שולחן ערוך אורח חיים תרפח ד

כרך ^טשהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם לאו, ^יקורים בי"ד ובט"ו ובליליהון. ^יאולא יברך כי אם בי"ד, שהוא זמן קריאה לרוב העולם.

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

כרך שהוא ספק. כ' רש"ל ותימה ולמה אין מברכין עלי' בב' ימים כשאר ספיקא דיומא לענין ברכה ודוחק לחלק בין יו"ט דאוריי' למגילה דרבנן בשלמא בלא ספק היקף ליכא להקשות אמאי לא נקרא המגילה בי"ד וט"ו משום ספיקא דיומא כשופר ולולב דכבר תירץ המרדכי משום דכתיב ולא יעבור מאחר דאין בקיאין בקביעא דירחא אבל בספק ממש לא שייך לו' ולא יעבור דשמא היום עיקר זמנה ול"ל למיחש לספק ברכה לבטלה יותר מספיק' דיומא לענין י"ט ויש לחלק דהתם קדושת היום גורם לחייבו אף בברכה מכח ספק דאם לא תנהוג בו קדושת היום אף לענין ברכ' א"כ אתה עושיהו חול ועוד קדושת היום תלוי בב"ד והם כך קבלו עליהם עכ"ל. ושני התי' אין הקושיא מתורצת בהם דהא גם גבי מגיל' יש בו קדושת היום לענין כל הדינים התלוים בפורים וגם על התירוץ הב' קשה על הב"ד גופיה למה לא קבלו עליהם בשוה ונלע"ד לתרץ קושייתו דשאני גבי י"ט דיש צד א' לו' שלא יקיים מצות י"ט כלל דאם היום השני קודש לא יועיל מה שנהג אתמול קודש כי חול היה ע"כ מן הספק צריך לנהוג גם ביום השני קודש וכן להפך. אבל במגילם מצינו בלא"ה הרבה זמנים דיש למגילה דהיינו י"א י"ב י"ג וילפי' לה מדכתי' בזמניהם הרבה זמנים יש וגם במקום שעושין בט"ו מקדימין כגון אם חל בשבת. ויש בב"י בשם הירושלמי כל החודש עד ט"ו כשר למגילה וא"כ אפי' באותו צד שתאמר שביום ט"ו עיקר החיוב מ"מ מועיל מה שקראו בי"ד דמצינו בלא"ה קדימה לענין זה ע"כ אין חשש גמור וסגי בי"ד כיון שהיא לרוב העולם וזה נכון לע"ד:

מגן אברהם

עריכה

(ד) שהוא ספק: וטבריא צריך לקרו' בה בי"ד ובט"ו שספק אם הים חשוב כחומ' (גמ'): בח"ל יש כרכים שראוי להסתפק בהן (של"ה) ולבוש כת' דמדינות אלו אין להסתפק לפי שהם בצפון ורחוקים מא"י וידוע שלא היו מיושבים בזמן יהושע:

(ה) קורין בי"ד ובט"ו: ונוהגין שמחה ומתנות לאביונים בשניהם (ש"ג כ"ה):

(ו) ולא יברך כו': הקשה הב"ח בשם רש"ל דיברך בשניהם מידי דהוי אשני י"ט של גליות וכו' ע"ש ול"ד דלק"מ דדוק' על מצוה שתקנו חכמים לעשות מספק מברכי' אבל מצות שאנו עושים מספק אין מברכין אפי' על ספק דאוריי' כמ"ש ביורה דעה סי' כ"ח ע"ש:

(ז) זמן קריאה: ועיקר קריאה תלוי ביום י"ד ולא בליל' כמ"ש סי' תרצ"ב:

ביאור הגר"א

עריכה

כרך כו׳ – והגאונים הורו שלא יקרא אלא בי״ד דאזלינן בתר רובא דעלמא ועוד ספק דבריהם לקולא אלא שלא תיבטל ממנו בודאי מקרא מגילה יקרא בי״ד ופטור מט״ו. מ״מ ור״ן. ור״ל כיון שבי״ד יוצא בדיעבד וכמש״ל שזהו טעמו של הרמב״ם שכת׳ ולא יברך כו׳. ובמשנה למלך האריך בחנם בזה וכתבו הגאונים אע״ג דאמרינן דחזקיה קרי כו׳ מדת חסידות היה ועוד דוקא בא״י שהיו עריה ידועות בשעת התקנה מחמת בתי ערי חומה כו׳ וצ״ל דגרסי׳ בגמרא הוצל דבית בנימין ועמ״ש בס״א:

ולא יברך – כ״כ הגאונים ממ״ש בפ״ב דשבת ספק דדבריהם כו׳. והנה הרי״ף בפי״ט דשבת בשם רב האי גאון והרא״ש שם וכן הריב״ש סי׳ ר״כ פסקו דאף ספק דאורייתא אין מברכין ופי׳ הסוגיא דשבת שם ודאי דדבריהם דבר שניתקן מדבריהם מחמת ודאי בעי ברוכי אבל ספק דדבריהם ר״ל דבר שהם תקנו מחמת ספק כגון דמאי לא בעי ברוכי ורבא פליג דכיון שהם תיקנו אפי׳ מחמת ספק בעי ברוכי אבל שאר ספק אף בדאורייתא אין מברכין כמ״ש הרי״ף ורא״ש בפי״ט דשבת גבי מילה ורא״ש בפרק כיסוי הדם גבי כוי ועיין ר״י בפ״ג דברכות ור״ן בפ״ב דשבת ופי״ט שם ורמב״ם פ״ו מהלכות סוכה ופ״ב מה׳ מילה וחנוכה וראב״ד ומ״מ ולח״מ שם ובפ״ג מה׳ מילה וראב״ד שם וכ״מ הביא תשובת הרמב״ם ותורף דבריו כנ״ל וראייתו ממ״ש בסוכה פ״ד מיתב יתבינן ברוכי כו׳ וכ״כ בפ״ו מה׳ סוכה כנ״ל והטעם שהברכה אפי׳ בשל תורה הוא דרבנן כמ״ש בפ״ב דברכות ושם פ״ג ספק קרא כו׳ כיון שהוא מדרבנן א״צ וע׳ ברא״ש שם בשם בה״ג. וראב״ד וחכמי לוניל והר׳ יונה בפ״ג דברכות והביא דבריו הרא״ש בחולין שם ס״ל מדס״ל לרבא דוקא משום דרוב כו׳ הא בכל ספק דאורייתא כגון דמאי מברכין וכן יו״ט ב׳ וכן בכל ספק אף שלא מחמת תקנה ושם בק״ש מפני שהיא עיקרה מדרבנן משא״כ בברכת המצוה כיון שהמצוה היא מדאורייתא וסוכה שאני דסתרי אהדדי כמ״ש הרי״ף שם. אבל בש״ע פסק כדעת הרי״ף ורמב״ם ורא״ש כמש״ל סי׳ י״ז ובי״ד סי׳ כ״ט וסי׳ רס״ה. והרמב״ם בפ״ג מהלכות מגילה וחנוכה חזר ממ״ש בתשובה דרבא פליג אאביי ושם ס״ל דל״פ אלא שהוסיף ולכן ס״ל דאף תקנה מחמת ספק דאורייתא א״צ ברכה אבל כאן שהספק בשל דבריהם לכל השיטות א״צ ברכה ומ״ש הראב״ד לרבא ספק אחר אף בדרבנן מברכין ר״ל דבר שתיקנו רבנן על ספק כמ״ש הוא עצמו בפ״ו דסוכה ופ״ג מה׳ מילה:

כי אם בי״ד – דאף בני כרכים יוצאין בדיעבד בי״ד כמ״ש בירושלמי בפ״ב דמגילה הלכה ג׳ בן עיר מהו שיוציא בן כרך י״ח ייבא כהדא כל שאינו מחוייב בדבר כו׳ בן כרך מהו שיוציא את בן עיר י״ח ייבא כהדא כו׳ הכל יוצאין בי״ד שהיא זמן קריאתה וכן שם פ״א הלכה א׳ ה׳ ד׳ ולכן מברכין בי״ד אף לכתחלה כמ״ש תוס׳ וש״פ בברכה שמסופקין אם בפה״א או בפה״ע וכמ״ש בפ״ו דברכות שקפץ ר״ע ובירך מעין שלש וא״ל ר״ג למה אתה כו׳:

באר היטב

עריכה

(ג) ספק: וטבריא צריך לקרות בה בי"ד ובט"ו שספק אם הים חשוב כחומה גמ'. בח"ל יש כרכים שראוי להסתפק בהן של"ה. ובלבוש כתב דבמדינות אלו אין להסתפק לפי שהם בצפון ורחוקים מא"י וידוע שלא היו מיושבים בזמן יהושע.

(ד) לרוב: ונוהגין שמחה ומתנות לאביונים בשניהם. כנה"ג ש"ג.

משנה ברורה

עריכה

(ט) שהוא ספק: וטבריא צריך לקרות בה בי"ד ובט"ו שספק אם הים חשוב כחומה [גמרא] ובמדינות אלו בכרכין המוקפין חומה אין להסתפק שמא מוקפין מימות יהושע ב"נ לפי שהם מצפון ורחוקים מא"י וידוע שלא היו מיושבים בזמן יהושע:

(י) קורין בי"ד ובט"ו: ונוהגין שמחה ומתנות לאביונים בשניהם:

(יא) ולא יברך: שהברכה אפילו במצוה של תורה הוא מדרבנן וא"כ בדבר שהוא ספק לענין הברכה הוא ספיקא דרבנן וכ"ש בזה שהוא מצוה של דבריהם לכו"ע א"צ ברכה ומה שמברך בי"ד משום דביום י"ד הוא זמן קריאה לרוב העולם כדלקמיה ור"ל דע"כ אפילו הוא מוקף חומה שדינו בט"ו אם קרא ביום י"ד יצא בדיעבד ולא הוי ברכה לבטלה:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}