שולחן ערוך הרב אורח חיים כ
אורח חיים • יורה דעה • חושן משפט
<< | שולחן ערוך הרב • אורח חיים • סימן כ | >>
סימן זה בטור אורח חיים • שולחן ערוך • לבוש • ערוך השולחן
סעיף א[עריכה]
הלוקח טלית מצוייצת מישראל, הרי זה בחזקת כשרות, לפי שכל ישראל בקיאין בהכשר תיקון עשיית הציצית:
סעיף ב[עריכה]
הלוקח טלית מצוייצת מתגר נכרי, אפילו אינו תגר למכור טליתות, אלא הוא תגר לשאר סחורות, ואומר שלקח טלית זו מישראל עם ציציותיה, נאמן; דחזקה על התגר שאינו משקר, שאם ימצא בדאי בדבר אחד, לא יאמינוהו בדברים אחרים.
ואין סומכין על חזקה זו, אלא כשמוכר טלית מצוייצת כהלכתה, דיש עוד צד להקל, משום דאין דרך נכרי לידע האיך עושין החוליות והקשרים, ומסתמא לקחה עם ציציותיה מישראל. אבל אין לוקחין ציצית שאינן תלויין בטלית מנכרי אפילו הוא תגר, שמא הוא עצמו טוואן או שזרן:
סעיף ג[עריכה]
השולח ציצית לחבירו ביד נכרי, צריך שיחתמנו חותם בתוך חותם ועל דרך שנתבאר ביורה דעה סימן קי"ח, לפי שיש לחוש שמא יחליף הנכרי בחוטין אחרים שלא נטוו לשם ציצית. במה דברים אמורים? כשהוא בעניין שיהנה הנכרי בחליפין; אבל אם לא יהיה לו הנאה כלל מחליפין, אין חוששין שמא יחליף הנכרי כדי להכשיל את ישראל:
סעיף ד[עריכה]
וכל זה כששולח חוטין שאינן שזורין, או אפילו הן שזורין אלא שאינן מופסקין לד' חוטין ארוכים, רק עדיין הן חוט אחד ארוך. אבל אם הן שזורין ומופסקין לד' חוטין ארוכים, אין לחוש שיחליף אותם הנכרי, שבוודאי אין לו חוטין אחרים כיוצא בהן, לפי שאין עושין חוטין על דרך זה אלא לשם ציצית:
סעיף ה[עריכה]
וכן המוצא חוטי ציצית בשוק, אם הם שזורין ומופסקין לד' חוטין ארוכין – כשרים, שבודאי לשם ציצית נעשו:
סעיף ו[עריכה]
אין מוכרין טלית מצוייצת לנכרי אפילו הוא תגר, שלא יתלבש בה הנכרי וידמה לישראל הרואה אותו שהוא ישראל, שהרי הוא לבוש בציצית, ויתלוה עמו בדרך ויהרגנו הנכרי, שהעכו"ם חשוד על שפיכת דמים. וכן אין ממשכנין ואין מפקידין טלית מצוייצת אצל נכרי, אלא אם כן הוא לפי שעה בעניין שאין לחוש שמא יתלוה עמו ישראל בדרך: