שולחן ערוך אורח חיים תמב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אורח חיים · סימן תמב | >>

סימן זה בטור אורח חיים · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ראה גם: מפרשים על שו"ע אורח חיים

דין תערובת חמץ
ובו אחד עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייא

סעיף א[עריכה]

תערובת חמץ עוברים עליו משום "בל יראה" ו"בל ימצא", כגון: המורייס, וכותח הבבלי, ושכר המדי וכל כיוצא באלו - מדברים הנאכלים.

אבל דבר שיש בו תערובת חמץ ואינו ראוי לאכילה מותר לקיימו בפסח, כגון: עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח ועורות, אפילו נתנן שעה אחת קודם זמן הביעור הרי זה מותר לקיימו.
ואם לא נתן העורות ונתן הקמח:
קודם ג' ימים לשעת הביעור - מותר לקיימו שהרי נפסד והבאיש.
תוך שלושה ימים - חייב לבער.
וכן הקילור והרטיה והאספלנית והתריאק"ה שנתן לתוכו חמץ - מותר לקיימן בפסח שהרי נפסד צורת חמץ.

סעיף ב[עריכה]

הפת עצמה שעיפשה ונפסלה מלאכול הכלב, ומלוגמא שנסרחה - אינו חייב לבער.

סעיף ג[עריכה]

בגדים שכבסו אותם בחלב חטה, וכן ניירות שדבקו אותם בחמץ וכל כיוצא בזה - מותר לקיימן בפסח, שאין צורת החמץ עומדת.

הגה: ולכן מותר לדבק ניירות בחלון תוך שלשים לפסח, ויש מחמירין אם נראה מבחוץ (תרומת הדשן סימן ק"י ופסקיו סימן קמ"ט ומהריו).

סעיף ד[עריכה]

דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל כל אדם, כגון התריאק"ה וכיוצא בו - אף על פי שמותר לקיימו, אסור לאכלו עד אחר הפסח. ואף על פי שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא, הרי זה אסור לאכול.

הגה: ולקמן סימן תמ"ז סעיף ד' בהג"ה יתבאר דיש חולקים אם נתבטל קודם הפסח, והכי קיימא לן.

סעיף ה[עריכה]

שכר שעושים מחיטים ושעורים - חייבים לבערו. וכן אם העמיד גבינות בחלא משכר שעורים או חיטים חייב לבערם.

סעיף ו[עריכה]

  • נהגו לגרד הכתלים הכסות שנגע בהם חמץ, ויש להם על מה שיסמוכו.
ואם יש חמץ בסדק שאינו יכול לחטט אחריו - יטיח עליו מעט טיט.

סעיף ז[עריכה]

  • בצק שבסדקי עריבה:
אם יש כזית במקום אחד - חייב לבער.
ואם לאו:
אם היה עשוי לחזוק בו שברי העריבה או לסתום בו נקב - בטל במיעוטו.
ואם לאו - חייב לבער.

סעיף ח[עריכה]

  • היו בו שני חצאי זיתים בב' מקומות וחוט של בצק ביניהם:
רואים כל שאילו ינטל החוט ניטלין עמו - חייב לבער,
ואם לאו -אינו צריך לבער.
במה דברים אמורים? בעריבה, אבל בבית אף על פי שאם ינטל החוט אין ניטלין עמו - חייב לבער, מפני שפעמים מקבץ אותם.
היה חצי זית בבית וחצי זית בעליה, חצי זית בבית וחצי זית באכסדרה, חצי זית בבית וחצי זית בבית שלפנים ממנו - הואיל ואלו החצאי זיתים דבוקים בכתלים או בקורות או בקרקעות - אינו חייב לבער, אלא מבטלו בלבוד ודיו.

סעיף ט[עריכה]

  • חמץ שנתעפש קודם זמן איסורו, ונפל מאכילת הכלב, או ששרפו באש (קודם זמנו (ר"ן)) ונחרך עד שאינו ראוי לכלב, או שייחדו לישיבה וטח אותו בטיט -מותר לקיימו בפסח.

סעיף י[עריכה]

  • דיו שהוא מבושל בשכר שעורים - מותר לכתוב בו.

סעיף יא[עריכה]

  • עריבות שלשין בהם חמץ - אין לסמוך על מה שרוחצים אותן בחמין ומנקרין החמץ מהן, כי אי אפשר לנקרן שלא ישאר בהן הכל כזית, והכלי מצרפו. וצריך ליתנן במתנה לנכרי עד לאחר הפס או לטוחן בטיט. והוא הדין לבצק שבכלי נסרים שאינו יכול להוציאו.
הגה: וטוב לעשות כן בכלים שמניח בהם קמח כל השנה (מהרי"ו), וכן בכלים שמניחים בהם פת כל השנה. ומפה שהיתה מונחת על שק קמח - לא מהני לה ניעור, וצריכה כיבוס כדי להשתמש עליה בפסח (מהרי"ל)