שולחן ערוך חושן משפט מו יד
<< · שולחן ערוך חושן משפט · מו · יד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אם אין מכירים לא חתימת העדים ולא חתימת דייני הקיום ואחד מעידי השטר מעיד על כתב ידו וב' עדים מעידים על חתימת א' מהדיינים או הדיין בעצמו ואחר עמו מעיד על כתב ידו אינו מועיל דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי העד מעיד על מנה שבשטר והדיין מעיד על חתימת העדים
- ( וכן אם נתקיים כתב הסופר ועד א' לא הוי קיום) (ב"י בשם ר"י נ"ב ח"ח) ;
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
או הדיין בעצמו ואחר עמו: עמ"ש בסמוך:
העד מעיד על מנה שבשטר: דאפילו מעיד סתם על חתימתו ה"ל כהעיד על מנה שבשטר כמש"ל בס"ז:
וכן אם נתקיים כתב הסופר כו': ע"ש דכ' ז"ל ומ"מ גבי מבני חרי וכ"כ רי"ו נ"א ח"ח ד"מ ד':
ש"ך - שפתי כהן
(לט) או הדיין בעצמו ואחר עמו כו' כתב ב"י ללמדנו דבעדות חתימת הדיין צריך שני עדים ואפילו הוא עצמו מעיד על חתימת ידו צריך שיצטרף אחר דלעולם הדיין על כתב ידו הוא מעיד כל שאין דיין אחר מעיד על חתימת ידו וכך הם דברי הרא"ש שכתב כו' עכ"ל נראה שמחלק הב"י דאף על פי שכתבו הרא"ש וטור בשם הרבינו יונה דאם שני דייני הקיום כל אחד מעיד על כתב ידו השטר מקוים וכדלקמן סעיף ט"ו שאני התם שב' הדיינים מעידים כן משא"כ הכא בדיין אחד אבל לא מסתבר לחלק בכך אלא נראה דמ"ש הטור כאן או הדיין בעצמו ואחר עמו לרבותא כתב כן דאפ"ה לא מצטרפי כיון דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי וכ"כ הסמ"ע ס"ק מ"א והבית חדש ובדברי הרא"ש אי אפשר לפרש כן שהרי כתב כן בדברי רבי יודא אמר שמואל דמצטרפים אך נראה דמ"ש הרא"ש וה"ר יונה כתב כו' הוא פלוגתא ומסקנתו כדברי ה"ר יונה ולפ"ז אם עד אחד מן השוק מעיד על חתימת עידי השטר ודיין א' לבד מעיד על חתימתו מצטרפים דבדיין לא אמרינן על כתב ידו הוא מעיד רק על קיום השטר וכן נראה להדיא מדברי הסמ"ע והב"ח וכן נראה מדברי הר"ן והמחבר לק' סעיף ט"ז שכתב בסתם אבל אם ע"א כו' ודיין מעיד על חתימתו מצטרפים ולא כתב ודיין אחד ואחר עמו מעיד על חתימתו כו' כמ"ש אח"כ ששנים מן השוק מעידים על הדיין כו' ונראה שחזר בו ממ"ש בב"י וס"ל דכשהדיין עצמו מעיד על חתימתו לעולם א"צ אחר עמו דלעולם על קיום השטר הוא מעיד וה"ל כאו' בפני נתקיים השטר וכן עיקר:
(מ) אינו מועיל ואפילו העד שחתום בשטר מעיד ג"כ על חתימת עד הב' דנתקיים כל השטר בצירוף הדיין לא מהני דקנפיק ג' חלקים אפומא דעד החתום בשטר וכדלעיל סעיף י"א וכן מבואר בדברי הריטב"א שהבאתי לק' ס"ק מ"ה אבל כשיש עד אחד על חתימת העד הב' מהני עם קיום חתימת דיין אחד כגון ששני עדים מעידים על חתימת הדיין דזה הוי כב' עדים על חתימת עד הב' ודמי כדלעיל סעיף י"ג וה"ה שהדיין לחוד סגי על חתימתו וכמ"ש בסמוך ס"ק ל"ח ומצטרף בכה"ג להעד שמעיד על חתימת הב':
(מא) דמאי דמסהיד האי כו' לפיכך אין לחוש אם העדים קרובים לדייני הקיום עכ"ל טור וכן כתב הרא"ש דכיון שאין השטר מתקיים על פי עד ודיין אין אנו חוששים אם הדיינים קרובים לעדים ומביאובית יוסף אבל בתשובת מהר"מ מרוטנבורג דפוס פראג סימן מ"ח והיא נדפס' ג"כ בתשובת רשב"א סי' תתנ"ג מצאתי וז"ל עד ודיין מצטרפין לפי מה שהוכיח ר"י כי' אם לאחר זמן מכירים חתימת א' מן העדים וחתימת אחד מן הדיינים סגי בהכי ולפי זה נראה לי שלא לחתום על ההנפק אותם בני אדם שהם קרובים עכ"ל. וכן הוכחתי לק' ס"ק מ"ה כהריטב"א והר"ן בשם הרא"ה דמקיימים באחד מן הדיינים ואחד מן העדים אם כן הכא דברי מהר"מ עיקר כן נראה לי וכן נוהגין שאין הדיינים מקיימין חתימת יד העדים קרוביהם מיהו נראה דאם אירע שקיימו הדיינים חתימת יד קרוביהן ומכירים חתימת יד של השלשה או אפילו שני דיינים סגי בדיעבד ודו"ק:
(מב) וכן אם נתקיים כתב יד הסופר כו' ע"ש דכתב וז"ל ומ"מ גבי מבני חרי וכ"כ רבינו ירוחם נ"א ח"א ד"מ ד' עכ"ל סמ"ע ונ"ל דלא דק דאיך יגבה בזה מבני חרי דמה בכך שמכירים כתב יד הסופר מאן לימא לן דהסופר עד הוא ובהדיא אמרינן בש"ס פרק המגרש דף פ"ח ע"א ההיא כתובת חתנים דאתיא לקמיה דרבי אבהו דהוה ידע ליה לטופסא דשטרא ולחתימת ידא דחד סהדא סבר לאכשורה א"ל רבי ירמיה חתם סופר שנינו משמע דכתב סופר ועד אחד פשול לגמרי וכן מוכח מדברי הריב"ש ס"ס תי"ג ומביאו ב"י במחודש כ"ו שכתב וז"ל ואע"ג דקי"ל בפ' המגרש חתם סופר שנינו אבל כתב סופר לא התם הוא שאין כלל בטופס הסופר חתימתו אבל בהטפסה זו שכ' בה המתנה בחתימת הסופר עדיף מכתיבת סופר והוי כחתם סופר ואין צ"ל לדעת בעל העיטור ור"ח ז"ל שכתבו סופר מובהק ועד אחד אע"ג דאינו כשר לכתחילה כרב דקי"ל כותיה מ"מ לא גרע מכתב ידו דתנן במתני' דהולד כשר וא"כ בדיני ממונות כשר לבני חרי כדינא דג' גיטין דמתני' עכ"ל וא"כ אנן דלא קי"ל כבעל העיטור ור"ח וכמו שנתבאר בא"ע ס"ס ק"ל אלא דבכתב סופר ועד אינו גט כלל וכ"כ רבינו ירוחם גופיה בס' חוה נתיב כ"ד ח"ב דכתב יד סופר ויש עליו עד א' אינו גט כלל ואם נשאת תצא והולד ממזר ומביאו ב"י בא"ע ס"ס ק"ל א"כ פשיטא דפסול לבני חרי וגם מ"ש הריב"ש ואין צ"ל לדעת בעל העיטור ור"ח כר אינו מוכרח לפע"ד דנ"ל דעד כאן לא קאמרו הבה"ע ור"ח אלא לענין דולד כשר מטעמא שכ' רש"י פרק המגרש דף פ"ו ריש ע"ב דסופר מובהק ובקי בתורת גטין לא יכתבנו אא"כ שמע מפי הבעל וזה לא שייך הכא (מיהו בלא"ה דברי ר"ח אינם עולים לפי הסוגיא דפרק המגרש דף פ"ו וכל הפוסקים שם ע"ש) והיינו שלא מצינו בשום מקום בשום פוסק דכתב סופר ועד א' כשר לגבות מבני חרי אבל לשון רבינו ירוחם בנ"ב ח"מ בס' מישרים כך הוא ומ"מ גבי מבני חרי כפירוש הירושלמי שפי' עד א' בכתב ועד א' על פה כמו שכתבתי בגביית חוב עכ"ל ונרא' דמיירי כשהסופר מעיד על פה והיינו שכ' כמו שכתבתי בגביית חוב ובגביית חוב נתיב ו' ח"ו מיירי להדי' בהכי ע"ש והיינו בדרך שנתבאר לק' סי' נ"א סעיף א' בעד ח' בכתב ועד א' על פה ע"ש:
באר היטב
(לד) האי: לכן אין לחוש אם העדים קרובים לדייני הקיום כ"כ הרא"ש והטור אבל בתשובת מהר"מ מרוטנבורג כתב וז"ל עד ודיין מצטרפין כו' אם לאחר זמן מכירים חתימת א' מהעדים וחתימת א' מהדיינים סגי בהכי ולפ"ז נ"ל שלא לחתום על ההנפק אותם בני אדם שהם קרובים ע"כ ודברי מהר"מ עיקר כן נ"ל וכן נוהגין שאין הדיינים מקיימין ח"י העדים קרוביהם מיהו נראה דאם אירע כן בדיעבד ומכירים ח"י של הג' או אפי' ב' דיינים סגי ודוק עכ"ל הש"ך.
(לה) הסופר: ע"ש בב"י דכתב ז"ל ומ"מ גבי מבני חרי וכ"כ רי"ו עכ"ל הסמ"ע אבל הש"ך השיג ע"ז דאיך יגבה מבני חרי דמה בכך שמכירים כת"י הסופר מאן לימא לן דהסופר עד הוא ובהדיא אמרינן בפ' המגרש דכתב סופר וע"א פסול לגמרי כו' ע"ש שהאריך להוכיח מדברי הפוסקי' דלא כרי"ו בזה (וגם הט"ז השיג עליו וכתב דרי"ו תפס הירוש' ואנן לא קי"ל כן ע"ש דכתב עוד שבתשובת רמ"א הקשה ג"כ מפ' המגרש ומה שתירץ שם הוא תמוה מאד ע"ש).