטר יכול להשביעו היסת שלא ידע שהוא עני כיון שטוען ברי שהודיעו וקבל על עצמו ולא יהא אם טוענו מחלת לי חובך שבשטר דמשמע בסי' פ"ב דיכול להשביעו היסת לאחר הפרעון לכ"ע וכן בחוב בע"פ יכול לטעון מחלת לי במגו דלהד"מ או במגו דפרעתי כמ"ש בסי' ע"ה ס"ז ולא אמרי' אנן סהדי כו' אלא אמרי' דלמא פיוסי פייסי' ונתרצה למחול וה"ה הכא והלכך אם הוא חוב בע"פ וטוען ידעת שהוא עני וקבלת עליך נאמן במגו דלהד"מ או פרעתי והא דלא נקט האי חלוקה משום דמסתמא לא ידע לוי שהוא עני וקבל עליו ובמילתא דלא שכיחא לא קמיירי אבל אם זה טוענו ודאי דינו כדאמרן ועוד י"ל הא דלא נקט כן משום דבעי לאפלוגי בין כתוב בו נאמנות או לא ובמחלת לי יש ב' סברות י"א דאפי' כתוב בשטר נאמנות יכול להשביעו שלא מחל לו וי"א דהוי כמי שטוען אמנה וא"כ אפי' אין בו נאמנות א"י להשביעו וכמ"ש בסי' פ"ב סי"א וא"כ בין למר ולמר אין חילוק בין יש בו נאמנות או לא רק בטוען עשיר הי' והעני בכה"ג מחלק בין נאמנות משום דהוי כטוען פרעתי. שם.
(לט) ישבע: בנק"ח כשאומר ראובן לישתבע לי כמ"ש בסי' פ"ב ס"ב. שם.