שולחן ערוך אורח חיים רפז א

יכולים לנחם אבלים בשבת וכן יכולים לבקר את החולה ולא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול אלא אומר לו "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום":

הגה: ויש אומרים דאין צריך לומר ורחמיו מרובים וכו' וכן נהגו (רמב"ם פרק כ"ד):

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ורחמיו מרובים כו'. בגמרא ס"ל לת"ק דלא צריך אלא לומר שבת היא כו' ואצ"ל ורחמיו וכו' ושבנא ס"ל די"ל גם ורחמיו כו' והטור פוסק כשבנא וכן בי"ד סי' של"ה מטעם שכתב ב"י דשבנא לא בא לחלוק אלא לפרש דברי ת"ק ור"ל להוסיף על דבריו אלא דהרמב"ם לא זכר ורחמיו כו' וכ"פ בש"ע שם בי"ד לענין ביקור חולים וצ"ע מ"ט פסק כאן שצ"ל ורחמיו כו' ועיקר לשון הנחמה כאן תמוה מאוד דכיון דכבר מת המת מה יש לו עוד לזעוק ולהתפלל כמאמר דוד המלך במיתת הילד גם ל' רפואה אינה שייך כאן ובגמרא לא נאמר לשון זה אלא בביקור חולים אלא אפשר דקאי כאן אמדת הדין השולטת בעת ההיא כאלו חרב מונח על צוארו כמבואר בה' אבילות ומצינו שם ל' רפואה שאומר נולד לו בן נתרפאת כל המשפחה וניחא לי במ"ש מו"ח ז"ל בשם רש"ל בלשון זה שבת הוא מלנחם ונחמה קרובה לבוא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום זה הלשון הוא שייך יפה בעת ההיא והאמת דלא קאי הך ולא יאמר אלא אביקור חולים לחוד ולא על ניחום אבלים:

מגן אברהם

עריכה

אמרינן בגמ' בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת, פי' שחששו שמא יבא לזעוק, ודלא כאותן שכל ימות השבוע אין הולכין רק בשבת. וגם באבל יאמר שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבא [ב"ח ורש"ל]. אבל בטור י"ד סי שצ"ג איתא דרשאי לומר המקום ינחמך ועי' שם בדרישה שנתן טעם לדבר:

באר היטב

עריכה

(א) לנחם אבלים: בשבת דף י"ב איתא בקושי התירו לנחם אבלים בשבת א"כ לא יפה עושים אותן שכל ימות השבוע אינן הולכין רק בשבת. מ"א.

(ב) ורפואה: ולאבל יאמר שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבא. ט"ז בשם ב"ח.

משנה ברורה

עריכה

(א) יכולים וכו' - אמרינן בגמרא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת וע"כ לא יפה עושין אותן שכל ימי השבוע אין הולכין רק בשבת:

(ב) כדרך שאומר לו בחול - דמצטער ומעורר הבכי דאסור בשבת:

(ג) אומר לו וכו' - אבקור חולים קאי ובנחום אבלים יאמר לו שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא ויש מקילים דרשאי לומר המקום ינחמך. כתב בפמ"ג אם בא האבל לבהכ"נ אחר אמירת מזמור שיר ליום השבת שוב לא יקרא השמש צאו נגד האבל דאין להזכיר אבילות בפרהסיא ומ"מ לילך בעצמו לו לומר שבת היא מלנחם וכו' רשאי:

ביאור הלכה

עריכה

(*) וכן יכולים לבקר את החולה וכו': עיין במ"ב סק"א דלא יפה וכו' אם לא שבימות החול היה טרוד ובשבת שיש לו פנאי הולך לחולה אוהבו שיודע בו שיש לו נחת מזה שהוא בא אליו לבקרו מצוה קעביד ואין לו למנוע מללכת בשבת ויו"ט [שע"ת] ונראה דה"ה אם הלך לבקרו בחול ג"כ אין איסור לבקר בשבת דהלא אמרו חז"ל דאין לבק"ח שעור ולא מעטו הפוסקים רק אם בחול אין הולך כלל ומכוין שילך בשבת ובפרט אם הוא יודע שבהליכתו להחולה הוא לתועלת ליעצו איך להתנהג בענין מחלתו וגם לחזק אותו שלא יפול לבו עליו בודאי מצוה רבה הוא עושה בזה:.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}