שולחן ערוך חושן משפט צד ח

נתחייב לו שבועה מן התורה ובא לגלגל עליו שבועת היסת יכול לומר לו שבועה דאורייתא אשבע לך ועל הגלגולים תשבע ותיטול:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ועל הגלגולים תשבע ותטול. פי' היסת אע"ג דהוא היה צריך לישבע ש"ד דש"ד או שבועה בנק"ח נראה דאינו יכול להפך עליו בע"כ:

(יב) ועל הגלגולים תשבע ותטול. כ"כ הט"ו ויגעתי לדעת מקור דין זה ולא מצאתי וגם תמוה הוא בעיני דהא כיון דגלגול שבועה דאורייתא היא א"כ חייב לישבע מן התור' על הגלגול והתורה הטילה שבועה עליו ובדאורייתא לא מפכינן ולא תיקן ר"נ היסת אלא בלא גלגול אלא ודאי' ע"י גלגול דחייב לישבע מן התורה אפי' קודם תקנת ר"נ לא מצי להפך ולא בא ר"נ לעקור דברי תורה ולא מבעיא לדעת הפוסקים דהיכא דטוען על הגלגולים איני יודע הוי משואיל"מ וכדלעיל סי' ע"ה סט"ו פשיטא דא"י להפך היסת דהא כחד שבועה דמי ועוד דא"כ אמאי הוי משואיל"מ יהפוך הגלגול על שכנגדו שישבע שיודע שחייב לו ולא ישלם לו עד שישבע ואף להרא"ש והי"א שם דפליגי התם היינו משום דס"ל דאין מגלגלין שבוע' איני יודע כלל ולכך לא שייך לו' משואיל"מ אבל אי הוי מגלגלי' הוו מודים דדינו כעיקר שבועה ודוק (הג"ה ואע"ג דהא א"א לתובע להינצל משבועת היסת אחר שישלם לו מכ"מ נ"מ טובא דלהט"ו שכתב תשבע ותטול משמע שצריך לישבע קודם שיטול ובאמת אם אינו יכול להפך חייב לשלם לו קודם ואח"כ יכול לתבוע אותו שישבע היסת ול"ל שבאמת דעת הטור כן והלשון מהופך וכמ"ש מורי חותני ז"ל בעצמו לעיל סי' נ"ה ס"ק ד' וסי' צ' ס"ק י"ח ולקמן סי' קל"ה ס"ק א' דא"כ אפי' רצה לגלגל עליו שבועה דאורייתא נמי יכול לומר כן ומאי קמשמע לן פשיטא ודוק) שוב מצאתי בתשו' הרשב"א סי' תתקמ"ד בדברי השואל ובדברי הרשב"א כתבו בפשיטות כדבריו וששתי כעל הון תהלה לאל ית' רק שנסתפק שם השואל אם קפץ ונשבע על שבועת התורה והשיב הרשב"א דאם עדיין לא נסתלקו מאותו ענין מה קפיצה זו עושה עדיין תורת גלגול עליו ואף הגלגול שבועתו דבר תורה ולא מדרבנן ונשבע בנק"ח אף על הגלגול וא"י להפכה ואם נסתלקו מן הענין ולאחר זמן חזר וגלגל עליו אותן גלגולין שבועה אחרת היא זו ואם זה כופר בכל מה בכך הא עכשיו מגלגלין עליו ומ"מ אשמעינן דאע"ג שקפץ ונשבע אחר שרצה לגלגל עליו מ"מ כיון שנסתלקו מן הענין ולאח"ז חזר וגלגל עליו א"י לגלגל ודוק (ועיין בב"י ס"ס זה הביא תשובת הרשב"א בקיצור אבל כשתדקדק היטב תמצא כוונתו כמ"ש בתשובת רשב"א שבדפוס סי' תתקמ"ד ע"ש ודוק) שוב מצאתי ג"כ כדברי בריטב"א דקדושין ונהנתי ג"כ וז"ל הריטב"א שם וכן נמי בש"ד אין מהפכין הגלגול אשכנגדו ובשבועה דרבנן מפכינן דקי"ל בדאורייתא לא מפכינן שבועה ובדרבנן מפכינן עכ"ל. ע"כ העיקר בזה (שלא) כהטור והמחבר. שוב הראו לי בבעל העיטור ד' ס"ז סוף ע"ג משמע שם ג"כ להדיא כמ"ש הט"ו ונראה שמשם הוציא הטור דבריו ועדיין צלע"ג ונלע"ד עיקר כהרשב"א וריטב"א וכמ"ש וגם נראה דבעל העיטור לא כתב כן אלא לסברתו דהביא שם באותו אות חוב ריש ד' ס"ה הרבה גאונים פסקו בדאורייתא מפכינן והביא דבריהם במסקנתו הלכך כיון דגם בדאורייתא גופא ספיקא מספקא ליה לא רצה להחמיר בגלגול משא"כ לדידן דקי"ל הלכה רווחת דבדאורייתא לא מפכינן א"כ גלגול ממש דין ש"ד יש לו כן נ"ל וכן מוכח בספר לח"מ גבי מ"ש על דברי הרמב"ם לעיל סעיף ג' מהטענות הוודאיות דאי הוי עיקר שבועה חמורה בנק"ח הוי ניחא דעושה זה להמלט משבועה חמורה ע"ש ודוק:

באר היטב

עריכה

(יד) תשבע: הש"ך כתב דדין זה תמוה הוא דהא כיון דגלגול שבועה דאורייתא היא א"כ חייב לישבע מן התור' על הגלגול ובדאורייתא לא מפכינן כו' ע"ש שהביא כמה פוסקים גדולים שס"ל כן ומסיק דהעיקר בזה שלא כדעת הט"ו.

קצות החושן

עריכה

(ה) ועל הגילגולים תשבע ובש"ך העלה דגם גילגול א"י להפך ובתומים כתב וז"ל ולא הבנתי איך לא יוכל להפך בשלמא בגוף השבועה אמרי' ליה זיל השבע ואם אין רצונך או שאינך יודע שלם אבל כאן הוא אומר אין רצוני לישבע כי לבי נוקפי ואני מסופק בו ומה נימא ליה אם אינו ברי לך שלם הא באומר להדיא א"י לא דנין ביה משאיל"מ וא"כ כשאומר אין רצוני לישבע שלבי נוקפי נכריח אותו לתשלומין דבר זה הוא מהנמנע וכ"כ לעיל דמאן דס"ל דל"א משאיל"מ ס"ל ודאי בדאורייתא מפכינין וז"פ ולכן דברי הש"ך אינן מובנים עכ"ל ואיני רואה בזו קושיא דודאי לרב ושמואל דלא סברי מתוך ואם טוען חמשין ידענא וחמשין לא ידענא נפטר בלא שבועה וכמ"ש בסי' ע"ה ס"ק י"ז ולדידהו מודה במקצת אינו נשבע אלא בטוען ברי שאם טוען שמא פטור בלא שבועה ואינו צריך להפכה דמה לו לצרה זאת להפך על שכנגדו כיון דנפטר לגמרי בלא שבועה אלא הא דמודה במקצת נשבע כבר הקשו תו' בפ' השואל דליהמן במגו דאי בעי אמר חמשין לא ידענא ותירצו דאין אדם עושה ברצון מסופק עיין שם כשאינו עושה מסופק הוא דצריך לישבע ובגילגול נמי כשאינו עושה מסופק צריך לשבע ומגו לית ליה לעשות נפשו מסופק דאינו רוצה וכמ"ש תו' אבל אם עושה עצמו מסופק באמת אינו נשבע וגם להפך אינו צריך וכמ"ש וזה פשוט ודברי התומים בזה אין להם העמדה. ובעיקר דבריו שכתב דיוכל לומר לבי נוקפי כו' נראה לדעת הש"ך דס"ל בטוען על הגילגול א"י לא משתבע שא"י א"כ לא יוכל לחזור כלל מטענת ברי לטענת שמא דאע"ג דבסימן ע"ה סעיף ט' מבואר דיכול להקל עצמו בשבועתו מטענת ברי לטענת שמא היינו משום דנשבע כדבריו שא"י אבל בגילגול כשיאמר א"י יפטור משבוע' ה"ל חוזר מחיוב לפטור ועיין ש"ך סימן פ' סק"ה דאפי' לא היה חייב רק שבוע' אינו יכול לחזור ולטעון להפטר עצמו משבוע' וע"ש שכ"כ בהגהת מיימוני ספ"ז מטוען:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}