שולחן ערוך אורח חיים תרטז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

התינוקות אמותרים בכל אלו א\בחוץ מבנעילת הסנדל שאין חוששין כל כך אם לא ינעלו:

הגה: ומותר גלומר לעובד כוכבים לרחצן ולסוכן אבל להאכילם אפילו בידים שרי (טור):

מפרשים

 

ט"ז - טורי זהב

ומותר לומר לעכו"ם לרוחצן כו'. כ"כ הטו' בשם ה"ר יהודה. רחיצה ע"י עכו"ם הוא דשרי ונתן ב"י טעם לחלק דרחיצ' וסיכ' שהגדול עושה לקטן הגדול נהנה בזה שגם הוא רוחץ וסך ידיו משא"כ באכילה. אלא דקשה הא אמרינן בברייתא תינוקות מותרים בכולן חוץ מסנדל ומפרשי' בגמ' מותרים לכתחלה ופירש"י שאם בא לימלך א"ל האכילהו ורחוץ אותו ומכח זה כתב הר"ן דמוכח בגמרא שמותרים הגדולים להאכילן ולהשקותן ולהרחיצ' ולסוכן עכ"ל. ונ"ל דה"ר יהודה מפרש דהיתר הוא שיכול לעשות מעשה בידים אבל לא יהנה אלא הרחיצה תהי' ע"י כלי ולא ידיח ידיו במים ואע"ג דתנא דבי מנשה מדיחה ידה במים ונותנת פת לתינוק שם הוא הכרח משום סכנה. וכן סיכה אפשר לסוך ע"י כלי אבל לא בעצמו אלא ע"י עכו"ם ואפשר דגם הר"ן ורש"י כיונו זה דלא באו אלא להורו' שיש היתר לעשות בידים והיינו בדרך שזכרנו:


 

מגן אברהם

(א) לו' לעכו"ם:    אבל ישראל אסור לרוחצן ולסוכן מפני שהוא נהנ' במה שרוחץ וסך ידיו [ב"י] וצ"ל דהא דאי' בגמ' והא מותרין לכתחלה קתני היינו שהגדול מציק להם מים בכלי והן רוחצים עצמן וב"ח כת' דמותר לישראל לרחוץ אותו בחמין שהוחמו מאתמול וע"י עכו"ם מותר להחם להם חמין וכ"כ במרדכי פ"ב דביצה עכ"ל: ופליאה בעיני עליהם דהא משנה שלימ' שנינו מרחיצין הקטן בין לפני המילה כו' הא אפי' בלא מילה שרי והר"ן שם והמ"מ פ"ב מה"ש כתבו דאפי' במילה לא שרי אלא זילוף ומשמע בהדי' דבשאר קטן אסור הכל, לכן נ"ל דודאי כל דבר שהוא משום עינוי לא גזרו בקטן ולכן מותר גדול לרחצן בצונן ולסוכן בידים כדאיתא בגמ' בהדיא אבל רחיצה בחמין שאסורה אפי' בשבת אף בתינוק אסור ולא הותר אלא ע"י עכו"ם כמ"ש סימן שכ"ח ססי"ז ולזה נתכוין הטור כנ"ל ברור אבל לומר לעכו"ם שיחם לו חמין אסור כדאיתא בהדיא בגמ' בעירובין דף ס"ח ודברי ר"י שבמרדכי פ"ב דביצה צ"ע ואפשר דבי"ט מקיל ועיין סי' תקי"א ס"ב בהג"ה מוכח שכ"ד רמ"א ובזמן הזה אין נוהגין לרחצן ולסוכן כלל (לבוש) וכ"מ סי' של"א:
 

באר היטב

(א) לרחצן:    ובזמן הזה אין נוהגין לרחצן ולסוכן כלל לבוש עיין סימן של"א סעיף ט'.
 

משנה ברורה

(א) מותרים בכל אלו:    ברחיצה וסיכה ואכילה ושתיה שלא גזרו על הקטנים. ומותר לגדול להאכילו ולהשקותו ולסוכו ולרחצו ודוקא רחיצה בצונן אבל לא ירחצנו בחמין כל גופו אפילו הוחמו מבע"י שהרחיצה בחמין אינה אסורה משום מצות עינוי בלבד שהרי גם בכל שבתות השנה אסור לרחוץ בחמין:

(ב) חוץ מבנעילת הסנדל שאין חוששין כל כך וכו':    ר"ל שאין זה עינוי לקטן אם לא ינעול [ולאפוקי אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה שהם מועילים לגידול התינוק שכן היה המנהג בזמנם] ואם הקטן נועל מעצמו אם צריך למחות בידו נתבאר בסימן שמ"ג:

(ג) לומר לעובד כוכבים לרחצן וכו':    ר"ל אפילו בחמין שהוחמו בו ביום דסתם תינוק הוא כחולה אצל חמין אבל אסור לומר לעכו"ם שיחמם אותן וכתבו האחרונים דעכשיו שאין נוהגין לרחוץ ולסוך את הקטן בכל יום ואין מניעת הרחיצה והסיכה נחשבת לו לעינוי כלל אין לרחצו ולסוכו ביוה"כ אפילו ע"י עכו"ם:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש