שולחן ערוך אורח חיים תריג ה

ההולך לבית המדרש או ^יבלהקביל פני אביו או רבו או ^יגמי שגדול ממנו בחכמה או לצרכי מצוה ^ידיכול לעבור במים עד צוארו בין בהליכה ^טובין בחזרה ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו להגביה שולי חלוקו ^טזעל זרועו והוא שלא יהיו המים רודפים דאם כן אף בחול אסור מפני הסכנה אפילו אם אינם מגיעים אלא ^יזעד מתנים:

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

בין בחזר'. משום דאל"כ אתה מכשילו לעתיד לבא שלא ירצה לילך לרבו. ובלבד שלא יוציא כו'. כדי שיזכור ולא יבא לידי סחיט' וכתב הטור וכתב בה"ג דוקא עד צוארו אבל מעבר לשוט אסור ותימה אם התירו לו רחיצה החמורה דהא אסמכוה אקרא כ"ש שיטה דקילא עכ"ל. ותי' ב"י דרחיצה שאינ' אסורה אלא ביה"כ התירו אבל לשוט דאסור בכל שבתות השנה לא התירו וכ"כ מו"ח ז"ל ותמוה לי דהטור ס"ל דבאמת מותר לשוט בכל שבת כדי לילך לרבו ויליף לה בק"ו מרחיצה בי"כ דחמיר' כ"ש בשיטה דקיל תהא מותרת בי"כ ובכל שבת בשביל רבו כמו שהתירו לעבור במים בכל שבת בשביל דבר מצוה כמ"ש סי' ש"א ס"ה ולעד"נ לתרץ קושית הטור דשאני רחיצה שיכול לעשות שם שינוי דהיינו מה שאינו מוציא ידו מתחת חלוקו ויש בזה היכרא משא"כ בשיטה שאין שייכות היכר שם ויש גזירה שמא יעשה חבית של שייטין כדלעיל:

אלא עד מתנים. בגמ' פ' יה"כ איתא בדף ע"ז ויעביר לו עד מתנים מכאן שמותר לעבור עד מתנים מכאן ואילך אמר אשר לא אוכל לעבור ולמה כ' אפי' אינו אלא עד מתנים ואפשר דלא דק לחומרא: