שולחן ערוך אורח חיים תרעא ז
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרעא · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מצוה להניחו לאבטפח הסמוך לבלפתח משמאל, לגכדי שתהא מזוזה מימין ונר־חנוכה משמאל. לדואם אין מזוזה בפתח, מניחו מימין. להואם הניחו בדלת עצמו, לויניחנו מחציו של כניסה לצד שמאל.
- הגה: ומיהו בזמן הזה שכולנו מדליקין בפנים ואין היכר לבני רשות־הרבים כלל, אין לחוש כל־כך אם אין מדליקין בטפח הסמוך לפתח, לז*ומכל מקום המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם לחואין לשנות, אלא־אם־כן רבים בני הבית, שעדיף יותר להדליק כל אחד במקום מיוחד מלערב הנרות ביחד ואין היכר כמה נרות מדליקין. ומכל מקום יזהרו שלא להדליק במקום שמדליקים הנרות כל השנה, כי אז לא יהיה היכר כלל, ואף כי אין היכר, רק לבני הבית, מכל מקום היכר קצת מיהא בעי.
לט*ובבית־הכנסת מניחו מבכותל דרום (מאאו בדרום המנורה, מבומסדרן ממזרח מגלמערב) (ת"ה סימן קד, ב"י), מדומדליקין ומברכין (בבית־הכנסת) משום פרסומי ניסא.
- הגה: ואין אדם יוצא בנרות של בית־הכנסת, מהוצריך לחזור ולהדליק בביתו (ריב"ש סימן קיא). ונוהגין מולהדליק בבית־הכנסת בין מנחה למעריב. *ויש נוהגין להדליק בערב־שבת מזקודם מנחה (כל־בו ואבודרהם). מחואם רוצים למהר להתפלל לאחר שברך השליח ציבור והדליק אחד מהן, מטיוכל השמש להדליק הנשארים והשליח־ציבור יתפלל (מהרי"ל).
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
מחציו של כניסה כו'. כ"ה ל' הטור בשם סמ"ק וכ' ב"י בשם מהרי"א וז"ל י"מ מחציו של פתח כשנחלק נ' לשנים נשים אותה בחצי' של הכניסה שהוא לצד פנים ויהיה לצד שמאל אבל ל' סמ"ק הוא יניחנ' מחציו של כניסת הבית לצד שמאל נראה שפי' שכשיכנס לבית יחלק מפתן הבית לשנים והחציה של כניסה הוא לצד שמאל יחשב מחלק השמאל ובזה יהיה לצד שמאל עכ"ל נתקשו רבים בהבנת דבר זה ונ"ל דהוא מיירי מפתח שצד הפתיחה הוא אצל המזוזה וצד ששם הציר היא לצד השני וה"פ דלפי הנוסחא של הטור בסמ"ק דהיינו בחצי' של כניסה לצד שמאל הוה לצד שמאל תנאי ב' ולא פירושו של כניסה שזכר קודם לה והוא באופן זה שאנו משערים כאלו עומד אדם בשנים הדלת לפניו ונחלקת לשנים נקרא החלק שקרוב לפי כניסה והחלק הקרוב למזוזה חיצון כי הוא יוצא ראשונ' בפתיחת הדלת א"כ ידענו מהו נקרא כניס' וא"כ מ"ש אח"כ לצד שמאל הוא תנאי שני שבאותו חלק הכניסה יניחנה לצד שמאל ולגי' סמ"ק עצמו מחציו של כניסת הבית אתה משער כאלו האדם עומד בחוץ ורוצה ליכנס לביתו אז לא שייך נקרא כניסה למקו' הפנימי דהא האדם עומד בחוץ אלא ע"כ שהסמ"ק נותן שיעו' להדל' שהיא כניס' לבית והכניסה מחלקין לשנים ומפ' אח"כ החלק מהכניסה מהו וע"ז אמר לצד שמאל בזה תבין מהו החלק מן הכניסה דהיינו מקום שהוא נקרא שמאל לנגד האדם כי שמאלו הוא מכוין נגד החלק שהיא רחוק מן המזוזה ובאותו חלק יוכל להניח אפי' בקצה שלו ממש אצל החלק החיצון הקרוב למזוזה כי כל אותו חלק נקרא חלק השמאל ע"כ אין בו קפידא וז"ש מהרי"א ובזה יהיה לצד שמאל כלו' כל החלק ההוא נקרא שמאל וכולו כשר להנחת הנר משא"כ לפי' הראשון שאדרבה ימין האדם נגד החלק הרחוק ממזוזה וא"כ ע"כ כניסה נקרא מה שהוא קרוב לפנימה של הבית ובאותו חלק עצמו התנה הסמ"ק שיהיה בקצה האחרון סמוך להכותל שהדלת סובב שם וכן ראוי לפסוק למעשה כנלע"ד:
ומסדרן ממזרח למערב. דומיא דמנורה דקי"ל כר' דהנרות היו מסודרין במקדש בין מזרח למערב כן יסדר גם נרות חנוכה:
ומברכין בב"ה. כ' רמ"א בתשו' סי' מ"ג דאם אבל מתפלל בערב חנוכה ידליק אחר הנרות משום שהחיינו אבל שאר ערבית דחנוכה (ידליק) ויתפלל:
מגן אברהם
(ח) מחציו של כניסה: בסה"ת הגי' מחצי' לצד שמאל של כניסה פי' שניחנו בחצי השנית שלא בצד המזוזה, ומ"מ המנהג משום שיכנס בין ב' מצות (ד"מ) ונ"ל דאם יש לו חלון הסמוך לר"ה יניחנו בחלון דבזה ליכא חשש סכנה אם לא במקום דשכיחא הזיקא:
(ט) ממזרח למערב: ויש מסדרין מצפון לדרום כמ"ש סמ"ג והרמב"ם ונהרא נהרא ופשטיה (ת"ה) וז"ל רש"ל ויהיו מונחים ממזרח למערב ואל תשגיח במנהג עכ"ל ול"ל דאין לזוז ממנהג דיש לו על מה לסמוך:
(י) קודם מנחה: וכ"פ רש"ל ובד"מ כתוב ואין אנו נוהגין כן אלא מדליקין בין מנחה למעריב ונ"ל דאם הוא סמוך לחשיכ' וטרם שיבואו מנין לבה"כ יתקדש היום יברך וידליק מיד דמ"מ איכא פרסומא ניסא כשבאים אח"כ לבה"כ ודמי למדליק ברחוב בשע' שאין שם איש ואח"כ באו אנשים וכ"ה במהרי"ל שהדליקו טרם בואם לבה"כ:
(יא) יוכל השמש וכו': אבל בביתו צריך הוא להדליק כולם (לבוש) אבל רש"ל בתשו' כ' שגם בביתו רשאי לעשו' כן ע"כ וכן נ"ל שכן מצינו ביומא פ"ג קרצו ומרק אחר על ידו וכו' ע"ש בחולין פ"ב:
באר היטב
(ט) מחציו: עט"ז ובב"ח וחות יאיר סי' רכ"ז.
(י) ומברכין: עיין בתשובת חכם צבי סי' פ"ח מה שתמה ע"ז. כתב רמ"א בתשו' סי' מ"ו דאם אבל מתפלל בערב חנוכה ידליק אדם אחר הנרות משום שהחיינו אבל שאר ערבית דחנוכה יתפלל ע"ש.
(יא) בביתו: משמע אפי' הש"ץ צריך לחזור ולהדליק בביתו.
(יב) קודם מנחה: וכ"כ רש"ל. ובד"מ כתב ואין אנו נוהגין כן אלא מדליקין בין מנחה למעריב ונ"ל דאם הוא סמוך לחשיכה וטרם שיבואו מנין לבה"כ יתקדש היום יברך וידליק מיד דמ"מ איכא פרסומי ניסא כשבאים אח"כ לבה"כ. מ"א ע"ש ועיין בתשובת שבות יעקב ח"ב סימן מ"א.
(יג) השמש וכו': אבל בביתו צריך הוא להדליק כולם לבוש. אבל רש"ל בתשו' כתב שגם בביתו רשאי לעשות כן וכן נ"ל שכן מצינו ביומא פרק ג' קרצו ומרק אחר ע"י וכו' ע"ש ועיין בחולין פרק ב'.
משנה ברורה
(לא) בטפח הסמוך וכו': שאם ירחיקנה להלן מן הפתח אינו ניכר שבעה"ב הניחו שם:
(לב) לפתח: בין אם ההנחה הוא על פתח הבית או על פתח החצר:
(לג) כדי שתהא וכו': ויהיה מסובב במצות מיהו בדיעבד אם הניח נר חנוכה מימין יצא:
(לד) ואם אין וכו' מימין: דכל מידי דמצוה ימין עדיף ועוד דאיכא פרסומי ניסא טפי שהכל פונין לצד ימין:
(לה) ואם הניחו בדלת עצמו וכו': קאי אריש הסעיף:
(לו) מחציו של כניסה וכו': היינו מקום הדלת שנכנס משם לתוך הבית יחלקנו לשנים ובחצי הנוטה לצד שמאל [שהוא נגד המזוזה שהמזוזה בימין] שם יניחנו [מ"א] ומשמע מזה דיכול להניח בכל שטח אותו החצי ועיין בט"ז שדעתו דלמעשה ראוי להחמיר להניח הנרות בצד השמאל בקצה האחרון סמוך לכותל:
(לז) ומ"מ המנהג וכו': כדי שיכנס בין שתי מצות:
(לח) ואין לשנות: ומ"מ אם יש לו חלון הסמוך לר"ה נכון יותר שיניחנו שם כדי שיהיה היכר לבני ר"ה ויתפרסם הנס אם לא במקום דשכיחא הזיקא עי"ז:
(לט) ובבית הכנסת: או בבית המדרש:
(מ) בכותל דרום: או על השולחן שעומד אצל כותל דרום והטעם בכ"ז זכר למנורה שמקומה במקדש בדרום:
(מא) כנרות המנורה: או בדרום המנורה: ט"ס וצ"ל כנרות המנורה:
(מב) ומסדרן ממזרח וכו': זהו ג"כ כעין מנורה דהנרות היו מסודרין במקדש בין מזרח למערב כן יסדר ג"כ נרות חנוכה. ודע דיש מהראשונים דס"ל דאף דהמנורה היתה עומדת בדרום מ"מ נרותיה היו מסודרין מצפון לדרום וממילא לדידהו גם נרות חנוכה יש לסדר באופן הזה ויש מקומות שנהגו כן ואין למחות בם דיש להם על מה לסמוך:
(מג) למערב: והמדליק עומד אחוריו לדרום ופניו לצפון ומתחיל מימינו שהוא הנר הסמוך לארון הקודש ושוב מוסיף והולך ומתחיל מהשמאלי ופונה לימינו [תשו' ח"ס סי' קפ"ו] ועיין לקמן בס"ס תרע"ו מה שנכתוב בזה:
(מד) ומדליקין ומברכין: אף דבבהכ"נ הוא רק מנהגא מ"מ מברכין עליו כמו שמברכין על הלל דר"ח שאינו אלא מנהג. אם אבל מתפלל בערב חנוכה מדליק אדם אחר הנרות משום שהחיינו דמברכין אז ומינכר דעת שמחה היא לצבור ואין כדאי שאבל ידליקם [אבל בביתו יכול לברך שהחיינו] אבל שאר ערבית דחנוכה דאין מברכין שהחיינו יכול האבל להדליק נר חנוכה. ומתפלל האבל בחנוכה מנחה ומעריב. ובט"ו באב ושבט ול"ג בעומר דלית הלל האבל מתפלל שחרית ג"כ. ובחוה"מ דהוי כיו"ט מנעתי לפעמים להניח האבל להתפלל מנחה ומעריב [פמ"ג]:
(מה) וצריך לחזור ולהדליק: ואפילו הש"ץ שבירך בביהכ"נ צריך לחזור ולהדליק בביתו דיש חיוב על כל אחד להדליק בביתו ומ"מ לא יחזיר לומר בביתו ברכת שהחיינו אם לא שמדליק להוציא אשתו וב"ב:
(מו) להדליק בבית הכנסת בין מנחה למעריב: ר"ל אפילו הנוהגים להדליק בכל יום בצה"כ בבהכ"נ נוהגים אחר מנחה בשעה שהעולם מקובצים וגם דלאחר מעריב אין נכון לעכב העולם לזה דצריך כ"א למהר לילך לביתו ולהדליק נ"ח:
(מז) קודם מנחה: וכ"כ רש"ל אבל בד"מ כתב שאין אנו נוהגין כן אלא אף בערב שבת מדליקין בבהכ"נ בין מנחה למעריב בשעה שהעולם מתחילין להתקבץ ואיכא פרסומי ניסא אכן אם העולם מתאחרין לבוא וטרם שיבוא מנין לביהכ"נ יתקדש היום לא ימתין כלל אלא יברך וידליק מיד אפילו קודם מנחה דמ"מ איכא פרסומי ניסא כשבאים אח"כ לביהכ"נ ורואים הנרות ולענין יחיד עיין לקמן בסוף סימן תרע"ט במשנה ברורה:
(מח) אם רוצה למהר וכו': ודוקא באופן זה אבל בלא"ה טוב יותר שיגמור בעצמו המצוה שהתחיל בה:
(מט) יוכל השמש וכו': דהברכה חל על האחד שהדליק דהיא העיקר והשאר אינן אלא הידור מצוה בעלמא וה"ה בביתו כשמזדמן לו איזה דבר נחוץ לאחר שהדליק אחד מהן יוכל אחר להשלים בשבילו את שארי הנרות:
ביאור הלכה
(*) ומ"מ המנהג להדליק בטפח וכו': ר"ל המנהג הנכון להתנהג כך דאל"ה סותר ד"ע.
