שולחן ערוך אורח חיים קעד ז

אם אין לו יין ושותה מים או שאר משקה אין לברך עליהם דחשיבי כבאים מחמת הסעודה לפי שאין דרך לאכול בלא שתיה ואף יין לא היה צריך ברכה לפניו אלא מפני שהוא חשוב קובע ברכה לעצמו אבל מים או שאר משקים לא חשיבי ואינם טעונים ברכה ואפילו אם היה צמא קודם סעודה כיון שלא רצה לשתות אז כדי שלא יזיקו לו המים נמצא כי שתית המים בסבת הפת היא ופת פוטרתם ויש אומרים לברך על המים שבסעודה ויש מחמירין עוד לברך עליהם בכל פעם דסתמא נמלך הוא בכל פעם והרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה במקום סעודתו ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו.

הגה: והמנהג כסברא הראשונה.

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ואף יין לא היה צריך כו'. וזהו דפריך בגמרא יין נמי תפטרי' פת ומשני הואיל וקובע ברכה לעצמו מפני חשיבותו כמ"ש בס"א והי"א ס"ל דדוקא על היין פריך שיפטרנו פת משום שהוא זיין אבל מים לא זייני ע"כ אין סברא שיפטרנו פת ונ"ל דבשכר שלנו שעושין מתבואה גם להי"א א"צ ברכה דהא כ' הרא"ש פ' אלו עוברין מביאו ב"י לקמן סי' תע"ב דשכר שעושין באשכנז יש בו הרבה יותר מכדי א"פ א"כ ודאי זיין ופת פוטרו:

ישב קודם נטילה כו'. א"ל הא צריך לברך ברכה אחרונה אחר מה ששתה רביעית קודם ברכת המוציא דב"ה אינו פוטר ברכת בורא נפשות ולא ברכה א' מעין ג' כדמוכח בסימן קמ"ז בלאחר הסעודה שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם ואין ב"ה פוטר אותם וכ"כ ב"י סי' קצ"ז ד"ה כתב אחי כו' וכ"כ ב"י בסימן תע"ג בשם תשובת רשב"א שאין ב"ה פוטר מה שאכל קודם סעודה ואין מסייע לסעודה ושם קאי לענין בנ"ר וא"כ אין לו צירוף עם מה שישתה תוך הסעודה י"ל שמה ששתה קודם האכילה הוא בא לצורך מה שיאכל אח"כ כמ"ש בס"ו דב"ה פוטר היין שלפני המזון כיון שהוא בא לפתוח הבני מעיים ולהמשיך לתאות האכילה כמ"ש הרא"ש בפ' ע"פ ה"ה בשאר משקין וע"כ א"צ לברך ברכה אחרונה קוד' האכילה אבל ודאי מי שחייב כבר בנ"ר או מעין ג' אין ב"ה פוטר. ומצאתי בספר כונת האר"י וז"ל קודם האכילה ישתה מעט מים פחות מרביעית ויברך עליהם תחלה וסוף ויכוין לצאת י"ח מן המים שבתוך המזון ופעם אחד שתיתי יותר מרביעית הראו לי במצחי שהיתה ברכה לבטלה עכ"ל. ונראה שהוא לא תפס סברא זו שזכרתי בשם הרא"ש דיין שלפני המזון פטור מברכ' אחרונה וכיון שצריך ברכה אחרונה יהיה הפסק בין מה שבירך על היין שלפני המזון לבתוך המזון דע"כ הזהיר לשתות פחות מרביעית וקשה למה הראו לו ברכה לבטלה הא החטא בזה הוא שחסר ברכה הצריכה דהיינו ממ"נ אם בירך בנ"ר קודם סעודה ואחר כך בתוך הסעודה היה לו לברך שהכל על שתיית מים לפי דיעה הזאת של הי"א והוא לא בירך ממילא חיסר ברכה תוך הסעודה ואם לא בירך בנ"ר אז יש חטא מחמת חסרון ברכה ההיא גם מ"ש שבירך עליהם תחלה וסוף הא ברכה אחרונה אין מברכין על פחות מרביעית וכמדומה דהנך מילי לאו דסמכי נינהו ולא באו מפי קדוש דמוהרר"י לוריא זצוק"ל:

והמנהג כסברא ראשונה. מזה למדתי שהשותה יין שרף בתוך הסעודה שצריך לברך שהכל דע"כ לא פליגי הנהו תרי דיעות אלא בשאר משקים מטעם שא"א לאכילה בלא שתיה אבל ביי"ש כ"ע מודים דצריך לברך אבל משקה שקורין מע"ד א"צ דגם הוא בכלל שתיה לאכילה ודינו כשכר משא"כ ביי"ש שאינו לשתיה וכ"פ בלבוש סימן קע"ז מטעם דאין זה בכלל דברים שמחמת הסעודה:

מגן אברהם

עריכה

(יא) לפי שאין דרך וכו': משמע דיין שרף דאין דרך לשתותו תמיד לא חשיב כבא מחמת הסעודה וצריך לברך עליו, ואף מי שרגיל לשתותו תמיד בטלה דעתו [מט"מ ול"ח רש"ל] ואף אם שותה לפני המזון לעורר תאות המאכל לא עדיף מפירות שצריך לברך וכ"ש השותין אותו באמצע הסעוד' או אחריה שאינו בא אלא לחמם האצטומכא שיוכל לעכל אין זה נקרא מחמת הסעודה ומילתא אחריתא היא (לבוש סי' קע"ז) אבל בטור סוף סי' ער"ב כ' דמה שבא להמשיך תאות המאכל חשוב כבא מחמת הסעודה כמש"ל ס"ו וכ"כ התוס' פסחים ד' קט"ז וז"ל פרפרות היינו דברים הממשיכים האכילה כגון דגים קטנים ותמרים וירקא היו רגילין לאכול בין מאכל למאכל לפיכך פטר להו פת לפי שבא לצורך סעודה שעל ידי כן אוכל יותר וכ"כ הב"ח סי' קע"ו וכ"כ רש"י בגמרא ועיין סי' קס"ח ס"ח, וכ"כ המרדכי דמאי דאמרינן בגמרא יין נפטריה פת משום דמחמת כחו אדם מתאוה לאכול, והא דכתו' במרדכי ובהג"מ פ"ד פר"י דברים שאין באים מחמת הסעודה כגון פירות שאין באים להשביע אלא בא לעכל המאכל עכ"ל צ"ל דיש חילוק כשבא לעורר תאות המאכל הוי צורך סעודה שע"י כן אוכל יותר וא"צ ברכה משא"כ כשבא לעכל אין בו צורך סעוד' עתה ובעי ברוכי אבל בספר החינוך להרא"ה כתוב וז"ל אם אוכל תוך הסעודה זית מליח וכיוצא בו לפתוח תאות המאכל מברך לפניו ולא לאחריו עכ"ל, וא"כ ה"ה מי שאומכל לימוני"ש מלוחים בתוך הסעודה צריך לברך להרא"ה, ומיהו נ"ל לנהוג כהתוספות כמ"ש המרדכי פרק נערה דלעולם פוסקין כהתו' ע"ש, ובמהר"מ פדואה סכ"ה, ומ"מ נראה לי דצריך לברך על יין שרף ואם שותיהו לפני האכילה דאין כוונת רוב בני אדם לעורר תאות המאכל שהרי רגילים לשתותו בכל בוקר אף בלא סעודה ובעי ברוכי אבל באמצע הסעודה כוונתו לפתוח ולא בעי ברוכי ואחר סעודה כוונתו לעכל ובעי ברוכי ומיהו בשבת א"צ לכל זה דממה נפשך אם קידש על היין נפטר בזה כמ"ש ס"ב, ואם קידש על השכר נפטר בברכת שהכל כמ"ש ס"ד ועיין סי' קע"ז ס"ד וסי' ר"ו ס"ה וסימן קע"ו:

(יב) בסבת הפת: ודוקא כשאוכל סעודת קבע אבל אם אכל פת מעט עיין סי' רי"ב:

(יג) בכל פעם: נראה לי דוקא במים שאין אדם שותה אלא לצמאו הוי בכל פעם נמלך אבל שכר ומי דבש פשיטא דלא הוי נמלך, ומ"ש הרב"י בשם האגור דאף בשאר משקין צריך לברך בכל פעם היינו כמו לקרי"ץ ודומיהן שאין שותין כ"א לצמאו:

(יד) קודם נטילה: דס"ל דלאחר נטילה הוי הפסק ועמ"ש ס"ד דלא חש לאותם שאומרים דקודם נטילה לא פטר. ומ"מ צ"ע אם שתה רביעית אם צריך ברכה אחרונה דלכאורה למ"ד דאין צריך ברכה תוך הסעודה א"כ צריך ברכה אחרונה מ"ד איין הבדלה כמ"ש סימן רצ"ט ס"ז דדוקא יין שלפני המזון שבא להמשיך תאות המאכל א"צ ברכה אחרונה וכמ"ש ס"ו אבל שאר משקין צריכין ברכה אחרונה וכ"מ בטור סי' תע"ג ועמ"ש סי' קע"ז ס"ג ולדעת בעל המאור שם א"צ ברכה אחרונה אם שותה ג"כ משקין בתוך הסעודה דב"ה פוטר הכל ואם אין לו משקין תוך הסעודה צריך ברכה אחרונה על שתיה שלפני הסעוד' עיין סי' רצ"ט ס"ח מ"ש, ואם יש לו כוס לב"ה אין צריך לברך ברכה אחרונה על משקין שלפני הסעודה דהא מברך ברכה אחרונה על כוס ב"ה שאין לנו הפסק שיהא קובע ברכה לאחריו כ"כ ר"ן והרמב"ן במלחמות ועיין סי' קע"ח ותע"ד מ"מ י"ש ישתה פחות מרביעית (מכזית) לפני הסעודה ובזה יסתלק מן הספק וכ"כ בכוונת האר"י ע"ש ומ"ש בכוונות שאם שותה רביעית ה"ל ברכה לבטלה נ"ל דהיינו כשעשה ברכה אחרונה, ואם שתה רביעית כגון בסעודות גדולות ששותין לפני המזון יש לנהוג כמש"ל בשם הר"ן והרמב"ן עיין סי' קע"ט דיש ליזהר שלא יצא קודם הסעודה דהוי הפסק:

(טו) ויברך ע"ד לשתות: ובברכות רמ"מ כתב שיתן לאחר שאינו אוכל לברך ויתכוין לפוטרו:

באר היטב

עריכה

(ח) שתיה: משמע דיין שרף דאין דרך לשתות תמיד לא חשיב כבאים מחמת הסעודה וצריך לברך עליו ואף מי שרגיל לשתותו תמיד בטלה דעתו אצל כל אדם מט"מ ורש"ל ול"ח וט"ז ועיין מ"א. והעטרת זקנים בסי' קע"ז כתב משם הגאון מהר"ר פייביש ליתן היין שרף על השלחן בשעת המוציא ואז ברכת המוציא פוטר ואם לא עשה כן יטבול מעט פת בתוכו ע"ש. ומיהו בשבת אין צריך לכל זה דממה נפשך אם קידש על היין נפטר בזה כמ"ש ס"ב ואם קידש על השכר נפטר בברכת שהכל ועיין מ"א. משקה שקורין מע"ד א"צ ברכה דגם הוא בכלל שתיה כאכילה ודינו כשכר. ט"ז.

(ט) סעודתו: ומ"מ צ"ע אם שתה רביעית אם צריך ברכה אחרונה ע"כ ישתה פחות מרביעית לפני הסעודה ובזה יסתלק מן הספק וכ"כ בכוונת האר"י ז"ל. או יתן לאחר שאינו אוכל לברך ויתכוין לפוטרו ואם שתה רביעית כגון בסעודות גדולות ששותין לפני המזון יש ליזהר שלא יצא קודם הסעודה דהוי הפסק ואז פטור מברכה אחרונה דבה"מ פוטר הכל. ועיין מ"א וט"ז וביד אהרן. מה שנוהגין בסעודות גדולות שלאחר שמברכין בה"מ על כוס יין מביאין עוד משקין שקורין קאו"י כדי לישב דעתו של אדם ממאכליו אין לברך על אותה הקאו"י בתשובת גינת ורדים כלל א' סי' אב"ג ע"ש. כתב בש"ג האנוס"י שאוכלין אחר הסעודה למתק השתיה הוי כמו צנון וזית וברכת היין פוטרתו עכ"ל. וכתב המ"א ונ"ל דבשאר משקין תוך הסעודה ברכת הלחם פוטרתן דהמשקה טפל ללחם והאנוס"י למשקה.

משנה ברורה

עריכה

(כח) אם אין לו יין וכו' - אסעיף א' קאי דאיין שבתוך הסעודה מברך ברכה ראשונה אף בתוך הסעודה משום חשיבותו אבל אשאר משקין לא דנטפלים להסעודה:

(כט) כבאים מחמת הסעודה - בתוך הסעודה דמבואר בסימן קע"ז דאין מברכין עליהם דנפטרין בברכת המוציא:

(ל) ואינם טעונים ברכה - לא לפניהם ולא לאחריהם ואפילו אם הם באים אחר גמר סעודה לדידן דאין אנו מושכין ידינו מן הפת וחשוב הכל כבתוך הסעודה:

(לא) המים - אליבא ריקנא וה"ה בשארי משקין:

(לב) וי"א לברך - היינו ברכה ראשונה דס"ל דדינו כמו פירות שאוכל בתוך הסעודה דצריך ברכה לפניה' אבל מברכה אחרונה לכו"ע נפטרין בבהמ"ז:

(לג) המים - וה"ה לשאר כל המשקין ואע"ג דיין חשבינן ליה בא מחמת הסעודה [דרק משום חשיבותו צריך ברכה וכנ"ל] יין שאני דסעיד ליבא טפי וגם דבא להמשיך תאות האכילה משא"כ שארי משקין:

(לד) בכל פעם דסתמא וכו' - ואף לדעה זו דוקא במים אמרינן דמסתמא נמלך הוא שאין אדם שותה מים אלא לצמאו אבל בשכר ומי דבש וכיו"ב לא חשיב בסתמא נמלך ובברכה אחת סגי לכו"ע אך לאקרי"ץ ודומיהן שאין שותין כ"א לצמאו דינם כמו מים לדעה זו [מ"א]:

(לה) קודם נטילה - דלאחר נטילה אין לו להפסיק בשתיית משקין של רשות והבדלה דס"ד שאני משום דאסור לאכול קודם הבדלה:

(לו) במקום סעודתו - ולא ישנה מקומו דבשינוי מקום צריך לברך שנית כששותה אח"כ וכמבואר בסימן קע"ח וא"כ לא תיקן כלום:

(לז) ויברך וכו' - וכתבו האחרונים דיזהר לשתות פחות מרביעית דאם ישתה רביעית לא יועיל כלום בתיקונו דיכנס בספק ברכה אחרונה על המשקין האלו דאפשר דאין בהמ"ז פוטרתו דאין שייכים לסעודה מכיון ששתה קודם נטילה אכן אם יש לו כוס שכר לברך עליו בהמ"ז א"צ ליזהר בזה דברכת בנ"ר שיברך על הכוס יפטור גם את המשקין ששתה קודם בהמ"ז:

(לח) על דעת וכו' - או שיבקש לאחר שאינו אוכל שיברך על המשקה ויתכוון לפוטרו:

(לט) והמנהג כסברא הראשונה - והטעם כדלעיל לפי שאין אכילה בלא שתיה והוי כדברים הבאים מחמת הסעודה ולענין יי"ש יש אחרונים שכתבו דצריך ברכה בתוך הסעודה משום שאין שותין אותו מחמת צמאון האכילה כשאר משקין אבל המ"א כתב דבתוך הסעודה א"צ ברכה משום דאז בא לעורר תאות המאכל וחשיב גם זה מחמת הסעודה [וה"ה בפירות הבאים להמשיך תאות האכילה כגון לימני"ש מלוחים או זית מליח או אוגערקע"ס מלוחים וכיו"ב ולא דמי לשאר פירות שבתוך הסעודה שצריך ברכה] וכן העתיקו איזה אחרונים כדעתו ובאמת היה ראוי לנהוג בזה כעצת המחבר לענין שאר משקין [דיברך על מעט מהיי"ש קודם נטילה ע"ד לפטור מה שישתה בתוך הסעודה] מפני שיש דעות בזה אלא שהעולם נהגו להקל ויש להם על מה לסמוך. וכ"ז בתוך הסעודה אבל אם שותה את היי"ש אחר סעודתו דאז בודאי דעתו רק לעכל המזון לכו"ע צריך ברכה [אחרונים] מ"מ נ"ל דאם אכל מאכל שמן ולקח מעט יי"ש להפיג השמנונית שבפיו אם רגיל בענין זה הוא בכלל טפל להאוכל וע"כ אף אם הוא אחר גמר סעודתו א"צ לברך. כתב הח"א דאם שותה אחר גמר סעודתו קאפ"ע הוא רק כדי לעכל המזון ולא דמי לשאר משקין וע"כ צריך לברך ברכה ראשונה ואינו מוכרח ונכון שיברך מתחלה על מעט צוקע"ר לפטור את הקאוו"ע. וכל זה שייך רק לענין חול אבל בשבת ויו"ט בשחרית אין שייך כ"ז דהרי בודאי כבר קידש על הכוס וממ"נ אם קידש על היין הלא פוטר כל המשקין [ובאופן המבואר לעיל בסק"ג] ואם קידש על השכר וכיו"ב הלא מברך שהכל וממילא נפטר גם זה:

ביאור הלכה

עריכה

(*) ופת פוטרתם: דע דבזה יש חילוק דאם הוא קובע סעודה עכ"פ על הפת מברך עליו המוציא והמשקה הוא טפל להפת ואם הוא אוכל רק מעט פת כדי שלא יזיק לו המשקין אליבא ריקנא בלבד אזי אדרבא המשקין עיקר והפת טפל והיה ראוי להפטר לגמרי בברכת המשקין אלא משום שאוכל לפת תחלה קודם להעיקר וע"כ מברך על הפת הטפל שהכל וקאי הברכה על הפת ועל המשקין [כן הוא כונת המ"א בסקי"ב לכאורה וכן מתבאר בשו"ע הגר"ז ודלא כמחה"ש] והנה האבן העוזר תלה ליה דברי המ"א זה בדבריו שבסי' קע"ז סק"א ולענ"ד זה אינו דפה הוא טפל גמור שהפת אינו רק תועלת להמים שלא יזיקנו משא"כ התם נהי דאינו עיקר שיהיה יכול לפטור המאכלים עכ"פ טפל לא הוי להפסיד ברכתו הראוי ולברך שהכל ולפיכך לא מסתפק בזה המ"א שם בזה עי"ש:

(*) ויברך ע"ד לשתות וכו': ודוקא אם הוא מתהנה עכ"פ מהמים ששותה אבל אם אינו מתהנה כלל אין כדאי לברך עליהן עיין בסי' ר"ד ס"ז ובמה שכתבנו שם:

(*) והמנהג וכו': ואם יש לו יין טוב שיפטור אותם ע"י שיברך על היין בתוך הסעודה שפוטר כל המשקין [א"ר]:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}