שולחן ערוך אורח חיים תרצ טו

צריך לומר עשרת בני המן ו"עשרת" ^נבהכל בנשימה אחת, להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד.

הגה: ודווקא לכתחילה, אבל בדיעבד אם ^נגהפסיק ביניהם יצא (תוס' סוף פרק קמא דמגילה ואבודרהם ומהרי"ל).

ולכתחילה נוהגין לומר בנשימה אחת מתחילת "חמש מאות ^נדאיש ואת פרשנדתא" וכו' עד "עשרת". (מהרי"ל בשם רוקח).

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

מתחלת חמש מאות איש. במהרי"ל כתב בשם הרוקח שטעמ' דחמש מאות איש משום דעשרת בני המן היו שרי חמשים על אותן ה' מאות איש עכ"ל:

(יז) הכל בנשימה א': לא יפסיק רק כדי נשימה אפי' בין פסוק לפסוק שצריך לקרות' כאגרת (מט"מ) (ד"מ טור) כשיאמר בלילה ההוא נדדה יגביה קולו כי שם עיקר הנס (מהרי"ל ד"מ), כשיאמר האגרת הזאת ינענע המגילה (מט"מ):

ביאור הגר"א

עריכה

ודוקא – גיר׳ הרי״ף בעי למימרינהו:

ולכתחלה כו׳ – ובהג״מ תמה ע״ז דהא בגמרא אמרינן מ״ט כולהו כו׳ וזה לא שייך בחמש מאות איש ואפשר שמנהג זה נתייסד ע״פ מ״ש ר׳ יצחק בר׳ יהודה לקרות ס״פ ותחלת פסוק שאחריה בנשימה אחת וכ׳ הג״מ שכן נהגו ואף שמ״מ א״צ להתחיל רק מן איש מ״מ חמש מאות איש הוא ענין א׳ אבל הג״מ סתר זה מהגמ׳ הנ״ל וכת׳ שכן פסק ר״צ גאון ועט״ז:

משנה ברורה

עריכה

(נב) הכל בנשימה אחת: ובכל המגילה בין פסוק לפסוק יפסיק רק כדי נשימה מפני שצריך לקרותה כאגרת. כשיאמר בלילה ההוא נדדה יגביה הקול כי שם מתחיל הנס. כשיאמר האיגרת הזאת ינענע המגילה כתב הח"א מה שנוהגין במקצת מקומות שכל הקהל אומרים י' בני המן אינו מנהג אלא הקורא יאמרם לבד והשאר ישמעו כמו כל המגילה:

(נג) הפסיק: אפי' שהא כדי לגמור כולה:

(נד) איש ואת וכו': במהרי"ל כתב בשם הרוקח משום דעשרת בני המן היו שרי חמשים על חמש מאות איש ומי שיש לו נשימה קצרה ישער שאם יתחיל מן חמש מאות איש לא יוכל לומר כל עשרת בני המן בנשימה אחת טוב יותר שיתחיל מן ואת פרשנדתא וכו' כי זהו דינא דגמרא אבל חמש מאות איש הוא מנהג בעלמא:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}