(*) ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום: זהו אפילו לזמן הגמרא שהיו מדליקין בחוץ על פתח הבית הכא מדליקין בפנים דהוא לפרסם הנס ברבים. והנה המחבר היה צריך לבאר בתחלה שצריך להדליק בביהכ"נ ואח"כ מקום הנחתו אלא לפי שקאמר לעיל בתחלת הסעיף דמצוה להניחו בטפח הסמוך להפתח קאמר דבבהכ"נ עושין זכר למקדש שהמנורה עמדה בדרום.
(*) ויש נוהגין להדליק בע"ש קודם מנחה: עיין מ"ב במה שכתבנו בשם הד"מ דהמנהג וכו' אכן אם העולם וכו' דמ"מ איכא פרסומי ניסא כשבאין אח"כ לביהכ"נ כ"ז כתב המגן אברהם והנה במור וקציעה והובא בשע"ת חולק ע"ז ודעתו דכיון שמה שמדליקין בבהכ"נ הוא כדי לפרסם הנס במקהלות בעינן דוקא שיהיו עשרה בשעת הדלקה דכוותה אשכחן נמי בכל פרסומי מילתא בעלמא דלא סגי בלאו עשרה כדאשכחן בפ"ק דכתובות וכדאשכחן דא"ל שמואל לר"י זיל אייתי לי בי עשרה ואימא באנפייהו המזכה לעובר וכו' וע"כ דעתו דצריך קהל ממש ואין עדה פחותה מעשרה והנה היחידים יוצאין לעצמן כ"א בביתו ולא נתקנו הנרות לשנותן בבהכ"נ אלא בצבור בלבד אמנם אם השעה דחוקה אין לבטל ההדלקה אלא ידליק בלא ברכה ונראה שגם מה שהביא המגן אברהם בשם מהרי"ל הכי הוה עובדא ולא נזכר שם שבירך ג"כ עכ"ל ולענ"ד פרסומי ניסא דחנוכה אינו תלוי כ"כ בזה דעצם הדלקה הוא בכלל פרסום הנס ודומיא דמאי דאמרינן בגמרא נר חנוכה וקידוש היום נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא ולא אשכחן חד דאמר דוקא כשיש בי עשרה בשעת הדלקה א"ו דעצם הדלקה שציוו חכמים על כלל ישראל הוא נקרא פרסום הנס ונהי דהדלקה זו של ביהכ"נ הוא אינו מצד תק"ח רק ההנהגה שהנהיגו כל ישראל כדי לפרסם הנס ברבים כמו שכתבו הפוסקים הרי עי"ז ג"כ יתפרסם הנס כשיבואו אח"כ כל הקהל בביהכ"נ ויראו נרות המנורה דלוקין כמו שכתב המגן אברהם וכעין ראיה לסברא זו ממאי דאיתא באבודרהם טעם על מה שאמרו בגמרא הרואה נר חנוכה צריך לברך ולא תקנו בשאר מצות ברכה על הראיה ותירץ שם בראשונה משום פרסומי ניסא וכעין זה כתבו ג"כ התוספות בסוכה דף מ"ו ד"ה הרואה משום שיש כמה בני אדם שאין להם בית ואין בידם לקיים המצות הרי דאף שלא היה האיש הזה בשעת הדלקה רק ראה אותה אח"כ מקרי פרסום הנס וה"נ בענינינו כשבאין אח"כ כל הקהל ורואין הנרות דלוקין במנורה אין לך פרסום הנס גדול מזה. וגם במהרי"ל איתא בהדיא שהדליק שמש העיר בע"ש טרם בוא הקהל לביהכ"נ וכן מאבודרהם ומכל בו ומהרש"ל שכולם דעתם שידליקו קודם מנחה ולא אישתמיט אחד מהם לומר דוקא כשנתקבץ שם עדה ומה שכתב המו"ק דאפשר שהדליק השמש בלא ברכה זהו דוחק דא"כ הי"ל לפרש דבאופן זה דוקא בלי ברכה וע"כ נלענ"ד דהמדליק בברכה יש לו על מי לסמוך וכן העתיק הח"א דצריך להדליק בברכה. ואם בנקל לו להשיג מנין בשעת ברכה מה טוב.