שולחן ערוך אורח חיים עב ג
<< · שולחן ערוך אורח חיים · עב · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
העם העוסקים בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטים אחד אחד וקורין ומתפללין אין המת מוטל לפניהם הם קורין ומתפללין והאונן יושב ודומם:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
העם העוסקים בהספד. בטור סיים בזה ודוקא העם הבאים לשמוע ההספד אבל החזנים המספידי' פטורים ודוקא ביום הראשון אבל משם ואילך גם החזנים חייבים משמע מדבריו דין החזנים אפי' במקום שמפסיקין העוסקים בהספד א"צ החזנים לפסוק בהספידם וע"כ הוקשה לב"י למה אמרו בגמ' דהעם העוסקים בהספד נשמטים כו' והאונן יושב ודומם ומצדיק עליו הדין ואומר רבון העולמים כו' למה יאמר עכשיו יותר רבון כו' כיון דהחזני' אינם פוסקים מהספידם ותו דאיך יספוד החזן והקהל קוראין הלא יבטל כוונתם החזן ודחק עצמו לתרץ שהחזנים ג"כ שותקים בעת שקוראים העם אלא שאפי' הכי פטורים מק"ש כיון שהם טרודים להרהר בענייני הספד כו' ולזה הסכים גם מו"ח ז"ל אלא שדחק עצמו בפירוש דברי הירושלמי לפרשו דתרתי קאמר והביא דברי המקשן ג"כ לדרך אחר. ולע"ד נראה שדברים כהוייתן ופשוטן והוא דיש חסרון קצת בירושלמי שהביא הרא"ש גם ט"ס במ"ש פטורים מק"ש ואין מפסיקין לתפלה דמאי איכא בין פטורים [ולאין] מפסיקין ובירו' שלפנינו הנוסחא הכי תנא ההספד וכל העוסקין בהספד מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה מעשה היה והפסיקו רבותינו בין לק"ש בין לתפלה והתנן אם יכולים להתחיל ולגמור וכו' מתני' ביום הראשון ומאי דתנא תנא ביום שני וה"פ ההספד היינו חזנים העושים ההספד והעם העוסקים בהספד היינו השומעים כולם חייבים בק"ש שהיא דאורייתא אבל לא בתפלה שהי' מדרבנן מעש' הי' והפסיקו רבותינו גם לתפל' ופריך והא תנן אם יכולי' להתחיל ולגמו' יתחילו ואם לאו אל יתחילו ממילא אנו רואים דפטורים מק"ש ואם תפרש על אותם שאינם עוסקים אלא המלוין לכבוד המת דהיינו כמו שומעין בהספד פשיטא שיהא קשה על מ"ש דאפילו החזנים חייבים אלא ע"כ זה לא קשה על השומעים שהם באמת חייבים כמ"ש בראש הפרק שאותן שבאו לכבוד חייבים ולא פטר אלא העוסקין ממש כמו החזנים ודבר זה קיים הוא לפי המסקנא מ"מ קשי' חזנים אהדדי ומשני לחלק בין חזנים דיום ראשון לחזנים דיום שני נמצא שאין לחזנים קולא על השומעים אלא ביום ראשון ואין פי' שהחזנים יספידו אפילו בשעת קריאת השומעים ואז יהיו פטורים מחמת טרדא זה לא יעלה על הדעת אלא דקולא שלהן היא באם השומעים כבר קראו ק"ש והחזנים לא קראו עדיין לא יפסיקו בשבילם אלא יספידו אבל אם גם השומעים לא קראו עדיין ודאי גם החזנים יקראו עמהם וזהו עצמו פי' דברי הטור בלי צורך שום ביאור ובודאי גם לנוסח' הירוש' כמ"ש באשר"י שמביא ב"י גם כן יצדקו הדברים האלו וקושית המקשן תהיה על מ"ש מעשה היה והפסיקו לק"ש כו' אבל לפי נוסח שלנו יצדק יותר דלכ"ע חייב בק"ש גם החזן ביום שני גם דברי הרמזים שמביא ב"י א"ש וז"ל כל העוסקין בהספד פטורים מק"ש והחזנים הסופדים ביום הראשון פטורים מכאן ואילך חייבים. והרבה הב"י קושיות ע"ז ובאמת הכל ניחא דרישא קמ"ל דאפילו העם העוסקין בהספד פטורים דהיינו אותן שאינן נשמטים אלא נשארו כאן הם פטורים והיינו השורה הפנימית וכמ"ש ב"י גם בזה ממילא כ"ש החזנים המספידים וסיפא קמ"ל דאפי' החזנים אינם פטורים אלא ביום ראשון וכ"ש שאר העוסקים ומנחמין נמצא הכל ניחא בס"ד:
משנה ברורה
(ט) נשמטים שא"א שיקראו כאן אצל המת משום לועג לרש:
(י) ומתפללין והרבה פוסקים חולקין וס"ל דהקילו לענין תפלה במת מוטל לפניהם כיון שהתפלה הוא דרבנן ונראה דלענין חזן הספדן בודאי יש לסמוך להקל בזה שלא יצטרך להפסיק לתפלה דאפילו לענין ק"ש י"א דהוא פטור בזה עיין בטור וב"י:
(יא) ודומם ואין עונה אחריהם כלום מטעם שנתבאר בסי' ע"א:
ביאור הלכה
(*) נשמטין אחד אחד וכו': עיין במ"ב. ולכאורה משמע דאפילו אם עי"ז יעבור בתוך כך זמן ק"ש ג"כ אין לחוש דהרי כבר התחילו לעסוק במצוה ופטורין מן המצוה אף שהמצוה השניה חמורה ממנה הרבה וכדמוכח בסק"ד במגן אברהם ועיין בפמ"ג שם ועיין בפר"ח וצ"ע: