שולחן ערוך אורח חיים תקצז ב

יש מקומות שקבלה בידם שכל מי שרגיל להתענות בראש השנה ומשנה רגילתו ואינו מתענה - אינו משלים שנתו.

הגה: ומי שאינו ירא לנפשו אין צריך להתענות כל ימיו (כל בו ומנהגים) רק צריך התרה כמו שאר נדר (כל בו):

מפרשים

מגן אברהם

(א) יש מקומות וכו': המתענה א"צ ללמוד כל היום דכיון שמתענה מקרי כולו לה', ועוד דהטעם דמותר להתענות תענית חלום דהתעני' עונג הוא לו א"כ מקרי לכם עכ"ל ד"מ סי' תקכ"ט וזה הטעם השני ל"ש במתענ' בר"ה שלא מחמת חלום לכן טוב להחמיר עמ"ש סי' תקכ"ז סס"כ דלכ"ע אסור לבשל ע"ש דלא כלבוש שתלאן זה בזה ומכח זה כ' ויש מתירין למשרתת וכו' דליתא ולא עיין במהרי"ו ול' הגמ"נ אטעיתי' ע"ש דאשה דנקט לאו דוקא:

(ב) א"צ להתענות: וכן עשה מעשה הר"מ לונזאני בס' שתי ידות:

באר היטב

עריכה

(ב) א"צ: וכן עשה מעשה הר"ם לונזאני בספר שתי ידות. ועכ"פ בלילה של ר"ה אסור להתענות כמו בשאר י"ט מ"א. והמתענ' בר"ה או בשאר י"ט אסור לבשל לאחרים כמ"ש סי' תקכ"ז ס"ד בהג"ה ע"ש.

משנה ברורה

עריכה

(ג) יש מקומות וכו' - המתענה בר"ה ראוי שילמוד כל היום או יעסוק בתחינות ובקשות כדי שיהיה כולו לד' כתבו האחרונים דאף שמבואר לעיל בסימן תקכ"ז ס"כ דהמתענה אסור לבשל לאחרים מ"מ אשה המשרתת בבית בעה"ב שמשועבדת לו [וה"ה אשה שמשועבדת לבעלה לאפות ולבשל בשבילו ואין לה אחר לזה] מותרת לבשל בשבילו:

(ד) שכל מי שרגיל וכו' - היינו ג' פעמים:

(ה) ומשנה רגילתו וכו' - היינו לענין יום אבל אבל בלילה של ר"ה בודאי אסור להתענות לכו"ע כמו בשאר יו"ט:

(ו) רק צריך התרה וכו' - עיין יו"ד סימן רי"ד דמשמע שם דמנהג של מצוה שנעשה כנדר הוא רק כשהורגל בה או אפילו פ"א וחשב בשעת מעשה שינהוג כן לעולם אבל בלא"ה אין נעשה כנדר ע"י שעשאה פ"א:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}