שולחן ערוך אורח חיים שיח ח

להניח דבר קר שנתבשל כל צרכו ע"ג מיחם שעל האש, י"א שדינו כמניחו כנגד המדורה וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו, כגון שיבש, מותר להניחו ע"ג מיחם שעל גבי האש. וי"א דהוי כמניח ע"ג כירה לכתחלה ואסור אפילו אם נתבשל כל צרכו ואפילו אם מצטמק ורע לו ואפילו אם נותנו שם לשמור חומו; וראשון נראה עיקר. ומ"מ אם הוא תבשיל שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו, אסור לד"ה:

מפרשים

מגן אברהם

עריכה

(כה) כמניח ע"ג כירה: דאפי' בדבר שאין בו משום בישול אסור להניחו ע"ג כירה דגזרינן שמא יחתה:

(כו) וראשון נראה עיקר: כיון שהקדירה מפסקת ל"ד לכירה דהתם הקדיר' עומדת ע"ג האש ממש (מ"מ פכ"ב) וצ"ע למה לא הכריע הרב"י בס"ז להתיר דהא הוא בעצמו כ"כ בסי' רנ"ג ס"ג וי"ל דוקא צלי מותר ליתנו לכתחלה ע"ג כירה גרופה אבל מבושל אסור ליתנו ע"ג (קדירה דעדיף מכירה, ת"ש) כירה אפי' הוא חם שאין בו משום בישול דגזרינן שמא יתן עליו כשהוא קר ואין מותר אלא חזרה וכן צ"ל לדברי רי"ו ומ"מ יש להקל דמשמע במ"מ דכיון דהקדירה מפסקת עדיף מכירה גרופה ושרי ליתן עליה תבשיל חם:

(כז) ומצטמק ויפה לו: ז"ל רי"ו והוא מ"ש רמ"א בהג"ה ס"ד וצ"ע מאחר שהרב"י סתם בס"ד דלא כוותיה משמע דס"ל דאפי' מצטמק ורע לו יש בו בישול אם נצטנן וא"כ אסור להניחו ע"ג מיחם ולמה כתב כאן מצטמק ויפה לו וצ"ע, ואפשר דסמך על מ"ש כאן:

באר היטב

עריכה

(כב) כירה: דאפי' בדבר שאין בו משום בישול אסור להניחו ע"ג כירה דגזרינן שמא יחתה.

(כג) עיקר: כיון שהקדירה מפסקת ל"ד לכירה דהתם הקדירה עומדת ע"ג האש ממש. מ"מ פכ"ב. ועיין מ"א.

משנה ברורה

עריכה

(נז) להניח דבר קר - סעיף זה וסעיף זיי"ן ענין אחד הוא ואלו השתי דעות שבסעיף זה הם עצמן שבסעיף זיי"ן אלא דשם מיירי בדבר לח דאם היה מצטנן יש בו משום בישול לכך כתב כלי שיש בו דבר חם והכא איירי בדבר יבש דאפילו נצטנן אין בו עוד משום בישול וכדלעיל בס"ד:

(נח) וכל דבר שמותר להניחו וכו' - דהיינו כל מה שנתבאר בסעיף ד' דאין בו משום בישול כגון ביבש אפילו נצטנן ומותר לשרותו בכלי ראשון ה"ה דמותר להניחו נגד המדורה רחוק קצת דלא חיישינן לחיתוי וכמבואר בסט"ו:

(נט) מיחם שעל גבי האש - ואע"ג דאפילו בכירה גרופה מן האש לא שרי בסימן רנ"ג אלא חזרה אבל להניח לכתחלה אסור כמבואר שם בס"ה בהג"ה וא"כ הכא אע"פ שהמיחם שלמטה מפסיק בין הכלי ובין האש מאי הוי צ"ל דס"ל לדעה זו דהפסקת המיחם אפי' באינה גרופה עדיף מכירה גרופה דהתם הקדרה עומדת ע"ג כירה שהוא מקום שדרך לבשל תמיד ונראה כמבשל אבל בכאן שעומדת ע"ג קדרה שאין דרך בישול בכך ולכן שרי אף להניח לכתחלה:

(ס) וראשון נראה עיקר - וכן פסק הא"ר והגר"א וקאי גם על הא דסעיף זיי"ן דענין אחד הוא וכמו שכתבנו למעלה:

(סא) רוטב - דכיון שיש בו רוטב כבר פסק המחבר לעיל בס"ד דבנצטנן יש בישול אחר בישול וממילא אסור ליתנו ע"ג מיחם חם אף אם אינו ע"ג האש וכנ"ל בס"ו:

(סב) ומצטמק ויפה לו - דע דכל לשון הסעיף הזה הוא מלשון רי"ו ואזיל לשיטתיה הנזכר לעיל בס"ד בהג"ה דדוקא במצטמק ויפה לו אז יש בישול אחר בישול ולדינא כבר כתבנו לעיל בס"ד דהלכה כשאר פוסקים דאין מחלקין בזה ואף המחבר אפשר דסובר כן כמו שסתם שם אלא דלישנא דרי"ו נקיט ואזיל:

ביאור הלכה

עריכה

(*) וי"א דהוי כמניח ע"ג הכירה: ולדעה זו אפילו יבש והיה רותח ג"כ אסור:.

(*) ומצטמק וכו' אסור לדברי הכל: ר"ל אף לסברא ראשונה וכ"ז לדעת הרא"ש ושו"ע ס"ד אבל לדעת המ"מ המובא בסט"ו בהג"ה שאפילו דבר שיש בו רוטב ונצטנן אין בו משום בשול כאן ג"כ מותר [הגר"א בביאורו]:.

כף החיים

עריכה

צח) סעי' ח'. וכל דבר שמותר להניחו וכו' דהיינו כל מה שנת' בסעי' ד' שאין בו בישול כגון ביבש אפי' נצטנן דמותר לשרותו בכ"ר ה"ה דמותר להניחו נגד המדורה רחוק קצת דלא חיישינן לחיתוי וכמבואר בסעי' ט"ו יעו"ש וכ"כ הלבו"ש:

צט) שם. מותר להניחו ע"ג מיחם וכו' ר"ל שמניח הדבר שנתבשל בתוך הכלי והכלי מניחו ע"ג מיחם ואעפ"י כן איכא מאן דאסר וס"ל דהוי כמניח ע"ג כירה כיון שהמיחם אסור. מט"י או' ד':

ק) שם. וי"א דהוי כמניח ע"ג כירה וכו' דאפי' בדבר שאין בו משום בישול אסור להניחו ע"ג כירה דגזרינן שמא יחתה. מ"א ס"ק כ"א:

קא) שם. וראשון נראה עיקר. כיון שהקדרה מפסקת ל״ד לכירה דהתם הקדרה עומדת ע״ג האש ממש. מ"מ פכ״ב. מ״א ס"ק כ״ו. והלשון אינו מדוקדק כ״כ דהא אף בכירה גרופה וקטומה אסור להניח לכתחלה כמ"ש סי׳ רנ"ג סעי׳ ה׳ בהגה והמ״מ לא כתב בלשון זה אלא ז״ל שם דכיון שהקדרה מפסקת הוי כאלו מניח נגד המדורה דלית ביה חשש חתוי כמ"ש סעי׳ ט״ו. תו״ש או׳ ל״א ועי״ש מ״ש עוד על דברי המ״א יעו״ש:

קב) שם. ומ״מ אם הוא תבשיל שיש בו רוטב וכו׳ אע״ג דהרבה חולקים דס״ל דאין חילוק בין דבר יבש לדבר לח דכולהו הוי בכלל כל שבא בחמין מלפני השבת דשורין אותו בחמין בשבת והיא ס׳ הרמב״ם ז״ל ודעמיה והזכירם מור"ם ז״ל לקמן סעי׳ ט״ו בשם ויש מקילין וכמ״ש לעיל סעי׳ ד׳ (ובדברינו לעיל או' נ״א) מ״מ נקט הש״ע דברי הכל כלפי הדעות שנזכרו בסעי׳ זה. מט״י או׳ ה׳ וכ״כ א"א או' כ״ז:

קג) שם. ומצטמק ויפה לו אסור וכו׳ ז״ל רי״ו והוא מ"ש רמ״א לעיל בהגה סעי׳ ד׳ והא דלא כתבו שם בש״ע ומשמע דאפי׳ אם מצטמק ורע לו אסור אם נצטנן כתב המ"א ס״ק כ״ז אפשר דסמך על מ"ש כאן יעו״ש. אמנם הרב מנחת כהן בחלק שרשרת השבת שער שני פ״ב ר"ה התנאי השלישי וכו׳ ובס׳ ה"ב או׳ כ"ג ובמאמ״ר או׳ ו׳ פשיטא להו כן בדעת מרן ז״ל דבעינן דוקא מצטמק ויפה לו יעו״ש. ומיהו עיין לעיל או׳ נ"ו ואו׳ נ׳׳ז שכתבנו שי״א דאין לחלק בזה ואפי׳ במצטמק ורע לו יש לאסור וגם לדעת המתירין כתבנו דיש להחמיר משום דאין אנו בקיאין ואין להתיר כ״א בדבר הידוע בבירור שמצטמק ורע לו יעו"ש:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}